שמחה לאיש פג

שגילתה דעתה דעשתה מעשה בפועל אבל בהמיר דלא עשתה שום מעשה אמרי' דנאמנת וכמ"ש נכדו ריא"ז ז"ל ולדידי צע"ר: אבל במעט קט מההתבוננות וההשקפה נר' לפקע"ד דלדעת מז"ה ז"ל דגריס בגמ' איכא בינייהו דארגיל הוא קטטה וכן התחיל ריא"ז ז"ל בתחילת דבריו וז"ל הרגיל הוא בקטטה וזו שהוא גרם לה שתחזור אחר הגירושין [הכוונ' שאמרה גרשתני לפני פ' ופ' והכחישוה] הללו ובאת ואמרה מת בעלי אם יש לתלות טעות בדבריו אינה נאמנת וכו' ואח"ך כתב ומז"ה כתב שאם המיר והניחה עגונה הוי קטטה בינו לבינה ואינה נאמנת וכו' נמצא דפי' הסוגייא איכא בינייהו דארגיל איהו קטטה הכוונה שכל כך עשה הוא קטטה עד שבאת לידי מידה זאת לומר גרשתני וכו' שהשנאה באה ממנו שמאס בה אבל לא מפני זה נאמר שזכות הוא לו לגרשה שלא בידיעתה כמו גבי מומר שאנו עושים זכוי וגט לשליח אף שלא בפניה שזכין לאדם שלא בפניו וא"כ שפיר מתרץ הגמ' היכי דמי קטטה כשאמרה לבעלה גרשתני וכו' דזה הוא יותר חידוש מהיכא שהמיר דבהמיר ועזב דתו והלך וכפר בעיקר ועבד ע"ז והודה לדתם פשיטא לן דזה הוי קטטה כיון דזכות הוא לה לקבל הגט בעדה ואם הוה משני בגמ' היכי דמי קטטה כגון שהמיר דתו הו"א דוקא היכא שהמיר שעזב דתו שמצינו דזכות לה לקבל גיטה אמרינן דהוי קטטה ואינה נאמנת אבל לא הוה שמעינן היכא דגרם קטטה ומסיבתו אמרה גרשתני וכו' דנימא דהוייא קטטה דאינה נאמנת אלא אדרבא הו"א כיון שהוא היה שונא אותה והיא אוהבת אותו לא הוייא קטטה וכשבאה ואמרה מת בעלי הו"א דנאמנת דודאי לא משקרא כיון שאוהבתו ואינה רוצה ליפרד ממנו וא"כ עתה שאמרו בגמ' דקטטה הוי היכא שאמרה גרשתני וכו' ומוקי לה איכא בינייהו דארגיל הוא קטטה נפקא לן לדינא לדעת מז"ה ז"ל דגם בהמיר ועזב דתו דפשיטא דאינה נאמנת כיון דעזבה ועזב דתו וכפר בכל התורה היא רוצה לינצל מידו שלא יכוף אותה שגם היא תעזוב את עמה ואת אלד'יה ותמשך אחריו לדתו החדשה [שו"ר בס' עצי ארזים על אה"ע בסי' הנז' ס"ק קע"ט שכתב על דברי מור"ם הללו שהביא דברי מז"ה וכו' וכתב הוא ז"ל דמומר גרע מקטטה והכריח כן מסו' יבמות ד' קי"ח דאיבעייא התם המזכה גט לאשתו במקום קטטה מהו וכו' ומסתמא הך קטטה פירושו כמו הך קטטה דאמרה גרשתני בפני פ' ופ' וכו' ואמרי' דאינו יכול לזכות לה הגט ואילו במומר פסק הרב תה"ד דמזכין לה דזכות הוא לה אלמא דלחומר' אמרינן דמומר גרע מקטטה וזו ראיה שאין עליה תשו' עכ"ל הרי להדייא דלדעתו ז"ל מומר גרע מקטטה במדרגה יותר כמ"ש בעניותי אפי' באומרת גרשתני וכו' וששתי כעל כל הון] נמצינו למדים אם כנים אנו בדברינו אלו לדעת דלא אמר מז"ה ז"ל דמומר הוי קטטה אלא באחד שהניח' עגונה ונתכוון לעגנה וכמש"ל בשם הרב חת"ס ז"ל והמיר דתו שעזב דתו והודה לדתם בהא הוא דאמר מז"ה ז"ל דהוי קטטה אבל במומר כי האי דנ"ד דלא עזב דתו כלל ולא נתכוון לעגנה אלא למלאת נפשו כי ירעב נכנס בתוך צבא המלחמה ואחר שנכנס בתוך הצבא למלחמה מוכרח הוא לחלל את השבת או לאכול עמהם מפת בגם נו"ט הא מיהא לא הודי לדתם ולא נשתמד וברשותו הוא אם רוצא להתפלל שמ"ע אין מונעים אותו רק שלא יהיה עת המלחמה בכה"ג לא הוי שם מומר עליו שהרי לא המיר דתו כלל ואכתי שם דיהדות עליו ולא נתכוון לעגן את אשתו הא ודאי דבכה"ג לא הוי קטטה כדי דנימא דלא יהיה ע"א נאמן בקטטה אלא מומר זה שמו פסול לעדות מדאורייתא כגון גזלן ומחלל שבתות אף כי באונס היה מחלל שבתות כי שר הצבא מכריחו מ"מ מתחילה הוא לרצונו נכנס לצבא המלחמה ואדעתא דהכי נכנס בודאי וזה נלע"ד פשוט וברור מדלא אוקמו בגמ' היכי דמי קטטה כשהמיר דתו לדעת מז"ה אלא ודאי זה דהמיר דתו דכתב מז"ה ז"ל איירי במומר שעזב דתו לגמרי וכפר בעיקר והודה לדתם ונשתמד ודו"ק: וסעד מצאתי לדברי אלה להרב בית יעקב סי' קנ"ח דיצא לחלק בהכי דמ"ש רמ"א משם מז"ה ז"ל דוקא במומר ולא בשאר עבירות לולא דנדונו היה ששהה בין אנשי החיל כמה שנים ונטמע שם והוחזק לחלל שבתות יע"ש. ובודאי דנדונו מיירי שנכנס בין החיל לרצונו דאם תפסו אותו לאונסו כי הוחזק כמה שנים מאי הוי הלא אנוס הוא וכמ"ש הגאון רע"א בתשו' סי' פ"ז אלא ודאי דמיירי שנכנס לרצונו ואפי"ה לולא שהוחזק כמה שנים הוה מחלק בהכי. ותו בלא"ה כבר הביא בתחי' דבריו שראה תשו' אחת שפסק המאוה"ג מהר"י שור ובעל ט"ז ז"ל הסכים עמו לעשות מעשה דלא כדברי מז"ה ובעל ט"ז ז"ל העיד כי בימי חמיו הרב ב"ח ז"ל עשו מעשה להתיר ולא חשו לסברת ריא"ז הראשון וקבלו עדות ע"א על אשה שבעלה מומר יעי"ש דבהכי הוייא עיקר סמיכת הרב בית יעקב ז"ל ועי' לה' מוהריק"ו ז"ל שו' קע"ה דנדונו היה באשת מומר והתיר בעד אחד ואף שהעד לא ידע שם המת אלא מפיו יעי"ש. ועי' בתשו' הרא"ם ח"א סי' א"ך. ועד אחרן עינא דשפיר חזי להרב דרכי נועם ז"ל בתשו' לאה"ע סי' כ"ט שנשאל בכעין נ"ד ממש שהמת היה מומר וגם העד אחד היה מומר והתירו את האשה והסכימו עמו הגאון מוהר"מ גאלאנטי ז"ל ומהרד"ך ז"ל זולת שהרב מהרד"ך ז"ל עלה ונסתפק קצת בעדות העד מומר אי מהני ואסוף דינא העלה מדברי מהרד"ך ז"ל ומהריב"ל ז"ל דמהני. ואיהו ניהו הרב דרכי נועם ז"ל שם ובסי' ל"ג עשה שאלה נפרדת על אודות עדות אשת מומר אי מהני עד אחד כיון דלדעת ריא"ז הראשון ז"ל הוייא קטטה ושקו"ט ברוחב מבינתו ואסיק דעפ"י מ"ש הרא"ם כיון דהעד בא לבדו והעיד ולא באה האשה לא קודם העד ולא אח"ך לומר מת בעלי לחוש שמא בא לסייעה מקבלינן עדות ע"א יעש"ב והרב מהר"א ן' חיים ז"ל שם בסי' ד"ן נשאל להסכים גם הוא בשריותא דההיא איתתא והסכים להתיר בס"ס ס' אם המרה הוי כדין קטטה ואת"ל דהוי קטטה דילמא בעיין דע"א איפשיטא ותו דלא הוי עד המסייעה דלדעת הרא"ם ז"ל מהני יעש"ב. ולפקע"ד בנ"ד איכא עוד ספק שמא הך דנ"ד לא הוי מומר גמור כדכתי' לעיל ואת"ל דדינו כמומר גמור דילמא לא נתכוון לעגנה וכמ"ש ה' חת"ס ז"ל בדעת רש"י ז"ל והוי מתהפך גמור ספק אם נתכוון לעגנה ואת"ל דנתכוון לעגנה דילמא לא הוי דינו כמומר גמור וישראל גמור הוא. וזה הס"ס הוא נוסף על הס"ס של הרב מוהר"א ן' חיים ז"ל הנז"ל ששייך שפיר לאומרו בנ"ד: ומה מאד אני תמיה על הרב שער אשר ז"ל ח"א בתשו' אה"ע סי' ך' דגם הוא נשאל באחד שהניח את אשתו עגונה ונתכוון לעגנה שנשא אשה אחרת בין הגויים ולא רצה לחזור לדתו ובעד אחד התיר את אשתו וגם הרב כמהרי"ץ ברזילי הכי אמר מר שהסכים להתירה ולא זכר שר דהמרה הוי כמו קטטה ולא סגי בעד אחד וכמ"ש מז"ה ז"ל האמת אתמהה!: איך שיהיה הרי מצינו כמה וכמה ספיקות וספיקי ספיקות להתיר העגונה הזאת אשת מוסה אל