שמחה לאיש עז

צ"ל דנדונו היה שהיא היתה מכחשת כנ"ד ועכ"ז אסיק דיכול לסמוך על ס' הרא"ם ומוהרש"א ששון ז"ל לפטור עצמו משאר וכסות ובודאי דמפני שהיו רגילים לדבר קצת פסק הכי דאי לא ת"ה כל האנשים שרוצים לגרש נשותיהם יטענו עליהן שעברו על דת. אלא ודאי דהי' עדות אבל לא היה לו עדות ברורה וראה הדיין שנאמנו דבריו בזה הסכים לפוטרו משאר וכסות דוקא וכבר בס' גט מקושר וטיב גיטין אשכנזי באות ר"ח בד' ס"ה ע"ד תמ"ה תמ"ה יקרא דמה הועיל תקנת רגמ"ה שהרי כשתמות ברעב מוכרחת לתבוע גט וכתובה והרי כתב הרא"ש בתשו' כלל ס"ג והביאה מרן בב"י באה"ע סי' ט' שאשה פרנסתה תלויה בבעלה וא"כ אם ימנע ממנה מזונות פשיטא שאין לך כפיה גדולה מזאת יע"ש. וכ"כ בספר משכנות יעקב סי' ט"ז דדבר זה לפוטרו משאר וכסות הוי לינקטיה לכובסיה כי היכי דלישבקיה לגלימיה יע"ש: איך שיהי' אנא עני ב"א כבר העליתי בפס' אחר והבאתי מ"ש מרן החבי"ב בתשו' בע"ח ח"מ ח"א סי' טו"ב דאסיק דאף בשבו' אמרה הרא"ם ז"ל לא בתקנת רגמ"ה לבד ומצי המוחזק לו' קי"ל כהרא"ם ודעימיה לפטור עצמו מלתת לה מזונותי אפי' שמושבע ועומד בכתו' ועלי מזונייכי וכסותייכי וכו' וכ"כ ה' פאת נגב בתשו' אה"ע סי' טו"ב ובס' ידי דוד הנד"מ בסי' ט"ז וגם נכדו הביא משם ה' כהונת עולם דאף דאיכא חומר השבו' יכול לו' קי"ל והב"ד יאיימו עליו דרמייא עליה חומר השבו' והוא יחוש לעצמו יעש"ב. אבל להתירו לישא אשה אחרת ישתקע הדבר ולא יאמר. ועינא דשפיר חזי למרן הק' בתשו' אה"ע דיני יבום סי' ד' דאסיק על מי שנשבע לאשתו שלא ישא אשה אחרת עליה ונפלה יבמתו לפניו דאסור ליבמה אפי' שהוא ז"ל מוסכם דמצות יבום קודמת ואפי"ה אסר עליו ליבמה אפי' במקום מצוה יע"ש דפליג על הרמב"ם ז"ל. ואני עני עפר יעקב העליתי בס' בני בנימן וקרב אי"ש בתשו' אה"ע סי' כ"א דטעמו של מרן ז"ל יען הוא מוכרח לעשות מעשה לבא עליה והוי עובר על השבו' בקום עשה. והכי אסיק הגאון בעל חק"ל ת"ק בח"ג דיו"ד סי' פ"ז על דברי הרב פ"מ ח"ב סי' קי"ז וכל הגאונים שהביא משמותם הוא ז"ל דס"ל דאף בעובר על השבו' בקום עשה שרינן ליה לישא אשה אחרת אילו היו רואים שהריטב"א והרא"ה רבו ז"ל והנמק"י דלא ס"ל הכי ולא התירוהו לעבור על השבו' פשיטא דלא היו מתירין יעש"ב והכי אסיק הרב גו"ר בכלל ב' סי' ז' בתשו' אה"ע וז"ל בסיום דבריו וכשנחייב ליבם לחלוץ נצא י"ח מב' מעוררות וכשנעשה כדברי הרדב"ז [דהיינו להתירו ליבמה] נמצינו חולקים על כמה גדולי ישראל בקום ועשה ושוא"ת עדיף עכ"ל גם בהערותיו על דברי הגאון מהר"א סכנדרני ז"ל שם בסי' ח' כ' וז"ל כ"ש די"ל דניחא ליה לרחמנא בביטול מצות עשה דיבום בשוא"ת וכו' יע"ש. ועין רואה להרב שמן המשחה ז"ל בסי' ע"א ד' נ"א ע"ב דאסיק הכי והביא ס' הרב מהר"מ אשכנזי ז"ל דהביא ס' הריטב"א והרא"ה והנ"י וה' אבא הוב"ד בס' מ"ץ ח"א סי' ד' וה' בני אברהם ז"ל יעש"ב. ועי' לה' נדיב לב ח"א סי' מ"ו ד' קנ"ו ומשם בארה. ועי' בס' פני יצחק הנד"מ בתשו' אה"ע סי' ט"ו ד' פ' ע"ג שהאריך הרחיב בענין זה האמת לאמיתו ירבו כמותו יעש"ב וטעמו של הר"מ ז"ל דמתיר הוא מטעם דאשה הקנו לו מן השמים כידוע. ועי' בספר צל הכסף הנד"מ בתשובות אה"ע סי' י"ג ותרוה צמאונך ברוך שחלק מחכמתו אמת לאמיתו: באופן דלפקע"ד הדבר קשה לשמוע להתירו לישא אשה אחרת ולעבור על שבועתו בקום עשה [ובפרט שהוא איסור שבדה מלבו והביא על עצמו דנמצא דהעיכוב הוא גם מצדו וכאשר עיניך תחזינה מישרים להרב פמ"א ח"א סי' כ"ד והרב ידיו של משה בח' אה"ע סי' ח' ורבין חסידא מרן מהריט"א ז"ל בספר קדושת יו"ט בקונטריס דעת להשאל ד' ס"ט ע"א. וגם הב"ד בס' פה"א ח"ד ד' ט' ע"ד. והרב שמן המשחה בד' ס"ב ע"ד. והרב משנת ר"א ח"ב בתשו' אה"ע סי' מ"ח] ואף למטוניה דהבעל שטוען דאינו רוצה לגרשה בלי סיבה רק שבא בטענה אלימתא דרצתה להכשילו להעבירו על דעת קונו דלדעת רבינו ורבותיו של הריטב"א ז"ל ור"י שהוב"ד בתוס' בד"ה אי דידע נפרוש וכו' מוכח דהכי ס"ל דאפי' רצתה להאכילו נקראת עוברת על דמו"י מ"מ לא המנוהו רבנן לבעל שיטעון הכי והצריכו עדים והתראה נמצא דחשדוהו רבנן שמא עיניו נתן באחרת וטוען שקר ובדבר הזה לא חילקו חז"ל יהיה מי שיהיה קטון או גדול שטוען על אשתו טענה זאת הוא חשוד שטוען שקר כי שמא ענ"ב. ובהכי שפיר אייתי ראיה הרב פני אריה ז"ל מתשו' הרמב"ן סי' ק"ע הביאה מרן בב"י ביו"ד סי' קי"ט דאסיק דכל דחשוד אינו נאמן אפי' בשבו' דאלת"ה נהימניה לע"ה שכבר עישר בשבו' יעש"ב. והיא תשו' הרשב"א באלפים סי' ס"ד שהביאה הרב הפוסק יצ"ו והאמת לא יוכל שום נ"ש לכפות על האמת פסכתר ח"ו חלילה שקו' הגאון בס' פני אריה סי' ל' והסכים בקו' זאת הרב פני אריה ז"ל. סי' ל"ג למה לא תקנו למשנה אחרונה שתשבע ויאמנו דבריה אל"ו דבחששא זאת שמא עיניה נתנה באחר או עיניו נתן באחרת בדליכא עדים ולא ראיה אינם נאמנים בשבו' כלל וזו קושיא שאין עליה תי' לע"ד. ותי' שתירץ ה' הפוסק מר שמואל יצ"ו אחרי המחי"ר אמינא בודאי פלטתו הקולמוס בלי דעת בעלים יען דלא קתני במתני' חזרו לו' שהאומרת טמאה אני לך אינה נאמנת כי היכי דנימא דעפ"י דבורה לבד אינה נאמנת אלא קתני במתני' עד שתביא ראיה לדבריה דהיינו עדות והרי במשנה ראשונה היא נאמנת בלא עדים נמצא דמשנה אחרונה אינה דומה למשנה ראשונה וא"כ הי"ל למיתני במתני' עד שתביא ראיה לדבריה או עד שתשבע למטוניה דמר הרב הפוסק יצ"ו דמהני השבועה להאמינו שלא נתן עיניו באחרת. ומ"ש הרב עדות ביעקב ז"ל דישביעו את האשה להצילה מחשדה שמא עיניה נתנה באחר אינו סותר למ"ש הרב פני אריה ז"ל כלל ומר אמר חדא ומא"ח ולא פליגי דבנדון ה' עדות ביעקב ז"ל דבלאו השבו' איכא טענה דהעיזה פניה שצריך שתבא לפני ב"ד ותטעון על בעלה שבא עליה שלא כדרכה ותכף שתטעון נגד בעלה יש לנו להאמינה מסיבת החזקה דרב המנונא דאין האשה מעיזה פניה נגד בעלה ולצאת י"ח סברת מהר"מ ודעימיה דס"ל דבדורות הללו שכיח חציפותא ואפשר שתעיז בפני בעלה מפני הצד הספק שמא אשה זאת היא מהחצופות ומעיזה בפני בעלה לכן הכי אמר מר ה' עב"י ז"ל שישביעוה לאמת דבריה לסיוע החזקה דרב המנונא אשר היא עמוד ברזל שנאמנת בטענתה זה נלע"ד לתרץ בעד ה' עב"י ז"ל כי היכי דלא תקשי ליה ממתני' אמאי לא אמרו למשנה אחרונה באומרת טמאה אני לך דתשבע כדברי'. דאם באמת היתה חשודה שטוענת שקר ומעיזה בפני בעלה הא ודאי דלא היתה. נאמנת בשבו'. והראיה באומרת טמאה אני לך דליכא טעמא דאינה מעיזה בפני בעלה לא האמנוה בשבו'