שמחה לאיש עח

וזה נר' לי פשוט. וליכא למימר גבי בעלה דאינו מעיז פניו בפני אשתו דכבר כתב מהראנ"ח ז"ל בח"א סי' מ"ה דמעיז ומעיז וכ"כ בתשו' הגאון ר"ע איגר ז"ל בסי' פ"ח יע"ש. ומה שנסתייע מר מתשו' הרב עה"ג ז"ל יפה חילק רו"מ בין שבו' דלשעבר לשבועה דלהבא הוא חילוק אמיתי ונכון. שהרי ידעי לה רבנן לדעת רש"י ז"ל בנשבע שבועה דלהבא שאינו נקרא חשוד על השבו' אף שעבר על השבו' מ"מ בשעה שנשבע בדעתו היה לקיימה וכמשי"ר הרואה בח"מ סי' צ"ב ומהרשד"ם ח"מ סי' רכ"ח יע"ש. ותשו' הרשב"א דסי' ס"ד שכתב דאפי' שנשבע שלא יאכל שהוא להבא דלא מהני התם שאני כדכתב הרשב"א ז"ל שם שלא קבל עדיין דברי חברות ובכן אינו סותר חילוקו האמיתי ובכן תשו' ה' עה"ג ז"ל ליכא למשמע מינה: ועין רואה בס' ישרי לב הנד"מ באה"ע אות עי"ן מה שכתב בשם הרב אורח משפט ז"ל שהביא תשו' הרב נודע ביאודה מ"ב אה"ע סי' כ"ו וכתב הוא ז"ל וז"ל ואף למה שצדד עוד הרב ז"ל שם מ"מ אמינא דכ"ז הוא דוקא היכא שהענין נתברר בעדים שהיתה נדה או שהוחזקה נדה וכו' אבל אם לא הוחזקה נדה בשכנותיה בהא איכא למימר דנאמנת במיגו דאבעיא אמרה להד"מ ומה גם למנהגינו דאריא דשבועתא רביע עליה שהרי באומרת טמאה אני לך למשנה אחרונה אינה נאמנת משום עיניה נתנה באחר וכתבו הפוס' דה"ה לבעל דאיכא למימר באומר טמאה היא לי שעיניו נתן באחרת יעש"ב. הרי שהחליט המאמר דנאמנת באומרת להד"מ שהרי משום טענה זו דהכחשה להאמינה במיגו דלהד"מ משמע דאם היא אומרת להד"מ נאמנת בהחלט אף שישבע הבעל כנגדה ועוד הוסיף לומר דמנהגינו דנשבע ש"ח אריא דשבועתא רביע עליה וכו' ועיין בס' יבא הלוי הנד"מ בתשו' אה"ע סי' ד' דכתב דבכתובת סאלוניק יע"א דנשבע החתן ע"ד המב"ה וע"ד הנב"א וע"ד הכלה וב"ך שלא יגרשנה בשום גירושין בעולם כ"א מדעתה ודעת ורצון אחד מקרוביה היותר קרוב לה וגם שלא ישא אחרת שום מיני אישות וכו' ולא תלה הדבר בדעת ב"ד כמנהג קושטא יע"א אינו יכול לגרשה רק בעדים והתראה יע"ש. ובדבר זה כבר קדמו הרב מהריב"ל ז"ל ח"ב סי' כ"ב דכתב דאף בקושטא יע"א אם לא תלו הדבר ברשות ב"ד מילתא דפשיטא היא דבכגון האי אין לב"ד עסק בזה יע"ש ויפה כתב ידי"ן אחד חכם פחד יצחק יצ"ו ונסתייע ממ"ש הרב בני אברהם מיוחס ז"ל סי' י"ט דף מ"ו ודף מ"ז ומה שסיים בדבריו אסיפא דמילתא יעש"ב: ומה שחשש הרב הפוסק מר שמואל יצ"ו להמרת דת שהגזים הבעל שאם לא יתנו לו רשות לישא אשה אחרת ימיר דתו וכו' אחרי המחי"ר לא ידעתי איך יוצדק ליקח טענה זו לסניף כלל דכל מי שרוצה לגרש את אשתו יגזים לב"ד שימיר דתו וכל הרוצה לעשות עבירה ביד רמה יגזים לב"ד שאם לא יתנו לו רשות לעבור העבירה ימיר דתו ותו לא שבקת חיי לית דין ולית דיין שיתיר לו רק יתפלש באפר ויקיים שבועתו שנשבע בפועל בש"ח ע"ד המב"א וע"ד הנב"א וע"ד הכלה וב"ך ומי יערב אל לבו להתירו לעבור על שבועתו בקו"ע וכמ"ש הרב המפורסם כמוהרח"פ ז"ל וכמו שכ' ידידי איזי וחביבי החכם פחד יצחק יצ"ו: ובעיקר השבו' שהוא מושבע מפי אחרים חזיתיה להרב הפוסק הש"ם הטוב יצ"ו מצדד לצדודי להתיר תמיהני מה שהביא להרב מחנ"א ז"ל בנימוקיו על העור אה"ע בד' ע"ל ולא שלטה עינו מ"ש עמ"ש מרן בב"י באה"ט סי' צ"ו בשם הירושלמי דשמיעת הקול הויא הרכנת הרא"ש וכתב הוא ז"ל וז"ל ונר' דה"ה אם השביע את אחרים ופשט ידו ונשבע דהא גבי גיטין הכי הוי וכו' ומכאן נ"ל דאם כתב בכתיבה אני נשבע לעשות דבר פ' ה"ז שבו' שמ"ש בכתיבה הוי כמי שהוציא מפיו וכן ראיתי כתוב בשם הרשב"א עכ"ל. הרי להדיא דבפשט ידו לחוד הויא שבו' כהרכנת הרא"ש דפסק מר"ן ז"ל דהויא שבו'. ועי' בס' שמן המשחה בד' ג"ן ע"ג שהביא עוד בשם הרשב"א בחי' דשבועות ביטוי אי"ץ שם או כינוי יע"ש. ועד אחרון עי' בס' פני יצחק בסי' ט"ו שהאריך הרחיב כיד ה' הטובה עליו יעש"ב. ואני עני הקשיתי לדעת הגאון חק"ל ז"ל ממ"ש בח"ג ליו"ד סי' פ"ז דצ"ד ע"ב דדבריו סתראי נינהו למ"ש בחק"ל מ"ב ביו"ד סי' ח' בפסק השידוכין אשר חלק על הרב גאון עוזינו מוה"ר ראש"ל מ"ס המלך זצוק"ל שכתב וז"ל גם צירוף ההתר שכתב דעכ"פ אעפ"י שהש"ץ משביע להחתן מ"מ החתן אינו מוציא שבו' מפיו וכו' לא ידעתי מה בכך הרי הרמב"ם בפ"ב מה' שבועות והטויו"ד סי' רל"ז כתבו דאם השביעו אחר ואמר אמן או דבר שנשמע ממנו שקבל שבועתו הוי כנשבע מעצמו וכ"ש כשפושט את ידו בת"כ הוי כנשבע לגמרי כמ"ש הפ"מ בח"ב סי' ג"ן וכו' ועם שגמגם שם וכו' הנה מלבד דהרב משאת משה חיו"ד סי' ט' הבי"ד וכתב דלית דחש לה בר מן דין עיקר הכרחו ל"מ וכו' יעש"ב. הרי להדיא דדבריו סתרי אהדדי לעין כל רואה ואסיקנא בעניותי דתשו' זאת שכ' במ"ב היא האחרונה שחזר בו לסוף ימיו בעלותו ההרה אל מכון הר ציון תו"ב. ובכן אין מקום למה שרצה להתיר הרב הפוסק מר שמואל יצ"ו. ועי' מ"ש ידידי ואו"ע כי ביצחק יקרא יצ"ו. גם במה שתמה על ה' פאת נגב ז"ל דאשתמיט מיניה דמר מ"ש התה"ד בפי"ב וכו' אישר חיליה ידי"ן החכם המשיב שמצא עזר ממ"ש לעיל הרב פ"ן עצמו בד' מ"ח ע"א ותו לא מידי. אסוף דינא לא ראיתי בעניותי שום צד להתירו לישא אשה אחרת כי ארייא דשבועתא רביע עליה אך בזאת יוכלו לעשות כאשר עשינו מעשה רב בב"ד הצדק העי"א באיש אחד ת"ח שבא לב"ד צווח ככרוכייא כי אשתו מקללתו ומקללת את יולדיו והיא היתה מכחשת וסו"ד אחר שארכו הימים וגבא טורא בינייהו פשרנו ביניהם בעד סכי כתובתה ואח"ך עשינו שלום ביניהם בתנאי וע"מ שאם תשוב עוד לכסלה לקללו עוד הפעם אף דליכא שום עדות יבא הבעל לב"ד וישבע ש"ח בנק"ח ע"ד ב"ד בפניה שקללתו עוד הפעם ויניח סכי כתובתה בב"ד הצדק ותכף יהיה פטור משאר וכסות ועונה ונתיר לו לישא אשה אחרת. והיא סברה וקבילה בהכי וכתבנו מעב"ד ונתננו ביד הבעל. אח"ך בא הבעל לב"ד וטען עוד הפעם שקללתו אותו ואת יולדיו לא פעם ולא ב' ונשבע בנק"ח ע"ד ב"ד הצדק העי"א. ותכף נתננו לו רשות לישא אשה אחרת. ובו ביום נתרצית האשה לקבל גיטה כי לא מצאה מענה אחר שנשבע הבעל בפניה וניכרים דברי אמת ונתגרשה מעו"ר והשל"ד. כן נמי דומה בדומה יעשו מע' ב"ד הצדק העי"א וישבות ריב ומדון. אבל אנכי הרואה שאין רצון הבעל להביט בפני' אפי' פעם אחת ומבקש איזה טענה או תואנה לגרשה שלא ברצונה כי שנאה עמוקה שנא אותה ובאמת לולא חומר השבועה היינו חותרים במחתרת להתירו רק ארי' דשבועתא מי יערב אל לבו להתירו מכבלי ברזל וכבר מילתי אמורה דהך דנ"ד דמי לההיא שנשאל הרב חת"ס ז"ל הנז"ל שאם היא תמחול העונה ישבו שניהם עד שילבינו ראשם ואם היא לא תמחול העונה ותרצה