שמחה לאיש פב

זאת ועוד דבנ"ד אף דעדות הב' ת"ח היה ע"י שאלה מהני עדותן אף מבלי עדות רחמים סרוגו יען כי השאלה ששאלו אותו היה על הידוע שמוסה אל עג'אם מת וע"ז שאלוהו להתיר אשתו העגונה וכל ששאלוהו בחזקת שהוא מת מהני אף ע"י שאלה וכמ"ש הרב הפוסק פחד יצחק יצ"ו משם הרב מהרש"ג ז"ל וכמה פוס' דס"ל הכי כמ"ש בד"ק באר היטיב: האמנם רואה אנכי כל יסוד ההיתר רעוע דהנה הרב הפוסק פחד יצחק שיח"ל נחית נפשיה לספיקא אם מועיל עדות המגיד אברהם הכהן יען שהיה מומר וחילל שבתות ואכל נו"ט וכיוצא ואף שחזר לדתינו שהיה כמו ן' יום בבית כו' רחמים ברוך ה"י נחבא אל הכלים מ"מ לא קבל ד"ח ולא טבל ולא לקה וכו' ואסיפא דמילתא אסיק כיון דבנ"ד באו דברי זה המומר אברהם הכהן הנז' במסל"ת ובקשר דברים לפניו ולאחריו הא ודאי דבכה"ג כ"ע מודו דמקבלים עדותו ולא חיישינן להערמה כלל וגם מהרי"ט הראשון יודה בזה וכמ"ש בס' שער אשר ז"ל סי' ו' ונסתייע מתשו' הר"ן ומדברי מהריב"ל וה' גב"ע סי' ז' ע"כ תד"ק ואנכי הרואה דלא חזינא כהאי סימנא בנ"ד דהיה קשר דברים כאשר יראה הרואה בנדון שנשאל עליו הרב גב"ע זיל וגם בנדון ה' שער אשר ז"ל משא"כ בנ"ד דמ"ש העד הוא שהיה מספר לו כמה דברים ואתיא מכללא סיפר לו ממיתת מוסה אל עג'אם הנז' והאמת בזה מורה שהיה מסל"ת ולא היה ע"י שאלה אבל קשר דברים לא קחזינא הכא: זאת ועוד יגדל התימה על הרב הפוסק פחד יצחק הי"ו מאחר דנחית נפשיה לספיקא בעד העד המגיד שהיה מומר אמאי לא חש מר לההרוג עצמו ג"כ שהיה מומר והיה במלחמה מחלל שבתות ואוכל נו"ט וכיוצא ואיך לא זכר למ"ש השלה"ג שם בש"ס דכתובות משם הגאון מז"ה שאם המיר והניחה עגונה הוי כמו קטטה דעד אחד בקטטה בעייא היא סתם בש"ס דיבמות ד' קי"ו מי אמרינן טעמא דעד אחד מהימן הו"א משום מילתא דעבידא לאיגלויי וה"נ לא משקר או טעמא דע"א מהימן הוא משום דאיתתא דייקא ומינסבא והא כיון דהוה קטטה לא דייקא ונשאר בתיקו ופסק הר"מ ז"ל בפי"ג מה' גירושי' ה"א דאינה נאמנת ואם בא ע"א לא מהימן דחיישינן שמא שכרה אותו להעיד. וגם מרן בש"ע שם בסי' י"ז ס"ק מ"ח פסק הכי יעי"ש. וטעמא דתיקו דאורייתא לחומרא ומור"ם ז"ל שם פסקה להך דהשלה"ג משם מז"ה ז"ל דאם המיר והניחה עגונה הוי כמו קטטה וע"א לא מהימן ואף שהרא"ם ז"ל בתשו' ח"א סי' ך' כתב דהא דע"א לא מהימן היינו היכא שבאה היא ואמרה שמת בעלה ובא עמה לסייעה ולהעיד שמת בעלה [של האשה זו שהיה משומד] אבל אם בא העד לבדו והיא לא אמרה כלום והעיד שמת בעלה של האשה זו שהיה משומד אזי נאמן העד אחד יעש"ב. מ"מ הכא בנ"ד שההרוג הוא מומר והמגיד שמת שעפ"י הגדתו אנו רוצים להתירה הוא מומר דליכא בזה קושית כל הראשוני' על הרמב"ם שכתב שחיישינן שמא שכרה אותו שהרי הריטב"א והמאירי כתבו שאם היא הוחזקה לשקר כל ישראל מי הוחזקו יעי"ש. ובנ"ד דגם העד מומר איכא למיחש הרבה שמא מתכוין להתיר או שמא שכרה אותו והוא יודע דצריך שיהיה מסל"ת ואמטו"ל סיפר לרחמים סרוגו בדרך מסל"ת בתוך סיפור דברים שהיה מספר לו כדי שיאמנו דבריו וא"כ נפל היסוד כולו ונהרס כל הבנין כיון דליכא שום עדות על מוסה אל עג'אם הנז' זולתי המגיד אברהם הכהן הנז"ל ובאמת יש להפליא הפלא ופלא על הרב הפוסק פחד יצחק שיחל"א איך לא שת לבו גם לזאת: זאת לא זאת דכפי העדות שהעיד רחמים סרוג שידע שם מוסה אל עג"אם ושם עירו היה ע"י שאלה ששאל לההורג ואמר לו שמו וכינויו ושמ"י ולפי עדות הב' ת"ח לא מוכח שהיה ע"י שאלה עכ"פ מפיו של הנהרג ידע המגיד אברהם הכהן הנז' שמו וכנוייו וש"מ ולנו לדעת כיון שגם הוא היה מומר אי מהני דאף דמצינו לה' מהר"ם אלשיך סי' קכ"ו ומהרח"ש אה"ע סי' ל"ד וכמה פוס' דס"ל דמהני אף מפי המת והוכיחו כן מהסוגייא דיוחנן ן' יונתן דמכפר שיחיא אריה יע"ש מ"מ יען הנהרג דנ"ד היה מומר ניחזי אנן אי מהני או והנה הר"ן ז"ל בתשו' סי' ג' נשאל בכעין נ"ד ממש שהמת היה מומר וגם העד היה מומר ולגבי העד נכנס בספק אי מהני יען היותו מומר והביא דעת הרי"ף והרמב"ם והרשב"א ז"ל דמהני ובסוף כ' דיש שחלקו על הרי"ף ז"ל יעי"ש ולגבי המת שהיה מומר אי הוי כקטטה לא העלה על ניב שפתיו ז"ל ואדרבא מוכח מתוך דבריו כי לולא שהיה עדות השנים ע"י שאלה ואם היה מסל"ת היה מכשירו אפי' בעד אחד וכבר הרב ח"מ ז"ל שם באה"ע סי' ע"ז ס"ק מ"ח שם בס"ק צ"ד הקשה הוא ז"ל למור"ם ז"ל מתשו' הר"ן ז"ל הנז"ל. והגאון הרב חתם סופר באה"ע סי' ע' תירץ לקושית הח"מ ז"ל הלזו דתרתי בעינן שהמיר וגם נתכוון לעגנה והר"ן ז"ל מיירי בהמיר ולא נתכוון לעגנה באופן דכפי דברי הרב חת"ס ז"ל משמע דגם הר"ן ז"ל שר המסכי'ם בדין של הרב מז"ה שהביא בשלה"ג רק דבעינן תרתי לגריעותא שהמיר ונתכוון לעגנה אבל אם המיר לבד ולא נתכוון לעגנה סגי בעד אחד להתירה: איברא דלפקע"ד לא יכולתי להולמו תירוץ הרב חת"ס ז"ל דבשלמא אם היינו מקשים לרבינו ישעי' הראשון ז"ל שהוא הפך ס' הר"ן ז"ל שפיר מצי לחלק דהר"ן ז"ל מיירי בלא נתכוון לעגנה ורבינו ישעי' מיירי בנתכוון לעגנה. ואולם קו' הח"מ ז"ל היא לרמ"א ז"ל שפסק הדין סתם דגם בהמיר הוי כמו קטטה אכתי ק' לדבריו ז"ל דהו"ל לרמ"א ז"ל לחלק בין היכא דנתכוון לעגנה להיכא דלא נתכוון ומדלא חילק משמע דבכל גוונא המרה דינא כקטטה ולא עוד אלא שהרמ"א ז"ל נקט בלישניה בהפך או שהמיר והניחה עגונה ולדידיה איפכא הו"ל למינקט והדרא קושיית הרב ח"מ ז"ל לדוכתא: ובעיקר דינו של מז"ה שכתב שאם הניחה בעלה עגונה והמיר קטטה בינו לבינה היא ואינה נאמנת. וכתב עליו ריא"ז נכדו ז"ל וז"ל ואני אומר שלא אמרו אינה נאמנת בקטטה אלא כשהרגילה היא קטטה ע"י שאמרה גרשתני והכחישוה העדים שגילתה דעתה שאינה חפצה בו אבל אם המיר ומרד בה או שהיה בעלה ליסטיס וכופר בעיקר ה"ז נאמנת ואין מחזיקים לה שמשקרת עכ"ל יע"ש. נמצאת למד דדעת מז"ה ז"ל דכשהמיר הבעל הוי קטטה ואין צריך שתעיז בפניו ויבואו העדים דאי אמרת שצריך שתאמר גרשתני ויכחישוה העדים אף בלא שימיר הוי קטטה כיון שגילתה דעתה אלא פשיטא בהכרח לו' דדעת מז"ה ז"ל דבהמיר לחוד הוי קטטה ואינה נאמנת וא"כ תיקשי לן כשהקשו בש"ס ה"ד קטטה לישני ליה כגון שהמיר דתו והוא חידוש דאפי' בהמיר לחוד אינה נאמנת דאמדינן דעתה שאינה חפצה וכ"ש כשהעיזה פניה ואמרה גרשתני והוכחשה בעדים דודאי דהוי קטטה דהא חזינן דמשקרת אלא ודאי מדלא משני הש"ס הכי מוכח דבעינן דוקא