שמחה לאיש עב

שיעבור על השבועה בקום עשה בהא ודאי פשיטא דאסור ומי הוא זה אשר יערב אל לבו לתת לו רשות לישא אשה אחרת ואף דאיכא צד מצוה דלא טוב היות האדם לבדו עכ"ז חלילה ליתן לו רשות לעבור על השבוע' מאחר דהרי אשתו היא מוכנת ומזומנת לפניו ואם הוא מפני איזה סיבה שאינו כדאי לגרשה השליך אותה מעל פניו ורוצה לגרשה לא מחמת שום טענה המועלת לפו"ד לומר אדעתא דהכי לא נשבע כי אם שאינה הולכת בטוב עם חמותה או גיסתה וכיוצא מטענות ותואנות אשר לא נוכל לומר בהם אדעתא דהכי לא נשבע כמפו' בשאלתינו רק מסיבת היותה אשתו שניה כעס עליה ושנאה ורוצה לגרשה חס וחלילה שישא אשה אחרת ויעבור על השבועה ואם ירצה לעשות ח"ו איזה מעשה כזה ב"ד הצדק ירוצצו את גלגלתו. והכי אמר מר הר"ן ז"ל בתשו' סי' ל"ח וז"ל אבל כל שלא נתן לה כיון דמחייב לה בשאר כסות ועונה לא כל הימינו לעקור לאו זה בידים משום ישובו של ארץ ישראל עכ"ל יעי"ש. והדברים ק"ו אם בנדונו ז"ל דאיכא צד מצוה לעלות לאר"י כתב הר"ן כן שלא יוכל לעבור בקום עשה לעקור הלאו כ"ש בנ"ד דודאי דלא כל הימינו לעבור על השבועה בקום עשה: וכאשר עין רואה בס' בני בנימן וקרב אי"ש ח"א בתשו' אה"ע סי' כ"א שהעלתי בעניותי בדעת מרן הקדוש זיל במי שנשבע לאשתו שלא ישא אשה אחרת עליה ונפלה יבמתו לפניו דלדעת הרמז"ל אינו עובר על השבועה דיבמה אשה הקנו לו מן השמים וכו' ומרן ז"ל פליג עליה דהוי עובר על השבועה וכתבתי בעניותי דטעמו של מרן ז"ל הוא יען מוכרח לעשות מעשה לבא עליה והוי עובר על השבועה בקום עשה יעש"ב. והוי כ"ש לנ"ד דודאי ופשוט אסור לישא אשה אחרת ולעבור על השבועה. והכי אסיק הגאון בעל חק"ל ת"ק ז"ל בח"ג דיו"ד סי' פ"ז דאם היו רואים הרב פ"מ ח"ב סי' קי"ז וכל הגאונים שהביא משמותם הוא ז"ל דס"ל דאף בעובר על השבועה בקום עשה שרינן ליה לישא אשה אחרת אלו היו רואים דהריטב"א והרא"ה והנמק"י לא ס"ל הכי ולא התירו לעבור על השבועה פשיטא דלא היו מתירין כלל יעש"ב. ועינא דשפיר חזי להרב גו"ר ז"ל בכלל ב' סי' ז' וז"ל בסיו' דבריו וכשנחייב ליבם לחלוץ נצא ידי חובתינו מב' המעוררות וכשנעשה כדברי הרדב"ז [דהיינו להתירו ליבם שישא את היבמה] נמצינו חולקים על כמה גדולי ישר' ושוא"ת עדיף לן עכ"ל. הרי דגם המה הסכימו שלא לעבור בקום עשה גם בהערותיו על דברי הגאון מוהר"א סכנדרני ז"ל שם בסי' ח' כתב וז"ל כ"ש די"ל דניחא ליה לרחמנא בביטול ממצות יבום דהוי מצות עשה בשב ואל תעשה וכו' יעש"ב. והכי אסיק להלכה הרב שמן המשחה ז"ל בסי' ע"א ד' נ"ה ע"ב והביא ס' ה' מהר"מ אשכנזי ז"ל דהביא ס' הריטב"א והרא"ה והב"י וה' אבא הוב"ד בס' מ"ץ ח"א סי' ד' ד' ב' פ"ג וה' בני אברהם ז"ל יעש"ב. ועי' בס' נדיב לב ח"א למוה"ר ראש"ל זלה"ה סי' ע"ו ד' קנ"ו ומשם בארה. באופן דעלה בידינו דאין לנו להניחו לעבור על השבועה בקום עשה לישא אשה אחרת כלל. ועי' בס' פני יצחק הנד"מ לרב חביבא הרב המופלא כמוהרי"א יצ"ו בתשו' אה"ע סי' ט"ו ד' פ' ע"ג שהאריך הרחיב בענין זה האמת לאמיתו ירבו כמותו: ואף אי נימא דפלוגתא דרבוואתא מיהא הוי בענין אי יוכל לעבור על השבועה בקום עשה אי לאו מ"מ הא קי"ל ספק שבועה להחמיר וכאשר העלה הגאון ה' נחפה בכסף ח"ב סי' י"ב מתשו' אה"ע יעש"ב ואל תתמה על החפץ שהרי איהו ניהו ז"ל בח"א בתשובה סי' ב' פסקיה לדיניה דיוכל לעבור על השבועה בקום עשה דלא כמהראנ"ח ז"ל ועשה ס"ס ולא עלה על דל שפתיו הך דס' שבועה להחמיר כמו שיר' הרואה שם בדבריו הנה מלבד דבזמנו עדין לא נדפסו חי' הריטב"א לנדרים ובודאי אלו היה רואה דברי הריטב"א והנמק"י לא היה כותב כך חלילה וכאשר כ"כ הרב חק"ל ז"ל בעד ה' מהריב"ל ומהרשד"ם ומהרח"ש ז"ל הבאתי דבריו לעיל יע"ש: זאת לא זאת דלפקע"ד ומיעוט ערכי ושפל מצבי אמינא דבכהאי גוונא דנ"ד דנשאלנו עליו שהוא שהבעל רוצה לגרשה יען מאס בה או שהתריסה פעם אחת או שתים בפניו או שאינה משתוה עם חמותה או צרתה או גיסתה וכיוצא ואין לו שום טענה לומר אדעתא דהכי לא נשבעתי הא כיצד כגון שנשתטית או שהיא מורדת או שנסמית או שיש לה נתק או איזה מום דנוכל לומר אדעתא דהכי לא נשבע ובכיוצא באלו הוא דכתב הרב נח"ב ז"ל בח"א סי' ב' דיוכל לישא אשה אחרת בקום עשה אבל בכגון נ"ד דליכא אחת מהנה וכההיא שכתב הרב נח"ב ז"ל בח"ב סי' י"ב אפי' שקללה יולדיו כיון שלא התרו בה להכי פסיק ותני דאיכא ספק איסור שבועה ואזלינן להחמיר ובהכי כ"ע יודו וליכא מאן דפליג לע"ד: הכלל העולה דבענין שאר וכסות יוכל הבעל לומר קי"ל כס' הרא"ם ז"ל ודעמיה ולפטור עצמו ממזונות ופרנסה. ובס' בני בנימין העליתי בעניותי דעת מרן ז"ל כהרא"ם אך צריך שיאמר עוד קי"ל כס' הכנה"ג ז"ל ודעימיה דגם באיסור שבועה אמרה הרא"מ ז"ל ובאיסור עונתה לא יגרע יען הוי בשוא"ת הוא יחוש לעצמו. אבל להניחו לישא אשה אחרת או ליתן לו ב"ד הצדק רשות לישא אשה אחרת ולעבור על שבועתו בקום עשה לא מלאני לבי להתירו כלל כי אעיקרא דמילתא כיון שהשבועה היא בסתם שלא ישא אשה אחרת עליה ולא תלי הדבר ברשות ב"ד הצדק אין לב"ד עסק בזה כלל וכמ"ש ה' מהריב"ל ז"ל בח"ב סי' כ"ב יע"ש: וכן חזיתיה לרב אחאי גאון הרב המופלא ראב"ד מקודש אהרן בחיר ה' בספרו הנחמד כפי אהרן בתשובות אה"ע סוף סימן י"ג שכתב וזה לשונו הטהור אמנם כיון דלכל הצדדין מידי פלוגתא לא נפקא מי הכניסו להב"ד למיעבד עובדא לכתחילה להתיר לו שבועתו וכו' ובפרט אם בטראבלוס וכו' מידי פלוגתא לא נפקא ומה להם להב"ד למיעבד עובד לכתחי' ושוא"ת עדיף יעש"ב בד"ק כי לולא כי מצא טעם נכון לומר אדעתא דהכי לא נשבע ובהכי עלתה הסכמתו להתיר לו שבועתו אשרי יולדתו. והוי ממש כמ"ש ה' גו"ר ז"ל הבאתי דבריו לעיל וההיא עובדא שהובאה בס' פורת יוסף הנד"מ בח' אה"ע סי' ה' שאני דבקושטא נוהגים לכתוב בכתובה שלא ישא אשה אחרת ולא יגרשנה כי אם ברשות ב"ד הצדק ולהכי נטפלו ב"ד הצדק דהתם: ואף אם ירצה הבעל לגרשה בע"כ דהיינו לזרוק לה גיטה ברשות דידה באופן שיועיל לפו"ד ותתגרש ממנו עכ"ז לא יגהה מזור לשבועתו כי תיבת בחייה הכתו' בכתו' מעכבתו כל עוד וזמן שלא תתרצה לקבל גיטה ברצונה הטוב דבהכי הותרה שבועתו כמש"ל לפי מיעוט שכלי המך והשפל. ובזה לא שייך למימר נדר שהותר מקצתו הותר כולו שהרי פטרנו אותו מהמזונות וא"כ גם משבועתו שלא לישא אשה אחרת יהיה פטור חלילה לומר כן שהרי לא הותרה שבועתו בעד המזונות אלא כיון שהוא מוחזק יכול לומר קי"ל כהרא"ם ודעימיה