שמחה לאיש פא

בחקירות עדותן קיימת כיון ששניהם מעידים שאינו קיים עכ"ז לא יגהה מזור לנ"ד דמאחר דהעד הראשון וגם הב' עדים האחרונים הם מגידים מפי עד אחד ולפי דברי העד הא' שאמר המגיד דהמלחמה היתה בגיריט ולפי דברי הב' עדים אחרונים שאמר המגיד שהמלחמה היתה בבולגאר נמצא דזה העד המגיד הוחזק שקרן ובטלה כל העדות לגמרי. ונדון כזה כי הך דנ"ד לא מצאתי לשום פוסק דאיירי בהכי: ואם נפשך לומר דדמי הך דנ"ד להיכא דהוכחש העד מפי עצמו דבזה איכא מרבוואתא דמכשרי כאשר הביא דבריהם בס' שער אשר ז"ל בד' מ"ט ע"ב דהרב ב"ח שם בסי' צ"ד נסתפק היכא שהעדים מוכחשים מדברי עצמן ואסיק. דלענין מעשה צ"ע יע"ש. ומשמע מדבריו דדוקא בדאיכא ב' עדים שמעידים שמת שזהו גוף העדות אזי חשבינן להכחשה שהכחישו זא"ז ובין שהוכחשו מדברי עצמן לדברים בעלים וכאילו לא אמרו דבר. אבל בדליכא רק ע"א שמעיד על המיתה ומוכחש מדברי עצמו בזה לא שמענו זולת הרב מהר"א צרפתי ז"ל הוב"ד בתשו' הרא"ם ח"א סי' ע"ג נדונו היה שראובן קנה בגדים מהחמרים שהם היו הרוצחים שהרגו לג' אנשים שיצאו מירוש' ושמע מהם שאמרו שהרגום סמוך למים. ואח"ך שלחו עוד הפעם לראובן בעצמו שיברר הדבר מפי החמרים ואמרו לו ככל מה שאמרו לו בפעם ראשונה רק ששינו ואמרו שהרגום סמוך לכפר ונמצאו שהוכחשו מפי עצמן וכתב דאין זו הכחשה כי מתחילה בפעם ראשונה הגיד במילתא דלא רמייא עליה דאיניש וכו' ובפעם הב' נתכוון לשמוע העדות עכ"ל. ואפי' כי בפעם הראשון היו החמרים מסל"ת ובפעם הב' היה ע"י שאלה כתב דלאו מילתא היא כדנפקא לן מעובדא דפונדקית וכו' יעי"ש. וא"כ גם בנ"ד נימא הכי דרחמים סרוגו הי"ו ששמע פעם ראשונה שהגיד לו שהמלחמה היתה בגיריט העיד במילתא דלא רמייא עליה וכו' רק הועיל לנו שהתחיל להגיד במסל"ת עם קשר דברים כמ"ש הרב הפוסק יצ"ו ואולם בפעם הב' שהחכמים נתכוונו להתיר העגונה ודאי שהתבוננו לשמוע מה שאומר המגיד ושמעו שהמלחמה היתה בבולגאר ודאי דגם בפעם ראשונה הכי קאמר לא הכחיש את עצמו והעד רחמים סרוגו לא דקדק יפה במילתא דלא רמייא עליה וכו'. ואולם אם גם רחמים סרוגו נתכוון לשמוע דברי המגיד כדי לבא ולהעיד בב"ד בזה לא דבר הרא"ם ז"ל כי בנדונו הכי איתרמי מילתא דבפעם ראשונה לא נתכוון להעיד מוכח מדבריו דאם היה אומר העד דגם בפעם ראשונה נתן בדעתו להעיד הוייא הכחשה. ובנ"ד לא ברירא לן אם העד רחמים סרוגו ה"י נתכוון להעיד או לא: ואולם יש לדמות הך דנ"ד למ"ש הרב בית שמואל ז"ל שם בס"ק כ"ה על מ"ש מרן ז"ל בס"ק ט' עד אחד אומר מת וע"א אומר נהרג תנשא וכו' הביא הב"ש ז"ל מה שהק' הרב ח"מ ז"ל על מרן ז"ל ותי' ב' תירוצים והתי' הא' הבאתי דבריו לעיל דהוי כמו מנה שחור או מנה לבן וכו'. והתי' הב' הוא דדי לנו אם ע"א מעיד שאינו חי לכן אפי' אם הכחישו זא"ז בחקירות מ"מ אחד אומר אמת שאינו חי דבזה אינו מכחישו העד הב' משו"ה מותרת לינשא משא"כ בדיני ממונות דבעינן ב' עדים וכן ראיתי להרב פ"מ ח"א סי' ע"ד עכ"ל. ותי' זה של הרב ב"ש ז"ל כן ראיתיו בספר שאגת אריה סי' יו"ד ובס' קול שחל סי' י"ג ובתשו' נטע שעשועים סי' ע"ה וגם הוא ז"ל הביאו משם הרב פ"מ ז"ל יע"ש. וא"כ ה"נ נימא בנ"ד כיון דאיכא ע"א המעיד ששמע מפי המגיד שמוסה אל עג'אם אינו חי וזה יספיק לנו להתירה ממילא איני מוכרח לשמוע דברי העד הב' המכחישו כיון שאינו מכחישו בגוף המיתה ואנו אומרים דמה ששמעו הב' ת"ח שהמלחמה היתה בבולגאר זהו האמת ומה שאומר רחמים סרוגו ה"י ששמע שהמלחמה היתה בגיריט ודאי טעה בדמיונו או לא אמר אמת ומה לנו ולעדותו וכמ"ש הרב פ"מ ח"ג סי' ט"ו הבי"ד ה' י"א אה"ע ח"א סי' טו"ב הגהט"ו אות כ"ג דכשהם תרי לגבי חד פשיטא דמהמני יע"ש. ואין הס' בידי לראות דבריו בשרשם. ועי' בס' מחזה אברהם בסו' י"ח דכ' דהיכא. דכל העדות היה בסגנון אחד רק בדבר א' הם מוכחשין כי הך דנ"ד ודאי דמותרת לינשא יע"ש: אך בזאת יש להעיר על הרב פ"מ ז"ל וכל הרבנים הנמשכים לסברתו הנז"ל דהרי בדי"מ בעינן ב' עדים דוקא ותו לא ועכ"ז אם היו העדים מרובים והוכחש אחד מהם בחקירות פסק הרמז"ל בה' עדות פ"ב דבטלה כל העדות ואמאי נימא כיון דאיכא ב' עדים דמעידים אין דבריו של העד הג' במקום הב' כי היכי דאמרי' בעדות נשים כיון דבעד אחד סגי אמרי' דחד מינייהו משקר ואנו מתירים את האשה על פי האומר אמת מהם כיון דליכא הכחשה בגוף המיתה וא"כ גם בדיני ממונות נימא הכי ואחר החיפוש יגעתי ומצאתי להג' ר"ע איגר ז"ל בתשו' סי' פ"ז דנכנס בחקירה הלזו ואסברא לן החילוק שבין ד"מ לעדות נשים בטוב טעם ודעת לך נא ראה. [ועיין להגאון נודע ביאודה ח"א. סי' מ"ו וסי' מ"ז בתשו' אה"ע שפלפל בחכמה לישב דברי הרב בית שמואל ז"ל מ"מ אסוף דינא העלה דהוא הפך הירוש' ותמה על הרא"ש והטור והב"י וכולהו רבנן סבוראי שנעלם מהם דברי הירוש' יעש"ב]: וכ"ת דאכתי לא נ"מ לנ"ד דכל זה שכתב הרב פ"מ ז"ל והב"י ז"ל וכל הרבנים הנז"ל אינו אלא. כשעדות אחד מהם לבדו יספיק להתירה אמטו"ל אמרי' כשהוכחש בחקירות מפי העד הב' דודאי אחד מהם משקר ותסתיים העדות עפ"י מי שאומר מהם אמת וכמו שיראה הרואה בדברי הרב פ"מ ז"ל ח"א סוס"י פ"ד. לא כן בנ"ד דעדות האחד היה מסל"ת והעדות הב' ת"ח היה ע"י שאלה וצריכים אנו לצרוף העדויות כדי להתירה ואיך נוכל לומר אחד מהם משקר הרי לא נשאר עדות מספיק ואיך נתיר את העלובה זאת מבלי היות עדות מספיק. הא לאו מילתא היא דמלבד דיש כמה פוס' דמאשרי בהכי ה"ה הרב מהר"מ אלשיך ז"ל סי' קי"ח. והרב מהרשד"ם סוס"י ד"ן. משפטי שמואל סוס"י פ"א. מחזה אברהם בסי' י"ח. הרב א"ר בסי' ב'. אשדות הפסגה בסי' ג' דמ"ה ע"א. כולהו רבוואתא ס"ל דמהני הצירוף אף דלא יועיל העדות של העד המוכחש להתירה עכ"ז מהני הצירוף [ולא אכחד עצמי מה שפלפל בחכמה הרב חס"ל ח"ב באה"ע סי' ו' ד' נ"א ונ"ב שהאריך הרחיב בענין זה בדעת הרב כרם שלמה סי' ח' והרב מהראנ"ח ח"א סי' ע"ה דלא ס"ל הכי וכו'. מ"מ הרב כנה"ג בתשו' באה"ע סי' ז' די"ב ע"א הורה להתיר בכה"ג דנ"ד דהעד האחד לא היה מסל"ת והכשירו לצירוף ונרגש ממ"ש הרב מהראנ"ח ז"ל ונסתייע מתשו' המבי"ט ז"ל להוציאה מאיסור תורה יע"ש. והרואה יראה בדברי ה' חס"ל ז"ל אחר דשקו"ט באורך וברוחב מוכח מדבריו ז"ל שם בדף נ"א סוף ע"א דאזיל ומודה בנדון הרב מחזה אברהם ז"ל [אין הספר בידי מצוי לראות ד"ק דנדונו שבאו ב' העדויות דבריה' מכוונים בסגנון אחד ממש דמוכח דע"מ שהעיד הא' העיד הב' מהני צירוף וא"כ הך דנ"ד הוי דכוותא ששני העדויות דבריהם מכוונים ממש ודאי דמהני הצירוף]: