שמחה לאיש עה

דת וטעמייהו דמצית למימר משחקת הייתי בו ואם. היה בא לאכול הייתי מונעו. והר"ן ז"ל שם בסוגייא הנז' בפי' על הרי"ף ז"ל הביא משם הרא"ה ז"ל דס"ל דאף אם רצתה להאכילו הוייא עוברת על דת משה וגם מרן ז"ל בב"י באה"ע בסי' קט"ו גם הוא הביא משם הרא"ה ז"ל דהכי ס"ל יעש"ב. וע"ז כתב הר מ"ץ ח"א סי' ס"ח דס' הרא"ה ז"ל היא ס' יחידאה יע"ש. ותמה עליו הרב דב"מ ח"ג סי' יו"ד בתשו' אה"ע ודחה דברי הרב מ"ץ ז"ל ממ"ש הרב"א בשי' מקו' כתובות על ד' ע"ב וז"ל ורבינו ז"ל אומר בשם רבותיו דכל שרצתה להאכילו יוצאה בלא כתובה והכא לישנא דמתני' דייק הכי קתני מאכילתו וכו' הריטב"א. והבין הוא ז"ל דרבינו הוא הרא"ה והריטב"א ז"ל הוא המעיד שהרא"ה היה אומר כן בשם רבותיו ומשמ' דגם הריטב"א ז"ל סובר כן ולסיבה זאת דחה דברי הרב מ"ץ ז"ל שכתב שס' הרא"ה היא ס' יחידאה מאחר דהרא"ה אמר בשם רבותיו וגם הריטב"א משמע דהכי ס"ל הרי דאיכא רבים מסייעים לס' הרא"ה ז"ל. והרב כסא אליהו ז"ל בסי' קט"ו ס"ק ד' תמה על הרב דבר משה ז"ל וכתב וז"ל ואין הדבר כן דמסורת בידינו דכל הכתוב להריטב"א ז"ל בחידושיו הוא כתוב מלשון תלמידיו כמו שתראה במצי' וכדברי הפוס' ז"ל כשמביאין את דבריו דהשתא מ"ש בס' א"ז רבינו אומר בשם רבותיו היינו שהריטב"א אומר בשם רבותיו והוא הרא"ה ז"ל והוא באחד ותימה על הרב יא"ה שלא הרגיש בזה עכ"ל. והרב הפו' הש"ם הטוב הי"ו תמה על ה' כס"א ז"ל שהרואה בדברי הרב א"ז יראה שכתב שרבינו שהוא הרא"ה או הריטב"א אומר בשם רבותיו שהרי בסו"ד ציין הרב א"ז להריטב"א משמע שהלשון הוא מהריטב"א שהביא להרא"ה שאומר בשם רבותיו. ותו אפי' לפי"ד אינו יחיד הרא"ה שהרי מסתמא גם הריטב"א קאי כס' הרא"ה וכמ"ש ה' דב"מ והניחה בצ"ע. וידידינו אחד חכם המשיב הי"ו נסתפק איך היה המציאות שהיו כותבים התלמידים וכו' יעי"ש: ולדידי חזי לי דדברי הרב מ"ץ ז"ל הם אמתיים וברורים שהרי מי לנו בקי בדברי הריטב"א ז"ל כהר"ן ז"ל ומר"ן ז"ל שהביאו ס' הרא"ה ז"ל ולא כתבו שהריטב"א ז"ל הכי ס"ל אלא ודאי דלא ס"ל הכי להריטב"א ז"ל ומידי חפשי מצאתי ראיתי להריטב"א ז"ל הוב"ד בש"מ שם בפ' המדיר שכ' וז"ל עוד כתב הריטב"א העוברת על דת משה ויהודית פי' אפי' לא עברה אלא פעם אחת כיון שהתרה בה דבכמה דוכתי העושה כו"ך משום פעם אחת חייב העובד ע"ז המברך את ה' ההוגה את ה' באותיותיו המבזה רבותיו וכן רבים לאין סוף עכ"ל ואם איתא דסבירא ליה להריטב"א ז"ל דאפילו רצתה להאכילו ולא אכל הוייא עוברת על דת לישמועינן יותר חידושא אלא ודאי דלד' הריטב"א ז"ל מאכילתו היינו שעשתה מעשה והאכילתו בפועל ואתא לאשמועין דבפעם אחת סגי נמצא דהריטב"א לא ס"ל כהרא"ה ז"ל ודלא כהשערת הרב דב"מ ז"ל דכ' דמסתמא הריטב"א הכי ס"ל וידוע דרבותיו דהריטב"א ז"ל הם המה הרא"ה ז"ל והרשב"א ז"ל ומצינו להרשב"א ז"ל בסי' תתס"ד ותתס"ו דכתב דאם עשתה מעשה או האכילתו הויא עוברת על דת. וא"כ נשאר ס' הרא"ה ז"ל דהיא יחידאה מאחר שעינינו הרואות שהרשב"א ז"ל והריטב"א ז"ל פסקו דלא כוותיה. גם הר"ב בש"מ שם כתב דרש"י ז"ל משמע דס"ל כס' הרא"ה ז"ל דאפי' רצתה להאכילו נקראת עוברת על ד"מ דכתב וז"ל היכי דמי דמאכילתו מוכח דעיקר קו' הגמ' היא איך שייך המציאות אי דידע וכו' והיינו ס' הרא"ה ז"ל ושוב הביא לשון רש"י ז"ל בע"ק וכנראה דמה שהביא דברי רש"י במהדורא קמא להוכיח דס"ל כס' הרא"ה ז"ל. ואני עני ב"א אמינא דמלבד דדברי רש"י ז"ל במ"ק ובמהדורא בתרא יכולין אנו לפרשם דלא כס' הרא"ה ז"ל עוד זאת יתירה בהכרח צ"ל דס"ל דלא כהרא"ה ז"ל שהרי לקמן גבי משמשתו נדה הביא הרב"א ז"ל לשון רש"י ז"ל במ"ק וגם במהדורא בתרא וז"ל פירש"י ז"ל שראוה שכנותיה לובשת בגדי נדה ולבעלה אמרה טהורה ני ושמשה בעלה לוקה עליה אם התרו בו ובכה"ג משכחת לה למתני' דלאחר תשמיש הודיעוהו שכנותיה שהוחזקה נדה הריטב"א וז"ל רש"י במ"ק הוחזקה נדה בשכנותיה שיודעים יום וסתה וראוה לובשת בגדי נדה והחזיקוה נדה בעלה לוקה עליה אעפ"י שאמרה טהורה אני וכגון שהתרו בו וכו' והכא נמי אם הוחזקה נדה ואמרה טהורה אני יוצאה בלא כתובה עכ"ל. הנה מדברי רש"י ז"ל מוכח שצריך שתעשה מעשה בפועל ואיך נוכל לו' דס"ל לרש"י ז"ל כס' הרא"ה ז"ל ויהיו ח"ו דבריו סתראי. וא"כ הראת לדעת דרש"י ז"ל לא ס"ל כס' הרא"ה ונמצאו דברי הרב מ"ץ ז"ל ברורים ואמתיים לכאורה האמנם רואה אנכי להרב"א ז"ל שכתב עוד וז"ל ואם תשאל כיון דאפי' רצתה להאכילו יוצאה שלא בכתו' אמאי נקט במתני' מאכילתו. תשובתך מדנקט מתני' הכי שמעינן דהיכא דאמרה פ' כהן תקן לי הכרי הזה ושיילוהו ואמר שלא תקן תצא שלא בכתו' אע"ג דאין כאן אלא עד אחד כיון דתלתא היא וכו' וכו' ובעיקר הדין דכתיבנא יש חולקים דלעולם צריך ב' עדים להפסידה כתו' וכדבעינן למימר לקמן בס"ד ומיהו רבינו ז"ל ורבותיו של הריטב"א ז"ל אפשר דסוברין כן וכדכתי' כנ"ל עכ"ל [הנה מדברי הרב"א ז"ל הללו שכתב ומיהו רבינו ז"ל ורבותיו של הריטב"א ז"ל וכו' נפשט ספיקו של ידידנו חכם עדיף כי ביצחק יקרא הי"ו וגם אשמועינן דרבינו ז"ל אינו הריטב"א כמו שהבינו ה' דב"מ ז"ל וה' כס"א ז"ל] ומדכתב הכי הרב"א ז"ל משמע דס' הרא"ה ז"ל לאו יחידאה היא שהרי יחס אותם לב' סברות. ואף דנקט בלשון אפשר היינו לענין אי סגי בעד אחד דאפשר דמתרצים לקו' שהק' הוא ז"ל אמאי נקט במתני' מאכילתו ותי' להשמיענו דסגי בעד אחד וע"ז כתב דרבינו ורבותיו של הריטב"א ז"ל אפשר דמתרצי הכי ואפשר דמתרצי באופן אחר. עכ"פ הריטב"א ז"ל הביא דרבינו ורבותיו של הריטב"א ז"ל קיימי בחדא שיטה דאפי' רצתה להאכילו יוצאה בלא כתו' וא"כ שפיר מצי המוחזק לו' קי"ל וכדכתב ה' דב"מ ז"ל ועי' בס' חנא וחסדא הנד"מ בשי' לכתו' בד' הנז' מה שכתב בזה ואיכמ"ל. והאמת כמ"ש ה' הפוסק מר שמואל הי"ו ס' יחידאה היא ס' הרא"ה ז"ל ולא מטעמיה. ואיהו ניהו ציין בדבריו לה' חיים ושלום ז"ל ח"ב וגם בס' רוח חיים הנד"מ ציין מ"ש בספר חיים ושלום ח"א ואין הספרים הללו מצויים אצלי לראות מה שכתב: אתאן לעיקר דינא דאף דנימא דבמחלוקת היא שנויה אינו אלא בדאיכא עדים דרצתה להאכילו אבל בנ"ד דליכא שום עדות כלל וכלל ואדרבא היא הכחישתו בפניו בפני ב"ד הצדק ודאי דלא מהימן ולאו כל כמיניה לו' דעוברת על דמו"י לגרשה או לישא אשה אחרת עליה ושפיר קא יליף הרב הפוסק מר שמואל הי"ו ממ"ש הרב משאת משה בח' אה"ע סי' כ"ג דאפי' לדברי התוס' ז"ל כל שהיא הכחישתו בפניו והוא מושבע שלא לגרשה בע"כ ושלא לישא אשה אחרת הא ודאי דאינו נאמן לנ"ד. וכבר מילתי אמורה שלהיות הימים האלה נזכרי'ם ימי הרחמים והסליחות לא אוכל לפלפל