שמחה לאיש פה

חש להשיב על שאלתו דכיון דכבר השיב הא' שהוא מאר"ץ ושמו אברהם וכו' לזה הב' השיב לו ששמו מוסה וכו' ועל עירו לא הוכרח להשיב ואדרבא הלשון מורה כן מדלא השיב בסגנון הא' ושם עירי שאם מוכרח הכו' דהיה מעי"ת אר"ץ ול"ד לנדון הרב שע"א ז"ל אך עפ"י הידי"ן בני יצ"ו ניצולנו מזה עוד הוכיח ידי"ן בני יצ"ו ממ"ש אח"ך אל חלבי הנז' ברח וחזר לעירו ומוסה אל עג'אם הנז' נהרג וכו' ומדלא הזכיר פה תיבת שאמי מוכח דהכו' על העיר מושבו ולדמיון רעהו ואינו כינויו על עיר מולדתו: תו כ' מע' הפו' הא' יצ"ו אתאן לעדות הב' מחר"י סוכרי וכו' דהגם דאילו לא היה לפנינו רק עדות זה לא היה מספיק כיון דלא הזכיר ש"ט להדיא רק ההוא אמר שמהכרת פניו ומדבריו הוכר בו שהוא מעי"ת דמשק יע"א לדידי כפי נוסח העדויות המוצגים לפנינו לא חזינא כי האי סימנא ואדרבא מוזכר בפי' ש"ע שכ"כ ונתחברנו עמו יען א"ל שהוא דמשקי הרי שמפיו שמע שהוא דמשקי ועפ"י עדות זה יש להתירה בשופי מבלי שום הצטרפות עדות אחרת זולת ריעותא א' נמצאת בעדות זה אשר נבאר לקמן בס"ד: תו שרטט וכתב הרב הפו' יצ"ו הנז' על עדות הג' דכיון דבא ע"י שאלה ולא ידעינן הי מינייהו קדים אזדא להו כל העדויות וע"ז כתב דמבואר יוצא דזה הוא האחרון כיון דכתב בלשון עדות דבא ליקח נדבה מהכולל ולדידי מלבד דבזה העדות דהיה ע"י שאלה אינו מוזכר דבא לקבץ נדבה זאת ועוד דאין זה הוכחה כ"כ דצריך לברר אם לא נשאר עוד בעיר אחר שקבץ נדבה ותכף נסע ואם נתעכב איזה ימים עוד ליכא שום הוכחה וההוכחה שהוכיח מוכח מה ששאלו לו שלא להניח אשתו עגונה כנז' שקדמו להם וכו' מחמת שכבר הגיד דבריו לאחר גם זה אינה הוכחה דשמא שמעו מאחרים וכ"מ ממ"ש הרב ידי דוד ז"ל שם כאותה תשו' דהגם שהיה כנ"ד ממש אפי' הכי נסתפק הרב איזה עדות קדם ולא פשיט לה לחומרא מכח הך הוכחה יע"ש: גם מ"ש עוד ועוד יש לי ללמוד מדברי מהרש"ג וכו' וה"ה והוא הטעם בנ"ד דכיון דהעיד חרי"ב יצ"ו הנז' דשאל אותו וכו' כיון שהזכירוהו לזה הנעלם בחזקת מת וכו' אפ"ל דלא בעי' תו שיהיה מסל"ת עכ"ל. ובהיותי בזה כאן נמצא וכאן היה ידי"ן בני יצ"ו ואשתומם על המראה דאהמ"ר אין דמיונו עולה יפה והוא דאסיק ניחזי אנן במ"ש הרב ידי דוד ז"ל דאהמ"ר לא נתברר דבריו דהרי לעיל מזה אמר הרב ז"ל בעצמו דאף דבעדות הב' ג"כ היה ע"י שאלה מ"מ לא נפיק מתורת מסל"ת מכח שלא שאלו לו בעיקר הדבר אלא השאלה היתה איך ניצול הוא ובזה חשיב מסל"ת ואיך עתה כ' דלא בעי' מסל"ת ואיך אנו משיאים את האשה כיון דלא הי' מסל"ת ובמה ששאלו ביאודים איך ניצולות והיאודים נהרגו אין אנו משיאים אותה כ"א עפ"י תשו' הגוי ועל צד הדוחק י"ל דבריו ולומר דכיון דכל עיקר טעם דאין אנו מאמינים אותו כשהוא מסל"ת הוא משום דשמא להחזיק עדותו נתכוון א"כ כיון דבנ"ד היה ע"י שאלה שלא מענין העדות ומענין העדות אדרבא הורו לו שאינם צריכים לעדותו כלל שכבר ידוע להם שמתו א"כ בתשו' הגוי אינו מורה שלהחזיק עדותו מתכוין כיון שכבר הורו שאינם צריכים כלל לידע מענין ההרוגים עדיף טפי ממסל"ת פשעי דאיכא רק חששא זה נראה לפרש כו' הרב ז"ל וא"כ בנ"ד אדרבא נגרע יותר שבקשו לידע העדות להשיאה ולהוציאה מכבלי העיגון ואין לך ע"י שאלה גדול מזה וכ"ן להדיא ממ"ש הרב מהר"א ששון ז"ל בסי' י"ב על עדות משה ן' יוסף אפוני ששאל לו העד מה תבקש והשיב לו פגרים מתים וע"ז חשבו להגוי שאינו מסל"ת וכן למד מדבריו הר' שער אשר ז"ל בסי' ט' בד"ה אך סהדותא בתראה ל"מ כלל כיון דבא ע"י שאלה באמור לו היות ששמענו משמך וכו' יע"ש אלו דבריו יצ"ו ולדידי פליאה נשגבה היא: גם הוכחה שהוכיח מכח שתכף שברח נתאכסן בבית כו' רחמים ברוך א"כ בודאי קדם וכו'. לדידי א"ז כ"כ הוכחה וממה שאנו רואים מתוך לשון העדות שכתוב שסיפר לו סיפורים קודם זה הסיפור ובלשון העדות הג' כששאלו לו שיעיד השיב שהוא מתפחד ואחר ההפצרות העיד אדרבא מוכח דלא גילה לו מחמת הפחד והגם שיש לחלק דשם שייך פחד כיון שהיו שלשה ואפשא מילתא ויודע להמלכות ומתפחד וגם לא הי"ל שום אהבה ושום קרוב דעת אשר לא כן בעדות הא' שנתאכסן אצלו מ"מ זיל לאידך גיסא כיון שלא הזכירו שלא יגלה הדבר מחמת הפחד מוכח דכבר גילה הדבר לאחרים והגם דיש לצדד ולו' דזה הענין של הפחד היא תשו' ריקנית ואינה אמיתית והאמת היה דלא רצה לגלות להם ומי יודע מחשבתו אם לעקל אם לעקלקלות עכ"ז זה מצאתי להקל בנ"ד מכח ס"ס והוי מתהפך ס' זה קדם ס' זה קדם ואת"ל דעדות דע"י שאלה קדם שמא הלכה כהפוס' דלא בעי' תחי' וסופו בכשרות ודלא כהרדב"ז והצ"ץ דבעו תחי' וסופו בכשרות: איברא דאנכי הרואה דס"ז האחרון איכא למשדי ביה נרגא דאין להביא ראיה ממהריב"ל וכל רבני האחרונים דכתבו דבעיגונה ל"ב תחי' וסופו בכשרות אחד שלא ראו גוף תשו' הרא"ש הארוכה אשר רמזה הרא"ש ז"ל בכלל ב"ן יע"ש ועליו כתב מרן ז"ל בב"י אה"ע סי' טו"ב דראה אותה האמנם עתה שאלה ה' לידינו תשו' זאת וזכינו לראותה והיא ל"ו נדפסה בתשו' זכרון יאודה למהר"י ן' הרא"ש סי' צ"ב דמ"ה ע"ב אשר כמה רבנים הסכימו דאף בעיגונה בעינן תחי' וסופו בכשרות וכ"כ להדיא הרא"ש ז"ל שם בד"ץ ע"א תשו' רש"י ז"ל דברים בפי' וע"ב וז"ל ואף אם העדים נשתהו בין העכו"ם ואכלו לתיאבון ודאי על מה שראו באותה שעה פסולין להעיד אבל הדבר ידוע וכו' וכ"כ שם בפי' הר"ר שלמה בר אליקים הלוי בדמ"ח ע"ב וז"ל והעד הא' דהוא זעלקמן ודאי נפסל אם יביא שמעון עדים שהיה אוכל נבלות לתיאבון דתחי' וסופו בכשרות בעי' עכ"ל ועי' להרב שע"א ז"ל סי' ו' שחי' בתחי' בין עדות עיגונה לשל עדויות דכיון דנאמן בהיותו במסל"ת הוי תחי' וסופו בכשרות והחי' מוסבר אך מה שהביא ראיה מסומא וכ' מידי דהוה אסומא דפסול כיון דתלה רחמנא בראיה דמשמע דאי הוה כשר ראוי להעיד קרינן ביה עכ"ל דברים אלו לא נתבארו היטיב תו כ' הרבנים ואל תשיבני ממ"ש ראבי"ה ז"ל דקטן בעדות אשר לא סמכינן עליו אלא במסל"ת אבל במתכוין להעיד לא סמכינן עלה אפי' להעיד בגודלו מה שראה בקטנותו וכו' לא לעולם דאי משום תחי' וסופו בכשרות הא איכא ועכ"ז פליגי וכו' והיותר חי' וכו' ובאמת דדבריו תמוהים דמתני' דאלו ראויים להעיד שנויה במילי דרבנן עכ"ל ועי' בתשו' זאת הנז' שכ' בדמ"ח ע"ב וז"ל אכן מה שהביא שמעון מגוי שנתגיר אדרבא התם משום דנאמן כר"י ן' ברותא דכיון דדעתו לאיגיורי מדקא דייק שמא במותו קיימא לן ומיהו אין דומה אותו ענין לעדות דכל הני דרבנן נינהו עכ"ל יע"ש: ובהיותי נבוך בזה כאן נמצא ידי"ן בני יצ"ו וההוא אמר דיש לעשות ס"ס באופן זה ס' זה