שמחה לאיש עג

ואף אם בד' הרא"ם לד' הכנה"ג הוא פטור גם מהשבו' אכתי ספק איסו' שבועה רביע עליה כיון דאיכא פלוגתא דרבוואתא כמש"ל והוא יחוש לעצמו וכאמור: והנה בעתה הבה נא אב"א לעיקר מערין אשר דרכי עומד עליה בראו' הלזה אשר בא בשאלה דנ"ד שנשא אשתו והתנתה עמו שאם תבא צרתה שחייב ליקח לה מדור בפני עצמה ולא עוד אלא כי אנן ב"ד נטפלנו בענין וחששנו שמא תתבע אשתו ראשונה גיטה וכתובתה ולקחנו מאתו שטרי חיוב בכל תקף וגם הביא ערב בטוח לפירעון סכי כתובתה אפי' עד סך ת"ק ליראס. ועתה בביאת אשתו הראשונה גירש את השניה מביתו והשליך אותה מעל פניו ולא יסף עוד לדעתה ולא להביט בפניה ולא נתן לה שאר וכסות מי הוא זה אשר יערב אל לבו לומר דלאו עבריין גמור הוא שהרי לא התריסה כנגדו ולא הקניטתו בדברים ולא נגעה בכבודו מה לו לטעון בב"ד אדעתא דהכי דהיינו שתבא אשתו הראשונה לא נשבעתי דלא יוכל לטעון כן בפני ב"ד כי יאמרו לו שקר הוא טוען מאחר שפירש שיחותיו והתנה תנאי גמור בכתו' שאם תבא אשתו הראשונה שיקח לה מדור בפני עצמה לכל ימי חייו ובהכרח לו' התנאי זה שהתנה כונתו רצויה שלא יגרש אשתו זאת השניה כלל רק הראשונה אם תרצה להתגרש דאלת"ה למה הוצרך לכתוב תנאי בכתו' הלא דינא הכי הוי שהנושא ב' נשים חייב לעשות מדור לכל אחת בפני עצמה מן הדין כמ"ש הר"מ בפי"ד מה' אישות והעור ומרן בסי' ע"ו וא"כ תנאי זה לא היה צריך. וכי תימא דמה שהוצרך לכתוב תנאי זה בכתו' הוא יען כי בעירם נוהגים שיושבות במקום אחד ואוכלות ביחד ורק יש לכל אחת בית בפני עצמה לשינה. הלא גם פעה"ק ירושלם ת"ו בעינינו ראינו כמה וכמה שנשאו ב' נשים ויושבות במקום אחד ואוכלות כאחת רק יש להן בית מיוחדת לשינה. וא"כ תנאי זה לא היה צריך דאם ישתוו להיות שתיהן בדירה א' הרי טוב ואם לא ישתוו יכופו אותו מדינא שיקח לה מדור בפני עצמה ומסתמא דגם בעירם הכי הוו אם ישתוו מוטב ואם לאו יקח לה מדור בפ"ע. אלא ודאי בהכרח דתנאי זה אתא ללמד שלא יגרשנה מסיבת אשתו הראשונה ובפרט שדקדק לכתו' כל ימי חייו נמצא שנשתעבד לה לכל ימי חייו. ומה גם שעשה תנאי שאם תבא אשתו ראשונה הרי דאסיק אדעתיה והיא מילתא דשכיחא והי"ל להתנות שאם לא תוכל אשתו ראשונה שתהיה צרתה בצדה שיגרש את השניה וישלם לה סכי כתובתה ועליו היה מוטל להתנות וכיון שלא התנה הוי עבריין גמור וכמ"ש הרב מהריב"ל ז"ל בח"ב סי' כ"ב שנשאל במי שנשבע לאשתו שלא ישא אשה אחרת עליה ושהתה יו"ד שנים ולא ילדה דעליו היה מוטל להתנות שיוכל לישא אשה אחרת כיון דאיכא כמה נשים שאינן יולדות והוי מילתא דשכיחא ואסיק אדעתיה יעש"ב. ומינה תפשוט כ"ש לנ"ד דהרי אסיק אדעתי' שתבא אשתו ראשונה והי"ל להתנות. זאת ועוד דבנדון כזה שנתרצית האשה השניה הזאת לינשא לו אף ע"מ שתבא אשתו ראשונה ותשב עמה ירך חבירתה והוי קבלת טובה וקי"ל הנשבע לתועלת חבירו שקבל הנאה ממנו אין מתירין לו שלא מדעתו וגם אם התירוהו אינו מותר לד' הראב"ד ז"ל והרשב"א ז"ל ואף לדעת הרא"ש והר"ן ז"ל דס"ל דאם התירוהו מותר מ"מ כבר כתב הריב"ש דראוי ליסרם ולהוכיחם להב"ד שהתירו וכן פסק מרן ז"ל בשה"ט סי' רכ"ח ביו"ד ס"ק מ"ט. ואפרש שיחתי שלא יעלה בדעת שום אדם לומר דגם בזה איכא פלוגתא אי נשואי אשה לאיש חשיב שקבל טובה ממנה שנתרצית לינשא לו או לא דהנה דעת מהר"מ מפאדובה סי' ע' הבי"ד הרב ש"ך ז"ל ביו"ד סי' רכ"ח ס"ק כ"ה על מ"ש מור"ם בש"ע בס"ק ך' איש ואשה שקבלו חרם או נשבעו זל"ז לישא זה את זה אין מתירין לאחד בלא דעת חבירו וכו' כ' הש"ך וז"ל ואע"ג שכתב מהר"מ מפאדוב"ה עוד שם ועוד נראה לחלק דדוקא במה שמתרצה האיש לקחת אשה מיקרי טובה וכו' אבל במה שנתרצית האשה וכו' לא מיקרי טובה כי אשה בכל דהו ניחא לה דטב למיתב טן דו וכו' דעת מוהריק"ו אינו כן וכן עיקר שאין לחלק בזה. וכן דעת הרב עכ"ל. הרי דאיכא מאן דס"ל דנישואי אשה לאיש לא מיקרי טובה לגבי הבעל וכ"כ ה' כרם שלמה בתשו' אה"ע סי' י"ב מדעתו ולא זכר שר לתשו' מהר"מ מפאדוב"ה שהבי"ד הש"ך ז"ל כנז"ל. הראת לדעת דאיכא פלוגתא בזה ונמצא דליכא חומר שבועה רק ספק איסור שבועה כיון דפליגי רבוואתא כידוע. ועי' להרב בירך משה גאלאנטי ז"ל בסי' ט"ו ותרוה צמאונך. ואם באתי להאריך בכל סניף דנ"ד כדבעי לא יכילון מגילות ומה אעשה שדעתי בל עמי כי עצמו מצוקותי ה' יאמר די לצרותי: ולפקע"ד אמינא דבנ"ד דהאשה שניה נתרצית לינשא לו אף ע"מ שתבא הראשונה ותהיה צרתה בצדה הא ודאי כ"ע יודו דהוי קבלת טובה שקבל ראובן מן האשה הזאת. ולא עוד אלא דאיכא עגמת נפש שמזלזל בבנות ישראל ליקח אשה לפי שעה למאי דביני ביני והיתה בתולה ועשאה דרוסת איש ולגרשה אח"ך מסיבת ביאת אשתו הראשונה. והאמת אמרו גדול כבוד הבריות וכמ"ש הרב מהריב"ל ז"ל בח"א סי' ל"ו באורך וברוחב יע"ש וכ"ש לנ"ד. וההיא שאמרו ביומא דף י"ח ע"ב וביבמות דל"ז ע"ב מאן בעי ליומי כבר כתבו התוס' שם ביומא דאם היו באים עליהן לא היו מגרשים אותן אלא היו מביאים אותם לעירם יעש"ב. ובודאי דמידי הוא טעמא דלא נרגש מוהריב"ל ז"ל מסוגייאות הללו וז"פ. ומה גם דאשתו הראשונה תובעת ממנו שיגרשנה וישאר נשוי עם השניה וכבר נתחייב בב"ד הצדק לגרשה ולפרוע כתובתה אלא שמפני חימוד ממון שהיא בת העשיר הגדול אינו רוצה לגרשה ורוצה לגרש אשתו זאת השניה העלובה רח"ל: ובעיקר אופן השבו' הנהוג פעה"ק ירושלם ת"ו כך הוא דהיינו הש"ץ קורא הכתובה ואחר גמר קריאת עיקר הכתובה אומר בסתם בזה הנוסח התנאים שהתנו ביניהם שרירין וקיימין [ומוציא הסודר הש"ץ וקונה מיד החתן ואומר] וקנינא מיד החתן קגו"ש במדל"ב מ"ך כתחז"ל לקיים את כל הכתו' בכתו' זאת ואח"ך תופס ביד החתן בדרך תקיעת כף ואומר] וגם "נשבע ש"ח בת"כ ע"ד המב"ה וע"ד הנב"א לאשר ולקיים את כל הכתו' עליו בכתובה זאת בלי שום שינוי ותמורה כלל והשו"ב וקיים": אמור מעתה השבו' זאת הוא מושבע מפי אחרים והוא לא אמר אמן רק שפושט ידו לקנות את הסודר וגם לישבע בת"כ מבלי שמזכיר שום שם או כינוי כלל וראתה עיני להרב הגאון חק"ל ת"ק בח"ג ליו"ד סי' פ"ז דף צ"ד ע"ב שסיים בתשו' וכתב וז"ל ולפי שראיתי מי שהיה מפקפק להתיר וכו' הנה הבאתי עוד סמך להתיר שלא יהיה עוד מקום לפקפק שהנה עיקר שבו' זו המנהג פשוט ע"י המרביץ תורה או הש"ץ שקודם חתי' הכתו' מביאים החתן לפניהם ונוטלים ממנו ק"ס ובכלל משביעו שמקבל תיקוני עירנו דהיינו שלא ישא עליה ככתוב בכתו' ואין מזכירין בשבועה