שמחה לאיש עד

זו שם או כינוי כי אם בלשון שבו' לחוד וידוע מה שנחלקו הפוס' וכו' ומ"מ מידי ספק לא נפיק ועיין בתשובה פ"מ ח"ב סי' ג"ן וכו' וא"כ בנ"ד כיון דשבו' בלי שם לית ביה לאו או עשה אלא איסור גריד דהוא איסור קיל לא חייל אף בכולל על עשה דפו"ר דחמיר עכ"ל: ובאמת בראותי דבריו אלו עמדתי מרעיד דהרי מני"ר ז"ל בחק"ל מ"ב ביו"ד סי' ח' בפסק השידוכין אשר חלק על הרב גאון עוזינו מ"ס המלך ז"ל כתב בסוף הפסק בדף מ"ג ע"ד וז"ל גם צירוף ההיתר שכתב דעכ"פ אעפ"י שהש"ץ משביע להחתן מ"מ הם אינם מוציאים שבו' מפיהם. לא ידעתי מה בכך הרי הרמב"ם בפ"ב מה' שבועות והטויו"ד סי' רל"ז כתבו דאם השביעו אחר ואמר אמן או דבר שנשמע ממנו שקבל שבועתו הוי כנשבע מעצמו וכ"ש כשפושע את ידו ליקח בת"כ הוי כנשבע לגמרי כמ"ש הפ"מ בח"ב סי' נ"ן ועם שגמגם הפ"מ שם וכו' הנה מלבד שהרב משאת משה ח' יו"ד סי' ט' הבי"ד וכתב דלית דחש לה בר מן דין עיקר הכרחו ל"מ וכו' יעש"ב. הרי להדיא דדבריו סתראי נינהו לעין כל רואה והאמת כן הוא כמ"ש בחק"ל מ"ב ופוק חזי לגאון עוזינו מוה"ר רבין חסידא בס' חוקי חיים סי' ך' ד' מ' ע"ב שהטריח קן קולמוסו והביא לנו רבנן סבוראי דסברי מרנן דת"כ היא שבועה נגד מ"ש הרב מר ואהלות ז"ל בתשו' אה"ע סי' י"ב יע"ש. ואני עני אביא עוד מ"ש הגאון הרב מחנ"א בנימוקיו על הטור אה"ע בד' ע"ל ע"א כתב על מ"ש מרן בב"י באה"ע סי' צ"ו בשם הירושלמי דשמיעת הקול היא הרכנת הראש וז"ל נ"ב ונראה דה"ה אם השביע את אחרים ופשט ידו ונשבע דהא גבי גיטין הכי הוי יע"ש. ומכאן נ"ל דאם כתב בכתיבה אני נשבע לעשות דבר פ' ה"ז שבו' שמ"ש בכתיבה ה"ז כמי שהוציא מפיו וכן ראיתי כתוב בשם הרשב"א עכ"ל. הרי להדיא דבפשט ידו לבד הוי שבו' כהרכנת הראש דפסק מרן ז"ל דהויא שבועה ולא עוד אלא אפי' כתב בכתב הוי כמוציא מפיו. ועיין בספר שמן המשחה בד' ג"ן ע"ג שהביא עוד בשם הרשב"א בחי' דשבועת ביטוי אין צריך שם או כינוי יע"ש. ועיין בספר פני יצחק לכמוהר"י אבואלעפיא יצ"ו בסי' ט"ו מה שהאריך הרחיב בזה ואיכמ"ל. זולת לא ידעתי מה אענה להגאון חק"ל ת"ק דסתר עצמו מדידיה אדידיה. והרבה תי' עלו בדעתי לתרץ בעד הגאון ז"ל אך לא עלו כהוגן לפקע"ד כ"א בזאת דהתשו' שכתב במ"ב היא האחרונה והדר ביה לסוף ימיו אף כי ההיא דסי' פ"ז לא כתב כן כ"א לסניף מ"מ בהעלותו אל מכון הר ציון ת"ו שאנו נגררים אחר דעת מרן ז"ל דפסק בסי' רל"ט דת"כ דינא כדין שבו' וכמו שהעלה רב רחומאי כמוהרי"א יצ"ו בס' פני יצחק ד' ץ' ע"ד ומידי הוא טעמא חזר בו והעלה דת"כ חמיר כשבועה זה נ"ל להליץ בעד גאון עוזינו הרב חק"ל ת"ק ז"ל עכ"פ בין למ"ש הגאון חק"ל בח"ג ביו"ד ובין מ"ש במ"ב איסורא מיהא איכא לעובר על השבועה כמו שיראה הרואה, שם בדבריו באר היטיב: זאת תורת העולה דראו' הנז' דנ"ד עבריינא מיקרי ומכאן ואילך לא יורשה שום בר ישר' לישא אשה אחרת כל עוד דאגידא ביה. ופוק חזי למ"ש הגאון מוהריק"ו ז"ל בשו' ס"ג שמצא במרדכי הגדול שנשאל משפיירא שיתקן על המורדות על בעליהן שיתירו להם לישא אשה אחרת ולא רצה להחליט הדבר ק"ו ן' בנו של ק"ו בדור פרוץ כזה שאפי' הקדיחה תבשילו יאמר שהיא מורדת כדי לישא אשה אחרת עכ"ל. וכל שכן בדורותינו אלה בעוה"ר שהדור פרוץ מרובה ה' ברחמיו יחזירנו בתשו' שלימה לפניו וצור ישראל יצילנו משגיאות וימ"ן ונזכה ללמוד תורה לשמה בלי שום תכלית וכבוד חלילה. ולא לאהבת הניצוח הס כי לא להזכיר רק לעבודתו יתש"ל דוקא. והנני מציע דברי אלה לפני כל ראשי אב"ד רבנן סבוראי והם רשאים ולא אני ואח"ך אגישה כל דבריהם לפני מע' גאון יעקב מוה"ר ראש"ל גדול הנאמר באברהם ואם יסכימו לדעתי דעת הדיוט אגיל ואשמח יגל יעקב הגם שאול ויהיו דברי אלה עשויים באמת וישר. ע"ה יעקב שאול אלישר בא סי' יש"א ברכה הי"ו: סימן ו' הנני ב"א להשיב מפני הכבוד כתר תורה הוא זיוה הוא הדרה מוה"ר ראש"ל הרב הגאון גדול הנאמר באברהם הי"ו אשר נשאל מאת מע' הרב המובהק הש"ם הטוב כגן רטוב הי"ו מעוב"י סאלוניקי יע"א לחוות דעתו בשאלה הנז"ל. ומני"ר ראש"ל מוה"ר הי"ו איידי דטריד וחליש טובא פקד אל בנו חמודו החכם השלם והכולל עצו"ר לעמוד על הקריאה ולהשיב שואלו דבר. וידי"ן בריה דרבינא הי"ו שמרה רוחו פקודת הרב מר אביו יצ"ו ושרטט וכתב כיד ה' הטובה עליו אך רחקו דרכיו מדרכי הרב הפוסק בעל הש"ם הי"ו ועל זה בקש ממני הרב מר אביו הוא עדינו העצני מוה"ר גאון ירוש' אחד היה אברהם הי"ו לחוות דעתי דעת הדיוט אם האמת כדברי בנו ידידו הי"ו או כדברי הרב הפוסק בעל ש"ם טוב הי"ו. וכשאני לעצמי מלבד כי ידענא בנפשאי דלא צילא דעתאי זאת ועוד בימים האלה ימי הסליחות טרידנא בגירסאי לתקן את דרכי לפני בוא יום הדין הגדול ורעדו כל עצמותי אך לעשות רצון צדיק דחקתי אה עצמי לכשאפנה מגירסתי אשנה פרק זה כחותה על הגחלים בקיצור נמרץ. וזה החילי בעזר צורי וגואלי: הנה שאלת הרב הפוסק הי"ו היא אודות ראובן שנשא אשה זה כעשר שנים. ולא מצא קורת רוח הימינה וזה כשש שנים אשר גברה השנאה ושלחה מביתו לבית אביה ועיקר טענתו כי מאיסה עליו יען היתה תובעת בפה והוא היה מתבייש למען לא ישמעו השכנות וגם שכמה פעמים תפסתו בבגדו לשכב אצלה בימי טומאתה. וכבר עמדו בפני ב"ד הצדק דהתם העי"א והיא הכחישה לפניו כי להד"מ והוא צווח ככרוכייא שהוא מוכן לישבע נגד הכחשתה ויתירו לו ב"ד הצדק את שבועתו שנשבע בכתובה שלא לישא אשה אחרת וכו'. והגזים לב"ד הצדק שאם לא יתנו לו רשות לישא אשה אחרת שימיר דתו ועל זה לשאול הגיע מאת הרב הפוסק הנז' הי"ו לבקש ולחפש בספרים אולי ימצא לו התר לשבועתו לישא אשה אחרת. וצלל במים אדירים ואסוף דינא העלה דיתירו לו שבועתו וישא אשה אחרת וידי"ן איזי וחביבי החכם פחד יצחק הי"ו לא הסכימה דעתו בזה. ואנא דאמרי מצוה להביא דברי הרב הפוסק טוב ש"ם הי"ו ולהשתעשע באמרותיו הטהורות והיו למאורות: ריש תורה הביא לנו הרב הפוסק הי"ו בעיקר דינא דטען ראובן שתפסתו בבגדו לשכב אצלה בימי טומאתה וע"ז הביא ס' התוס' בפ' המדיר ד' ע"ב ע"א בד"ה אי דידע נפרוש וכו' גבי מאכילתו שאינו מעושר שאם רצתה להאכילו ולא אכל אינה נקראת עוברת על