שמחה לאיש סח

סימן ה' נתתי אל לבי לתור בחכמה אודות מעשה שאירע בבית דינינו הצדק העי"א והכי הוה עובדא. ראובן תושב צפורי נשא אשה בעירו וילדה לו בנים ובנות ואחר זמן נפשו אותה לעלות ולשכון כבוד פעה"ק ירוש' ת"ו ופיתה את אשתו שתסכים לעלות עמו לעיה"ק ויצאה עמו מהלך כמה ימים ושוב חזרה בה ורוח אחרת אתה וחזרה לבית אביה עם בניה ובנותיה. וראו' הנז' עלה לעיה"ק נז' ואחר עבור זמן מה נתן אל לבו כי לא טוב היות האדם לבדו שרוי בלא טובה. ונתן בדעתו לישא אשה פעה"ק נז' מאחר כי כבר הפציר באשתו ולא רצתה לעלות ובפרט כי בעיר מולדתו לא יש להם שום תנאי ושום קבלה ואדרבא המנהג אצלם לישא ב' נשים ולא ימנעום נשותיהם כלל ואנן ב"ד הצדק העי"א ומוה"ר ראש"ל יצ"ו נזקקנו עפ"ד ושלחנו אחריו ושאלנו את פיו מה המעשה הזה אשר אתה רוצה לעשות לישא אשה אחרת ולהניח אשתך ראשונה עגונה אלמנות חיות ובניך ובנותיך נטושים מבלי משגיח עליהם ויהי כמשיב כי כן הוא המנהג במקום הנשואין לישא ב' נשים ואין פוצה פה כלל. והנה הוא מתחי' ענה בפני ב"ד הצדק העי"א שאם תסכים אשתו ראשונה לעלות לעיה"ק נז' הוא מוכן ומזומן ליקח לה מדור לפי כבודו בבית מיוחדת ולהיות שבוע אצלה ושבוע עם אשתו השניה כד"ת. ואם תרצה להתגרש הרי הוא מוכן ומזומן לגרשה בגט כריתות ולפרוע לה סכי כתובתה עספ"א. ושאלנו מאתו שיביא ערב בטוח קבלן פרען שמתחייב לפרוע סכי כתובתה כי חששנו שמא כתובתה סך רב יען היא בת העשיר הגדול שבעירו. ותכף הביא לפנינו ערב בטוח עד סך ת"ק ליראס בל"ג בעד סכי כתובתה לכשתרצה להתגרש ואחר שנתברר לנו האמת מפי תושבי עירו שכן נהגו לישא ב' נשים באין מפריע לקחנו שטר חיוב מראו' הנז' שנתחייב בחיובים הנז"ל בלתי מגרעת וגם שט"ח מהערב כנז"ל והופקד השטר הנז' ביד ב"ד הצדק העי"א נתננו לו רשות שישא אשה. וכן עשה ונשא אשה זה נ' שנים שהוא נשוי עמה. והתנה בשעת השדוכין שאם תבא אשתו ראשונה שיקח לה מדור לעצמה ויהיה שבוע אצלה ושבוע אצל האחרת וכן יתנהג כל ימי חייו עד כי יבא שלה. כן מפורש בשער השדוכין. וגם בכתו' בפי' אתמר התנאי הנז' שכן יתנהג כל ימי חייו. ונשבע בש"ח לקיים כל תנאי הכתובה ואתייא מכללא גם התנאי הנז' והן עתה זה ימים לא כביר שבאה אשתו ראשונה לפעה"ק היא וילדיה הקטנים. וראו' כשראה אשתו הראשונה שכבר באה גירש את אשתו שניה מביתו בדברים והכניס את אשתו ראשונה. ומיום בואה לא יסף עוד אפילו להביט בפני אשתו השניה. ומוה"ר ראש"ל יצ"ו שאל את פי ראו' הנז' טעמא מאי שנא לאשתו שניה ורוצה לגרשה והשיב כי לא משנאתו אותה רק כי אשתו הראשונה אינה רוצה בשום אופן שתהיה צרתה בצדה כלל. וגם אשתו הראשונה היתה היא עצמה בבית מוה"ר ראש"ל יצ"ו ופתחה פיה ואמרה לפניו שאם לא יגרש אשתו זאת השניה שיתן לה הוצאות הדרך שעשתה לבוא מעירה והיא מוכנת לילך לעיה"ק חברון ת"ו ולדור שם שלא תוכל לסבול צרתה בצדה: ובכן עמד ראו' הנז' לפני ב"ד הצדק העי"א ושלח אחר אשתו השניה שרוצה לשלם לה סכי כתובתה ולתת לה גט כריתות מאחר שהיא אשתו שניה וסמא בידיה לגרשה שלא ברצונה. ואשתו השניה טוענת כי אינו יכול לגרשה שלא ברצונה מסיבת אהבתו עם אשתו הראשונה שאינה רוצה לסבול שתהיה צרתה בצדה. יען כי בפירוש התנתה עמו בשעת השידוכין שלא יגרשנה אף אם תבא אשתו הראשונה שהרי כתוב בשטר השידוכין שחייב ליקח לה מדור בפני עצמה ולהיות שבוע אחת אצלה ושבוע אחת עם האחרת וכן יתנהג כל ימי חייו עד כי יבא שילה. מדברים אלו מוכח שלא יוכל לגרשה וכן כתב בכתובה ונתחייב לקיים תנאי הכתו' בש"ח ע"ד המב"ה וע"ד הנב"א ועליו היה מוטל להתנות שאם לא תתרצה אשתו ראשונה לסבול צרתה בצדה שיוכל לגרשה שלא ברצונה יען היותה אשתו שניה וכל שלא התנה בפי' הכי מאחר דהוי מילתא דשכיחא שתבא אשתו ראשונה לפעה"ק שהרי התנה שיקח לה מדור בפני עצמה כשתבא הרי דכבר אסיק אדעתי' שיוכל להיות שתבא פעה"ק והי"ל להתנות שאם לא תקבל להיות עם צרתה בצדה שיוכל לגרשה ומלבד שלא התנה כן אלא אדרבא התנה בפני ב"ד הצדק שאם תרצה לקבל גיטה שמחוייב לשלם לה סכי כתובתה והביא ערב בטוח על זה הרי מעשיו מוכיחים שבשעה שנשא אשתו זאת השניה כבר גמר בדעתו לגרש הראשונה ואדעתא דהכי נשאה וא"כ אריא דשבועתא רביע עליה ולא יוכל לגרשה שלא ברצונה כי לתועלתה נשבע וכל שלא תתרצה היא להתגרש ותמחול לו השבועה הרי הוא עובר על השבו' שתכף בבא אשתו הראשונה אף לא הביט בפניה אפי' שעה אחת. ועל זה נתעצמו בטענותיהם יורינו המורה לצדקה הדין עם מי אם יוכל ראובן לגרשה להשניה שלא מדעתה ורצונה או לא: תשובה קמי שמיא גליא ועד בשחק נאמן עלי הדיין כי לא הייתי חפץ להשיב בדין זה כי לפי דעתי ראו' הנז' עבריין גמור הוא ואריא דשבועתא רביע עליה. ואולם יען נ"מ טובא להבין ולהורות הלכה לדורות המסתעף מזה כאשר נבאר בס"ד זוהי סיבה דחקתי את עצמי ונכנסתי ללקט באמרים מפי סופרים ומפי ספרים שמימיהם אנו שותים מה שתעלה מצודתי במיעוט קט שכלי. והנני מציע דברי לפני כל יודעי דת ודין ראשי אלפי ישראל אשר בית ישראל נכון עליהם והם רשאים אם יוצדקו דברי לפניהם ישמח לבי ויגל יעק"ב הגם שאו"ל. וזה החילי בעזר צורי וגואלי: הנה ידוע מנהג פעה"ק ירושלם ת"ו לכתוב בכל הכתובות בכלל תנאי הכתובה בזה הלשון: ולא ישא ולא ישדך ולא יקדש שום אשה אחרת עליה בחייה אלא א"כ שהתה עמו עשר שנים ולא ילדה זש"ק וכאשר הובא נוסח זה בס' הגאון מוה"ר חיים שאל ח"ב סי' ל"ח ס"ק מ"ח ויע"ש מה שהשיב על תשובת הרדב"ז ז"ל יעי"ש ובכתובות האלמנות כותבים אלא א"כ שהתה עמו חמשה שנים וכו': ומעתה נחזי אנן אם יבא איש אחד לפני ב"ד לגרש את אשתו השניה אף שילדה לו בנים ובנות רק שלא הושוו במידותיהם ובדעותיהם או מפאת חמותה או מסיבה איזה דבר אשר אינה מחוייבת להתגרש בדין רק שהוא אינו חפץ בה ורצונו לגרשה ומביא סכי כתובתה בב"ד הצדק ונפטר משארה כסותה ועונתה ומבקש מב"ד הצדק שיתנו לו רשות לישא אשה אחרת יען הוא מוכן לגרשה את זאת ואם היא ממאנת ואינה רוצה לקבל גיטה תשב עד שתלבין ראשה כי לא ישוב אליה עוד ורצונו לישא אשה אחרת. האם יתנו לו ב"ד הצדק רשות לישא אשה אחרת אחר שהוא מושבע ועומד בכתובה שלא ישא אחרת עליה בחייה וארייא דשבועתא רביע עליה? או לא? יען שמעתי אומרים דודאי דמתירי' לו לישא אחרת ולא הוי עובר על השבו' כיון שהיא אשתו שניה. ומינה ילפי' לנדון שאלתינו דלא הוי עובר על השבו'. אי לזאת אמרתי הנה באתי ללקט אורות