שמחה לאיש פד

עג'אם אלי שאמי מכבלי העיגון. ועינא דשפיר חזי לה' פ"מ ח"א סי' ל"ו דעשה ס"ס בדעת הרא"ם ז"ל בעיקר הסוגייא באופן זה דנהי דבערא דע"א לא איפשיטא מ"מ מידי ספיקא לא נפקא דדילמא הצד האמיתי הוא דטעמא דעד אחד מהימן בעיגונא הוא מטעם מילתא דעבידא לגלויי וכו' וא"כ אפי' בקטטה מהימן ואף את"ל דעיקר טעמא הוי משום דאיתתא דייקא ומנסבא אכתי איכא ספיקא דילמא לא מיקרי קטטה רק באומרת לבעלה גרשתני ומטעמא דמשקרא כרב חנינא וכו' והוא ס"ס המתהפך שפיר יעש"ב ואף אנן נמי נימא הכי ספק אם עיקר טעמא דע"א מהימן הוא משום מילתא דעל"ג וא"כ גם בקטטה נאמן ואת"ל דעיקר טעמא דנאמנות ע"א הוא משום דאיתתא דייקא וכו' אכתי איכא ספיקא דילמא המיר דתו לא הוי קטטה כלל רק באומרת גרשתני בפני פ' ופ' והכחישוה ודו"ק: עוד זאת ראיתי בתוך דברי הרב הפוסק פחד יצחק שיחל"א שאשה זאת היא זקוקה ליבם ולא עלה על ניב שפתיו דגם זו בעייא היא בגמ' פ' האשה רבה ד' צ"ג ע"ב ע"א ביבמה מהו וכו'. ולא אכחד דהר"מ ז"ל בפ"ג מה' יבום פסק דאיפשיטא הבעייא ומהני להתירה להתייבם וכתב הה"מ דפשוט הוא דכיון דע"א נאמן הרי הוא כעדות הבעל. וכן פסק הטור בסי' קנ"ח ומרן בש"ע דנאמן וזהו דעת הכנה"ג ז"ל וכן הוא ס' הרשב"א ז"ל בסי' אלף רנ"ב והרא"ם ז"ל בח"א סי' ע"א וכמעט כל הפוס' הסכימו דע"א מהני זולת בעדות ע"א המעיד שמת היבם הרא"ש ורי"ו מחמירים וגם בזה רוב האחרונים ז"ל הסכימו דבמקום עיגון אין לנו לחוש לס' הרא"ש ורי"ו ז"ל וכמ"ש בס' עה"ג סי' ס"ז יעי"ש: גם בעדות העד שהיה מומר כבר פסק הרב הפוסק פחד יצחק יצ"ו והאריך למעניתו אשרי יולדתו ולגבי דידי זה לא נקרא מומר כדכתי' לעיל. ועי' להרב מהרשד"ם ז"ל בתשו' אה"ע סי' פ"א דמוכח דגם הוא ז"ל הכי ס"ל ובסוף דבריו כתב ואף אם אנו מחזיקים אותו לרשע גמור ופסול לעדות כבר כתבו הפוס' ז"ל שאפי' יאודי רשע מהני עדותו במסל"ת יעש"ב: ועין רואה להרב עזרת נשים למוה"ר מוהר"מ ן' חביב ז"ל בדיני עיגונא ס"ק ל"ד שהביא בתחי' דבריו מ"ש הרב תומת ישרים ז"ל בסי' ע"ד בשם מהרי"ע הראשון ז"ל שכ' וז"ל ואפי' לדברי הרי"ף דהכשיר פסול לעדות מדאורייתא במסל"ת ה"מ בישר' רשע לדבר אחד שאינו מוחזק להטעות את ישר' ולהכשיל בני אדם בעבירה אבל במומר שכפר בבורא להכעיס איך לא יעבור על ולפני עור לא תתן מכשול להתיר אשת איש לעלמא ח"ו לא עלתה על דעתו ועל דעת שום אדם עכ"ל: הנך רואה בעיניך קורא נעים כמה תנאים הטיל הרב מהרי"ט הראשון ז"ל כדי לפוסלו. ומינה נקיש לנ"ד דלא נעשה מומר להכעיס ולא כפר בבורא ואדרבא לפי נוסח השאלה שהיה כמו ן' יום נחבא בבית כו' רחמים ברוך ה"י ובודאי שהיה מתפלל שמ"ע בכל יום ונושא את כפיו וכיוצא בשמירת שבת ובאכילתו ודאי דכשר גמור. והרב עז"ן ז"ל סיים בדבריו והכי אמר מר ז"ל ולענין הלכה יראה דכיון דהרשב"א והר"ן וריא"ז ומהרי"א הסכימו דישר' מומר סומכים עליו במסל"ת אע"ג דר' ישעי' הראשון ס"ל דאין סומכים עליו והרב ת"י חושש לסברתו מ"מ הכרעת מרן היא הכרעה לפסוק כדעת המקילין. ואפי' הרב ת"י ז"ל לא החמיר באותו נדון אלא משום דהיה בו ריעותא דלא היה שם וקברתיו עכ"ל יעש"ב. ואחר כל אלה הדברים דון מינה ואוקי באתרין לעשו סניגורין. ושפיר מהני עדות העד אברהם הכהן דנ"ד באין תפונה: כלל העולה הנה אנא עני ב"א מסכים לשריותה דהך איתתא עפ"י הטעמים שכתב הרב הפוסק פחד יצחק שיחל"א אף ידי תכון עמו בתוספת מ"ש בעניותי. אך בזאת שלא יעשו שום מעשה עפ"י כלל זולת אם יסכים מני"ר גאון ירוש' הרב הגדול מעוז ומגדול סבא דמשפטי' מה"ר ראש"ל גדול הנאמ' באברהם יצ"ו ועל פיו יקום דבר כחא דהיתירא. ואזהרה שמענו שכל מה שכתבנו לחתור אחר צדדי ההיתר לא יועיל ולא יציל כלל להתיר העגונה הנז"ל. רק הדבר מסור לדייני מתא במקום החלל לברר כשמלה עדות העד אברהם הכהן הנז' בשאלה אי איכא ח"ו חלילה שמץ מנהו דנתכוון להעיד או להתיר כי בזה לא נוכל לידע האמת ובדידהו תלוי לפי ראות עיני צדיקים העי"א. וצור ישראל יצילנו משגיאות וימ"ן ולא תצא תקלה מתחת ידינו ויהי נועם ד' אלד'ינו ומעשה ידינו כוננה עלינו לעשות רצונו ולעובדו באמת וישר. הצעיר יעקב שאול אלישר ס"ט בא סי' יש"א ברכ"ה הי"ו סימן ח' הסכמת הרה"ג מוה"ר ראש"ל זלה"ה: נדרשתי לחוות דעתי על האי פסקא דדינא דשדר לן מע' הרב המובהק זר"ק שלשלת יוחסין מר דיינא דנחית לעומקא דדינא כמוהר"ר יצחק אבואלעפייא יצ"ו ואחריו ל"ו קם פה חד מינן ה"ה מע' הרב המופלא וכבוד ה' מלא ראש אב"ד מקודש רא"ג כמוהר"ר יש"א ברכה יצ"ו אשר השתדלו בכל עז להציל את האשה מכבלי העיגון איישר חילייהו ולעיקר הדין ה"ן דעתי מסכמת ואף ידי תכון עמהם ולהיות כי חביבין לי דבריהם. אמרתי להשתעשע באמרותיהם. וזה החילי בעזרת ה' צור גואלי: הנה מע' הידי"ן הפו' הא' פחד יצחק יצ"ו העלה ונסתפק ממ"ש מהרימ"ט אה"ע סי' כ"ג בשם באלי איטמטלי יע"ש וע"ז כתב לחלק דשאני נ"ד דכיון דשאל להם מהיכן אתם אם אנו אומרים שכו' שהוא בעל השם א"כ נמצא דלא השיבו על שאלתו ושוב מצא זה החי' בעצמו להרב הגאון שער אשר ז"ל סי' י"ג שתי' כן יע"ש. ולדידי הגם כי יש חי' בין הנדונות דבנדון הרב שע"א ז"ל השאלה מורה על מקום מושבם שכן שאלה ניבלי בו מאריקו בוראלי ייא דישארילי אשר לא כן בנ"ד שהשאלה היא סתמית ששאל אותם מהיכן הם ואפ"ל דכו' על עיר מולדתם מ"מ יגיד עליו תשו' רעו שהשי' שהוא מאר"ץ הלשון שהוא מורה על דירתו וגם באומרו אח"ך ברח וחזר לעירו לאר"ץ מורה להדיא דעל עיר מושבם שאלם: וידי"ן בני כי ביצחק יקרא יצ"ו ההוא אמר דאין להס' מזה כלל בל"ד כיון דתשו' היא מוסה אל עג'אם אל שאמי דתי' אל עג'אם מורה על הכינוי שוב כשאמר שאמי מוכרח שהוא על עיר מושבו ואל יאמר האו' דתי' עג'אם ושאמי הכל הוא על הכינוי דזה אי אפשר וכמו שיראה הרואה ועוד דתי' אל הנפרדת בין תיבת עג'אם לתי' שאמי מורה דאינו על הכינוי דאם כן היל"ל עג'אם שאמי בלתי תיבה אל המפסקת ביניהם וז"ב ונאים הדברי' ועפ"י ט' זה נצולנו מפקפוק אחד אשר יש להם להעיר ע"ד ה' הפוסק יצ"ו דאדרבא אימא לאידך גיסא דאף דהוא מעי"ת אר"ץ ולזה לא