שמחה לאיש סט

מפי סופרים ומפי ספרים מאירים ומזהירים ויורו המורים משפטיך ליעקב צעיר שבצעירים: והנה הרשב"א ז"ל באלפיו סגר עלינו את הדרך שהרי כתב בסי' תתי"ב וז"ל שאלת ראו' שנשבע לישא אשה בזמן וכלל בשבועתו שלא לישא אשה אחרת עליה בחייה וקודם זמן הנשואין נפלה יבמתו לפניו הודיעני אם הוא מוכרח מכח השבו' שלא ייבם ונימא דחלה השבו' אפילו על היבמה באיסור כולל. תשו' לדעתי לא נשבע זה אלא שלא ישא אשה אחרת עליה כלו' לאחר שישאנה אפי' אם יגרשנה לא ישא אשה אחרת עליה בחייה אבל שלא ישא אחרת קודם שישא זו בזה אינה חששה שהרי היא אינה אגודה אצלו עדיין יעש"ב דבר הלמד מתשו' הרשב"א ז"ל הלזו דאחר שנשאה לא יוכל ליכא אשה אחרת אפי' אם יגרשנה כ"ש לנ"ד שלא גירשה עדיין דודאי ארייא דשבועתא רביע עליה והנה בזה שהפריז על המדה הרשב"א ז"ל שאפי' אם יגרשנה שלא יוכל לישא אשה אחרת כל ימי חייה הרדב"ז ז"ל בחדשות סי' תרנ"ד בח"ב הרבה להפליא הפלא הפלא על הרשב"א ז"ל עד שרצה לומר דלאו מר חתים על דאיך אפ' שאם יגרש את אשתו ישאר בלא אשה כל ימיו ואם אשה זו אינה ראויה לילד לא יקיים מצות פו"ר כל ימיו ונמצא נשבע לבטל את המצוה וכו' יעש"ב: ואנא זעירא בריה קלא נלפקע"ד ליישב דברי הרשב"א ז"ל דכוונתו רצוייה במ"ש שאפי' אם יגרשנה שלא יוכל לישא אשה אחרת עליה כל ימי חייה זהו דוקא כאשר מגרשה שלא ברצונה כי ידוע שהאשה מתגרשת שלא מדעתה ורצונה כאשר מבואר בטור אה"ע סי' קי"ט ובש"ע שם ובהכי קאמר הרשב"א ז"ל דהיכא דבא לגרשה שלא מדעתה הא ודאי אינה מוחלת לו השבו' שנשבע לה שלא ישא אשה אחרת עליה בחייה כיון שלדעת' ולתועלתה נשבע אבל אם מתגרשת מדעתה וברצונה באה לפני ב"ד לקבל את גיטה אז פשיטא דיכול לישא אשה אחרת דמסתמא אם לא פירשה שמחלה לו השבו' מ"מ אמרינן מסתמא ודאי מחלה כמו שמחלה כל תנאי הכתובה ונקרעה הכתו' בב"ד וא"כ מהיכא תיתי שלא יוכל לישא אשה כל ימי חייה ויבטל מלקיים מצות פו"ר: תדע שזה הוא דעת הרשב"א ז"ל שהרי שאלה זו דסי' תתי"ב הנז' הובאה בח"ד סי' ר"פ באורך ושם פי' דבריו וז"ל דלדעתי לא נשבע זה אלא שלא יש אשה אחרת עליה כלו' לאחר שישאנה ואפי' אם יגרשנה לא ישא אשה אחרת בחייה לפי שזה חשש שמא אחר שישאנה ישא אשה אחרת עליה ותהיינה שתיהן אצלו או שמא בחייה יתן עינו באחרת ויגרשנה וישא האחרת וכו' יעש"ב נמצא מפו' יוצא מדברי הרשב"א ז"ל דדייק לשון השבו' למה צריך לכתוב עליה בחייה ופי' ז"ל דמילת עליה מיעט שלא ישא אחרת בעודה נשואה לו ותהיה צרתה בצדה ומילת בחייה מיעט שלא יתן עינו באחרת ויגרשנה כדי לישא אחרת שנתן עיניו בה והיא אינה רוצה להתגרש ולהכי השביעתו שלא ישא אחרת בחייה וכיון דארייא דשבועתא רביע עליה לא יוכל לגרשה שלא ברצונה שהרי לא יועילו מעשיו אבל אם האשה מתגרשת ברצונה בזה לא דבר הרשב"א ז"ל כלל וא"כ לא נשאר מה להפליג על הרשב"א ז"ל כלל שוב מצאתי הון לי להרב בירך משה גאלאנטי ז"ל בסי' י"ג ד' נ"ה ע"ג שפי' כן בעד הרשב"א ז"ל ועלז לבי יעש"ב: ועל מה שתמה עוד הרדב"ז ז"ל דאם אשה זאת אינה ראויה לילד לא יקיים מצות פו"ר כל ימיו ונמצא נשבע לבטל את המצוה. תמיהני דהא מר הוא דאמר בחדשות ח"א סי' שכ"ז דלא הוי נשבע לבעל אלא כשישבע שלא ישא אשה הראויה לבנים אבל אם נשבע שלא ישא אשה סתם לא הוי נשבע לבטל את המצוה יען דחיילה בכולל יעש"ב ואיך קא מתמיה על הרשב"א ז"ל דהוי נשבע לבטל את המצוה אתמהה: וחזה הוית להרב מהרימ"ט ז"ל בח"א סי' קי"ח שגם הוא ז"ל תמה על הרשב"א ז"ל וביותר הרבה לתמוה שהרי מעשים בכל יום שכותבים בכתובות שלא ישא אחרת עליה בחייה ומגרשים נשותיהם ואינם חוששין לשבועה יעש"ב ותירץ דבענין הרשב"א ז"ל מוכרח לדרוש לשון הדיוט מילות "עליה בחייה" דמילת עליה' בא למעט דקודם שישאנה יכול לישא אשה או ליבם ומילת "בחייה" משמע אפי' לאחר שיגרשנה אבל כשנשבע בעת הנשואין לא אצטריך מילת עליה למעט שום דבר שהרי הוא נושא אשה וא"כ בהכרח לו' דמילת עליה הוא לו' דכל זמן דאגידא ביה דוקא לא יוכל לישא אשה אחרת דהכי משמע עליה דוקא וא"כ לא נוכל לפרש בחייה דהיינו דאפי' אחר שיגרשנה לא יוכל לישא דהוי הפך משמעות מילת עליה וא"כ לא דייקינן מינה דאי לא תימא הכי ונימא מילת בחייה דוקא למה אצטריך מילת עליה היה להם לכתוב שלא ישא אחרת בחייה אלא ודאי לאו דוקא יעש"ב. והוכרחתי לבאר דבריו רח'ב רח'ב שלא יטעה המעיין בדבריו מעומק המשיג: נקוט מהא שדעת הרב מהרימ"ט ז"ל לאסור איסר באלו הכתו' שאנו נוהגים לכתוב ולא ישא אשה אחרת עליה בחייה אף אם מילת בחייה לאו דוקא מ"מ מילת עליה דוקא וכל עוד דאגידא ביה לא יוכל לישא אשה אחרת דאריא דשבועתא רביע עליה הגם שלא זכיתי להבין ד"ק ז"ל מאי אולמיה מילת עליה ממילת בחייה דב' תיבות אלו הם ב' הפכיים דתיבת עליה מורה לכל זמן דאגידא ביה דוקא ומילת בחייה מורה דחלה השבועה אף לאחר שיגרשנה וא"כ מאי חזית דמילת עליה היא דוקא ומילת בחייה לאו דוקא וצ"י. ולעיקר תמיהתו ז"ל על הרשב"א ז"ל שהרי מעשים בכל יום שמגרשים נשותיהם ולא חששו לחומר השבו' וכו' הנה לפקע"ד לפי מ"ש לעיל בכונת הרשב"א ז"ל ליכא שום תמיהה כלל כי לא אמרה הרשב"א ז"ל רק במגרש את אשתו שלא מרצונה שאז אינה מוחלת לו השבו' וכאשר דקדקתי בעניותי מדבריו ז"ל בח"ד סי' ר"פ שזו היא כוונתו: ואחר החיפוש מצאתי הון לי להרב מהרח"ש ז"ל בתשו' ח' אה"ע סי' מ"ז דהביא תשו' הרא"ש ז"ל אשר בס' חזה התנופה ופסקה הטור ז"ל באה"ע סי' קי"ח וז"ל וששאלת ראובן שנתן עיניו באשה אמודה שהיה לה ממון ופסקה מלדת וידע ראובן שפסקה מלדת ונשאה ונשבע ראובן שלא ישא אשה אחרת עליה ועתה תובע ראובן שרוצה לקיים מצות פו"ר ורוצה לגרשה. תשובה אין טענתו טענה ואין יכולים להתיר לו שלא מדעתה עכ"ל. והק' ה' מהרח"ש ז"ל דהוי נשבע לבטל את המצוה מאחר דידע שפסקה מלדת ואפי"ה נשבע וכו' ותי' דחיילה בכולל וכמ"ש הריב"ש ז"ל בסי' צ"ח דחיילה אף אזקנה וקטנה ואיילונית מגו דחיילה אשאר דברי רשות הכתובים בכתו' וכו'. ותו כתב דבהכרח צריך לו' בנדון הראש ז"ל שהיה כתוב בכתו' שלא ישא אשה אחרת עליה בחייה דאם לא היה כתוב בחייה הלא הוא טוען שרוצה לגרשה ולמה לא יגרשנה אלא ודאי דהיה כתוב בחייה דאז אף אם יגרשנה ארייא דשבועתא רביע עליה וכו' יעש"ב הנה למדנו מדברי מהרח"ש ז"ל דהרא"ש ז"ל קאי בשיטת הרשב"א דאם כתב בכתו' בחייה לא יוכל לישא אשה אחרת אף אם יגרשנה ומשמע מדבריו ז"ל דבהא ליכא מאן דפליג שהיא הלכה פסוקה מדלא כתב דהרא"ש ז"ל קאי בשיטת הרשב"א ז"ל אלא