שמחה לאיש סו

בעזבון המת שיעור ב' כתובות שיורשים היורשים החצי ומעתה לא נשאר שום ספק דגם מה שכותבים בעיה"ק טבריא ת"ו הירושה כפי מנהג ארץ ישראל החדש המחודש הכוונה לענין הנז' שתחלוק האלמנה עם היורשים וז"ב ופשוט: אשר מזה מה מאד אני תמיה הפלא ופלא על ה' פרי הארץ ז"ל שראיתי בדבריו ז"ל עירבוב דברים אשר לא זכיתי להבינם שכתב בתשו' אה"ע סי' ה' דף פ"ב ע"ג וז"ל ועל פי עדות מהרלב"ח הנז' שמנהג ירושלם הוא מנהג דמשק וגזר או' שלא יכתבו אלא כמנהג ירושלם מהטעם שהזכיר כנז"ל ניחא לי מאי דנהיגי לכתוב בנוסח הכתובות אשר פעה"ק ת"ו והירושה כפי ההסכמה חדשה וכו' ואינם כותבים כמנהג דמשק הוא כדי שלא לתלות הגבירה בשפחה עכ"ל הצריך. והדבר ק' מאריה דאברהם תלי תניא בדלא תניא מה ענין מ"ש בכתובות הירושה כפי ההסכמה חדשה למנהג דמשק דניחא ליה למר שאינם כותבים כמנהג דמשק וכו' הלא מה שכותבים הירושה כפי ההסכמה חדשה הוא לענין פירעון כתובת האלמנה שתחלוק עם היורשים בדליכא בנכסיו שיעור ב' כתובות ומה ענין שמיטה אצל הר סיני. והיכי ניחא ליה במה שכותבים בכתובת הירושה כפי ההסכמה חדשה בענין ההשבון ואינם כותבים כמנהג דמשק יע"א הלא לא נתחדש שום הסכמה בענין ההשבון והוא ז"ל לעיל מזה בד' הנז' כתב דחקר ודרש מהו הפירוש שכותבים הירושה כפי ההסכמה חדשה וראה שהיא ההסכמה של פרעון הכתובה לאלמנה שתחלוק עם היתומים ואם זאת היא חזרה שחזר מדבריו הראשונים והסכימה דעתו ז"ל שמה שכותבים הירושה כפי ההסכמה חדשה הכונה על הסכמת הרב מהרלנ"ח ז"ל שגזר אומר שלא יכתבו כמנהג דמשק שלא לתלות גבירה בשפחה הלא הרב מהרלנ"ח ז"ל לא עשה שום הסכמה רק גזר אומר שיכתבו כמנהג עיה"ק ואיך שייך למימר בזה כפי ההסכמה החדשה וכו' זאת ועוד לא שלטו מאורות עיניו ז"ל במ"ש הרב מ"א ה' אדמ"ק ז"ל שהוא מעיד על עצמו שנתגדל בין ברכיו והבאתי דבריו לעיל ולדידי כל דבריו ז"ל צ"י: שוב ראיתי לרבינו הגדול מהר"א יצחקי ז"ל הוב"ד בס' פה"א ח"ג ד' כ"ט ע"א שכתב וז"ל נשאלתי להודיע קשט דברי אמת במנהג הירושות פעה"ק ירוש' ת"ו בהעדר אשה וזרע אין לה שקצת מקומות נהגו לכתוב בכתו' הירושה כמנהג ארץ ישראל החדש ונפלו דברי ריבות בשערם ולא אתם יודע על מה הוטבעו אדניה ואען ואומר כי מנהג עיה"ק הוא כתקנת טוליטולא שפשטה ברוב העולם כשהאשה מתה בלתי זש"ק בחיי בעלה וכו' וכו' יעש"ב ובסו"ד אלו הם המנהגים אשר בעיה"ק ירוש' תו"ב כשמתה האשה בחיי בעלה עכ"ל. הרי שגם הוא ז"ל דעתו כס' ה' פרי הארץ ז"ל דתיבות אלו "הירושה כמנהג ארץ ישראל החדש" יפה נדרש לתקנת מיתת האשה בחיי הבעל ועם שאני עני ב"א דעת הדיוט לא ידענא איך יוצדק לו' בתקנת זו של מיתת האשה בחיי בעלה כמנהג ארץ ישר' החדש כי מה נתחדש בה מ"מ הדבר יצא מפי המלך הרב מהרא"י ז"ל וה' פרי האדמה ז"ל שהבי"ד לא דקדק עליו מוכח דגם הוא ז"ל מסכי'ם ומערי'ב. נמצא דגם זה בפלוגתא מתניא: ברם אחרי ראותינו דברי מר בריה הרב ברכות המים ז"ל שגם הוא ראה דברי הרב ר' אבהו ז"ל שהביא דברי הרב מהרא"י ז"ל וגם ראה דברי הרב פרי הארץ ז"ל וכתב וז"ל וכבר כתבתי שמ"ש הסופר בכתו' הירושה כפי ההסכמה. שפירושו ההסכמה המחו' שבס' חוט המשולש אך לא לענין ההשבון וגם אם נפשך לומר ולהעיל פילא בקופא דמחטא שגם לזה כיוון הסופר אפי"ה יש צורך לכותבו יען איש זה הוא מחו"ל ממקום שנהגו וכו' משו"ה כתבו לגלות שלגמרי קבל תקנת עיה"ק היא והוא עכ"ל יעש"ב. שמעינן מדבריו ז"ל דאף לס' האומרים דתיבות אלו שכותבים בכתו' הירושה כמנהג א"י החדש' הכוונה הוא לתקנת ההשבון אין כוונתם לומר דדוקא לתקנת ההשבון נכתבה ולא לתקנת פירעון הכתובה בדליכא שיעור ב' כתו' שחולקים האלמ' והיתו'. אלא כוונתם דלזה ולזה נאמרה תרתי משמע מינה הן לענין ההשבון והן לענין פירעון הכתובה כנז': וא"כ אחר שכבר מילתינו אמורה שמתקני התקנה בעי"ת מכנס יע"א הם עשו התקנה והם אמרו שהרשות ביד איש ואשה שזכו לחדש הכתו' כרצונם ובלבד שיהיה בידיעת ב"ד הצדק למען לא תהיה האשה אנוסה וכבר היה הרה"ג מלאך רפאל ה"י באותו פרק וראה. שלא היה שום אונס הא ודאי דהכתובה וכל תנאיה קיימים והרי התנו שתהיה הירושה כדת של תורה ונאמר דשייך לב' התקנות הן לתקנת ההשבון אם מתה היא בחיי בעלה והן לתקנת פירעון הכתו' אם מת הוא בחייה וכמעשה שהיה והסכימו שניהם יען אפשר יש לה קרובים בחו"ל או הוא אפשר יש לו קרובים בחו"ל ויבואו לתבוע או מצדה אם מתה היא בחייו או מצדו אם מת הוא בחייה בעד היורשים וגמרו בדעתם שיהיה כדת של תורה. הרי הוכחנו דהכתובה שרירא וקיימת והכח ביד האלמ' לגבות כתובתה במשלם אחרי ניכוי ההורדה כנהוג אם יש שם מנהג קבוע בין לאלמנה בין לגרושה והשאר יהיה להיורשים אם ישאר דבר מה זה נר' ברור ופשוט: אך זו בלבד איכא צד מה לאפוכי בזכותא דיתמי ולמימר דמה שהתנו בכתובה החדשה "הירושה כדת של תורה" היינו דין התקנה שהיא תקנת טוליטולה וכן מצינו להרא"ש ז"ל בכלל נ"ה סי' יו"ד ששאלוהו על אשה שמתה בחיי בעלה בלא ולד ובאו יורשיה לחלוק עם הבעל חצי נדונייתה והשיב הבעל שהמנהג פשוט שהאשה יש לה כח לתת נכסיה לכל מי שתחפוץ והוציא הבעל שטר שאשתו נתנה לו כל נכסיה. והשיב הרב ז"ל שכל המנהגים שאמרו רז"ל אינם אלא במנהג של איסור וכו' אבל בענין ממון לא ידעתי איך יתנו ממונו של זה לזה וכו' כי הוא לעבור על דברי תורה להעביר נחלה מן הראוי ליורשה שלא על פי הפקר ב"ד עכ"ל הצריך הרי שהרא"ש ז"ל קורא לעובר על תקנת טוליטולא עובר על דין תורה. וגם הרא"ם ז"ל בח"א סי' ע"ז שיישב בזה ב' תשו' הרא"ש ז"ל דנר' דסתרי אהדדי והיא בכלל ע"ט סי' ד' שיש לחלק בין מנהג של רשות למנהג שסותר דין תורה דבמנהג הרשות כמו המנהג שנהגו שלא להגבות ממטלטלי דלוקח אעפ"י שכתוב בשטרות מקואג"מ וכו' וכו' דאין כאן סתירת דין תורה אזלינן בתר מנהגא אם נתפשט לכל בני המדינה אבל המנהג שסותר דין תורה כמו המנהג שנהגו שיהיה ביד האשה הרשות לתת כל נכסיה למי שתחפוץ שהוא סותר תקנת חכמי טוליטולא שתיקנו שיחזרו חצי הנדונייא ליורשי הכלה שהוא מדין תורה דודאי מנהג של טעות הוא וצריך לבטלו וכו' יעש"ב: הראת לדעת שגם הרא"ם ז"ל ס"ל דתקנת חכמי טוליטולא היא מדין תורה וא"כ יוכלו היורשין לטעון דמ"ש בכתובה "הירושה כדת של תורה" ולא כתבו כדין כתובה דאורייתא כמ"ש השואל מהרב גו"ר בעובדא דידיה היינו תקנת חכמי טוליטולא יען לא רצו לילך