שמחה לאיש פ

הנה עפ"י העדויות הללו טרח ויגע הרב הפוסק פחד יצחק הי"ו הנז' בכחא דהתירא ויהי אך יצא יצא לבקש ממני אחוה דעי גם אני. וכשאני לעצמי מה אני? ומי אנכי? למה זה תשאל לשמי? ידענא בנפשאי שאיני כדאי ובפרט באיסור ערוה החמורה. אך מה אעשה כי אין אני ן' חורין להשיב פניו ריקם ח"ו אמרתי הנה באתי ואספתי באמרים מפי סופרים ומפי ספרים כאשר יורו המורים ועל מנת שיסכים עמי מאוה"ג הרב הגדול ראש"ל מוה"ר גדול הנאמר באברהם הי"ו אזי ישמח לבי ותגל נפשי. וזה החילי. בעזר צורי וגואלי. אלד"ים ה' חילי: ואען ואומר על אחרון ראשון הנה בד"ק כתוב למ"ד שיש כמה הכחשות בין ג' העדים הנז"ל. א'. שהעד רחמים סרוגו העיד מפי העד אברהם הכהן שאמ"ל שהמלחמה היתה בגיריט. ואילו הב' עדים בפירוש העידו שאמ"ל שהמלחמה היתה בבולגאר. ב'. דכפי עדות חרי"ס הי"ו באו דברי המגיד בלי שום שאלה ואילו חרי"ב יצ"ו בפירוש העיד בהפך. ג'. כפי דברי חרי"ס יצ"ו לא הזכיר המגיד שם עירו כלל. ואילו חרי"ב העיד בפירוש שאמ"ל שם עירו מדמשק יע"א וכל כה"ג הוו מוכחשים אהדדי בחקי' ובבדיקות ובגופה של עדות ואפשר דבטלה עדותם לגמרי. אמנם אין צורך להאריך בזה שכבר ראיתי להגאון שער אשר ז"ל וכו' זהו תד"ק: ואנכי הרואה סדר העדויות המועתקים מכיה"ק אשר הציג לפנינו איני רואה שום הכחשה ביניהם כלל. זה יצא ראשונה בד"ק כתוב למ"ר שהעד רחמים סרוגו העיד מפי המגיד שהמלחמה היתה בגיריט. הנה בקבלת עדות אשר לפנינו מפי רחמים סרוגו לא נכתבו אלו הדברים ולא הוזכר היכן היתה המלחמה אם בגיריט אם בבולגאר ולא ידעתי מהיכן הוליד רו"מ דברים אלו אשר לא באו בכתב הקבלת עדות. ואם באמת כך אמר העד מפי המגיד שהמלחמה היתה בגיריט וכך כתוב בקבלת העדות העיקרי ורו"מ בשעת ההעתקה דילג בטעות תיבות אלו לנו לדעת מה משפט העדות הזה אשר כולם מעידים מפי המגיד אברהם הכהן וזה אומר בכה וזה אומר בכה דלפקע"ד לא דמי הך לההיא דאמרו ע"א אומר מת וע"א אומר נהרג וכאשר יתבאר להלן בס"ד. זאת שנית מ"ש בד"ק שבעדות החרי"ס הי"ו לא הזכיר המגיד שם עירו ובעדות חרי"ב הי"ו העיד בפי' שאמ"ל שם עירו מדמשק יע"א. גם לזה יסלח כת"ר שהרי בעדות המוצג לפנינו בהעתקת כיה"ק כתוב בזה הלשון. "ונתחברנו עמו אמר לנו שהוא דמשקי". הנה דברים אלו כתובים בעדות החרי"ס הי"ו והרי העיד בפירוש מפי המגיד שאמר לו שם עירו והיכן ההכחשה ואל הג' ל"ו בא בד"ק כתוב למ"ר שמעדות החרי"ס הי"ו מוכח שבאו דברי המגיד בלתי שום שאלה ומעדות החרי"ב הי"ו העיד בפי' בהפך. אף לדבר הזה יסלח כבודו אף שמשמעותו מוכח שלא היה ע"י שאלה. יכולים אנחנו לכווין עדותם שלא יהיו מוכחשים ולומר שמ"ש החרי"ס ה"י וסיפר לנו וכו' אפשר היה ע"י שאלה. מאחר שלא אמר בפירוש שהיה מסל"ת. באופן דאיני רואה שום הכחשה בעדויות הללו כלל. ויכולים אנו לפרש דבריהם לכוין עדותם שוה בשוה:. ואולם אם באמת כך העיד רחמים סרוגו מפי המגיד שהמלחמה שמת בה מוסה אל עגא'ם היתה בגיריט באמת יש לעמוד בזה כי דבר כזה לא מצאתיו בשום פוסק שיהיה ב' עדים או ג' מעידים מפי עד אחד ויהיה הכחשה כזאת ביניהם שיועיל העדות להתיר א"א לעלמא ודפקתי על שערי הרב שער אשר ז"ל שציין רו"מ כת"ר ואין הנדון דומה לראיה. דהנה אם הם ב' עדים אחד אומר מת ואחד או' נהרג דפסקו מרן באה"ע סי' י"ז ס"ק ט' דאעפ"י שהם מכחישים זה את זה הואיל וזה וזה מעידים שאינו קיים הרי זו תנשא וכמה דיות נשתפכו בדין זה דמתני' דיבמות ד' קי"ז ע"ב לא נאמר רק בצרות ודעת מרן ז"ל דה"ה בעדים ואדרבא תמה בב"י על הטור ז"ל למה הביא דין זה משם א"א הרא"ש ז"ל ולא הביא משנה ערוכה יעי"ש: וטרם נבא אל המטרה אשר אנו מבקשים ניחזי אנן מה שיש להתבונן בדברי מרן ז"ל הוא דבש"ע ח"מ סי' ל' מנה בכלל דאם הוכחשו במקום שעד אחד העיד דבירושלם הלוהו וע"א העיד בלוד הלוהו הוייא הכחשה בחקירות ועדותן בטילה. ולזה י"ל דבעד אחד אומר מת וע"א אומר נהרג לא הוי הכחשה בחקירות דהוי כמו מנה שחור ומנה לבן דלא הוייא הכחשה וכמ"ש הרב בית שמואל ז"ל בס"ק כ"ה דזהו דעת מרן ז"ל יעי"ש: ברם דא עקא דמרן ז"ל שם בס"ק כ"א כתב וז"ל אין בודקין עידי נשים בדו"ח ואפי' אם הוכחשו: בבדיקות כשרים וכ' הרב בית שמואל ז"ל בס"ק ס"ד בעד מרן ז"ל דדוקא אם הוכחשו בבדיקות כשרים אבל אם הוכחשו בחקירות בטלה עדותם דלא עדיפי מדיני ממונות וכו' יעי"ש. ועפ"י יסוד זה שיסד הרב בית שמואל ז"ל דע"א אומר מת וע"א אומר נהרג לא הוייא הכחשה בחקירות כנז"ל אתו דברי מרן מכוונים אהדדי: אך אנן מה נענה דמרן ז"ל בתשו' אה"ע בדיני יבום וחליצה סי' א' כתב וז"ל וכן אעפ"י שמכחישים זה את זה במקום שזה אומר באנקונה מת וזה אומר במקום אחר כיון ששניהם מעידים שאינו קיים הרי זו תנשא וכדתנן אחת אומרת מת ואחת אומרת נהרג הואיל וזו וזו מודות שאינו קיים הרי אלו ינשאו יעש"ב. הרי להדייא דגם בהכחשת חקירות דהרי באיזה מקום הוייא חקירה כמ"ש בה' עדות הבאתי דבריו לעיל ומשוה לה כאחד אומר מת ואחד או' נהרג דכשרים ולא הוייא הכחשה מוכח דס"ל דגם בחקירות אם הוכחשו כשרים דלא כמו שדקדק הרב בית שמואל בדברי מרן ז"ל דדוקא בבדיקות כשרים כנז"ל. ותמיהת הרב ב"ח ז"ל בתשו' סי' צ"ד על מרן ז"ל במאי דנקט בס"ק כ"א אפי' אם הוכחשו בבדיקות כשרים דמאי אפילו דנקט וכו' יע"ש תמיהתו קיימת אחרי ראותינו דבריו של מרן ז"ל בתשו' כנז"ל. ואין מקום למה שהשיגו הרב ח"מ ז"ל שם בס"ק י"ט והרב בית שמואל ז"ל בס"ק כ"ה עד שכתב דמ"ש הרב ב"ח שגגה היא וכו' יעי"ש. [ודרך אגב יש לי להעיר על הר' חוות יאיר ז"ל בסי' קנ"ט שהרבה להפליא על הרב ב"ח ז"ל הפלא ופלא ובדמיונו שתמיהתו של הרב ב"ח היא על רמ"א ז"ל וכתב עליו וז"ל וקמי שמייא גליא שעכ"ז יראתי לשלוח ידי נגד משיח ה' בב"ח ז"ל רק מפני שדבר קשות על רבן שכה"ג רמ"א ז"ל וכו' ובקש ליישב ולמשוך דעת רמ"א לדעתו וכו' מפני שזר מאד בעיניו שרמ"א ז"ל יסבור דפסול וכו' ודברי רמ"א ז"ל כפשטן וכו' יעש"ב שהזכיר עשרה פעמים הרמ"א ז"ל כי טעה בדמיונו שתמיהת הרב ב"ח ז"ל היתה על רמ"א ז"ל משא"כ האמת והוא טעות הניכר כי תמיהת הרב ב"ח היא על מרן מהריק"א ז"ל ועל הרוב דכל מ"ש הרב חוות יאיר ז"ל היא פליטת הקולמוס המדפיסים בלי דעת בעלים ופשוט] וכבר ראיתי בס' הנד"מ שער אשר להרה"ג כמוהר"א קובו ז"ל בד' מ"ט ע"א וע"ב שהאריך הרחיב בתמיהת דברי מרן ז"ל הללו ד"ה תוב בתר דנא עיני ראו וכו' יעש"ב: איך שיהיה הגם דנימא דבעידי אשה אף אם הוכחשו