שמחה לאיש סה

האלמנה עם היורשים כל נכסי עזבון הבעל ונכסיה בשוה כי לא יוכלו אחר הנשואים לשנות כתובה כדין כתו' דאורייתא ויפסידו היורשים וכו' והרב גו"ר ז"ל צלל במים אדירים והעלה דדבר זה מחלוקת הגאונים מרן ומוהרימ"ט ובין רבני סאלוניקי ז"ל ויורשי הבעל הם מוחזקים ועל יורשי האשה להביא ראיה שהלכה כמהריב"ל ז"ל ודעימיה ואם מוכיח מלשון התקנה דאלימו לה כעין תקנת טוליטולא אליבא דכ"ע אין כח ביד האשה לשנות כלום ואפי' שקרעו את הכתובה יעש"ב. והרב מהר"א עובדיה ז"ל שם בסי' ו' פליג. עליה בחדא היכא דאין הדבר ברור אי אלימו לה לתקנתא כעין תקנת טוליטולא בהא ס"ל דאפי' היורשים מוחזקים מפקינן מינייהו אפי' יהיו תפוסים. אבל אם המצא ימצא או בפירושא אתמר או מכללא אתמר שאלמוה לתקנתם כעין תקנת טוליטולא לא אהנו מעשה הבעל ולא מידי יעש"ב. ונמצא דדעת מרן ז"ל נוטה לס' ה' גו"ר ז"ל דאין ביד האיש והאשה לסלק זכות היורשים אלא שהרב מהר"א עובדיא ז"ל יצא לחלק דכל טעמם של רבני האחרונים שהסכימו שלא יוכלו לשנות ממ"ש בכתובה בעת הנשואין הטעם משום דבשעה שהכניסה לבעל נתרוקנה זכותה ורשותה מאלו הנכסים וכאילו אמרה להחתן זכי בנכסים הללו בעד יורשי בשעת מסירתה נצ"ב ליד הבעל ומידי הוא טעמא כתבו ז"ל דלא יוכלו לשנות בתנאי הכתובה. וא"כ כתב הרב ז"ל דכל זה תינח לגבי נכסים דידה שהכניסה היא דאיכא מסירת נכסים הוי כאומר זכי בעד יורשי וכו' אבל בנכסים דידיה דלא היה שום מסירה ביד שום איש ואשה והאדם שליט בממונו לעשות כרצונו מהיכא תיתי שלא יוכל לשנות ושוב כתב גם טעם אחר כזה גם בנכסים דידה [ולא זכיתי להבינו] ואיכמ"ל. וא"כ הך דנ"ד בפלוגתא מתניא וספרין פתיחו. ומה זו שאלה. אבל האמת יורה דרכו דשני המאורות הגדולים הרא"ה ז"ל ומהר"א עובדיא ז"ל נכנסו בעובי הקורה ויצאו לחלק כל אחד לפי טעמו ונימוקו עמו מחוסר ידיעתם במנהגי תקנות קאשטיליאנוס ומידי הוא טעמא הלכו הגאונים לבקש אחר שורש הדין ומר אמר חדא ומר אמר חדא: האמנם היום הזה אשר יצאו לאור הני ספרי דבי רב ס' זכות אבות וס' ברית אבות והודיעו אותנו סדר תקנותיהם וכל מנהגיהם לא נשאר שום ספק ושום פקפוק כלל והכתובה היא חזקה ותקיפה. וכאשר עיני צדיקים תחזינה מישרים בס' זכות אבות בד' ג"ן ע"ב סי' קס"ט שיוכל החתן לחדש הכתובה כפי רצוני אפי' הפך התקנה ובתנאי שיהיה לפני ב"ד ולפחות לפני אחד מהדיינים והטעם כדי שלא יהיה ספק אונס ואח"כ הוסיפו דדי בסופר הב"ד שיודיע להב"ד יען שראו כי בעיקר התקנה היה צריך שיהיו הב"ד ואחד מקרוביה ושוב חששו שמא יהיה קטטה בניהם אמרו דדי באחד מהדיינים שיראה בעיניו דלא היה לא שום אונס. ואח"כ הסכימו דדי בסופר שיודיע להם יען אוושא מילתא ובפרט בדאיכא שבועה חמור דליכא למיחש לאונס יעש"ב. וגם בס' ברית אבות בד' מ"ו ע"ב הביא משם הרב הגדול כמוהר"ר בירדוגו ז"ל נר המערבי ורב מו"ץ של מכנס יע"א כידוע וחילק התקנות לס' סעיפים ובד' ע"ז ע"ב סעיף ך' כתב וז"ל מחלה האשה לאיש הן בכתובתה הן בשאר נכסים שנפלו לה בירושה או במתנה באיזה אופן שיהיה בכל אלו מחי' מחילה ואין ליורשיה עליו כלום ואפי' העניק לה אביה וכתוב בתנאים שע"מ כן העניק לה מחילתה מחילה. סעיף כ"א וז"ל ודוקא שתהא המחילה באופן המועיל והוא שיהיה הדבר בהסכמת ב"ד אשר יהיה בימים ההם או שיהיה שם אחד מהב"ד או לפחות ילך הסופר לב"ד ויודיע לו ענין המחילה ההיא דיכתוב הסופר בשטר שהיה זה בהסכמת ב"ד וכו'. סעיף כ"ב וטעם הדבר הוא משום שיש צד אונאה לאביה או לקרוביה המעניקים לה הנדונייא וכו' לפעמים היא מבאשוסה מהבעל למחול וכשיהיה הדבר בהסכמת ב"ד וכ"ש בהיותו שם יהיה תיקון בדבר וגם יוכיחה על העברת הירושה מן הראוי ליורשה ולא יצא הדבר בלתי מתוקן יעש"ב: אמור מעתה מה מקום נשאר להסתפק בנ"ד מאחר דעפ"י תקנות אלו נשא ראובן דנ"ד את אשתו בעירו ואף בהיותו בעירו אם היה רוצה היה מחדש לה הכתובה ברצונה רק שהיה צריך סופר של הב"ד או אחד מהב"ד. הרי בנ"ד היה הרב הגדול מהדיינים וראה שלא היה שום אונס וגם נשבעו בשי"ת איש ואשה בפניו הרי עשה הכל באופן המועיל וא"כ ודאי דמהני מחילתה ולא יוכלו היורשים לערער כלל. וכנראה שראובן הנז' בנ"ד היה ת"ח ובקי בתקנות ומנהגי עיר מולדתו ואת הכל עשה יפה בעט'ו ועי' בס' בית דוד ח"ב בתשו' אה"ע סי' פ' כעין נ"ד ממש יע"ש: ושמא יעלה על לב שום בר נש למימר כי תנאי זה שכתו' בכתו' הירושה כדת של תורה לאו להכי אתמר אלא לענין ההשבון שאם תמות היא בחייו בלי זש"ק לא יחזיר מחצית כתובתה ליורשיה אלא יירשנה בעלה כדת של תורה. אבל בענין פרעון הכתו' נשאר הדבר למנהג הפיר שיחלקו האלמנה והיתו' כשאין שם שיעור ב' כתובות לא ס"ד למימר הכי הס כי לא להזכיר הן אמת כי בתחילה כשהיו כותבים הירושה כמנהג דמשק היתה כוונתם על ענין ההשבון. ואולם בזמן הרב מוהרלב"ח ז"ל הובא בס' אדמת קדש ח"א סי' ל"ג תיקן שיכתבו הירושה כמנהג עיה"ק ירושת"ו. וגם בזה לא ניחא להו כי מה יועיל לכתוב כמנהג עיר הקדש מאחר שאינם יודעים מנהג עיה"ק וצריך לשאול מהזקנים שאל אביך ויגדך וגו' ולזה השמיטו תיבות אלו יע"ש. וכתב הרב ברכות המים בד' קפ"א ע"ב פירש שיחותיו וז"ל וכבר ביארנו מנהג דמשק שהוא קרוב לטוליטולא וע"ש (בס' אדמ"ק] שנתן טעם לשבח למה לא נמשכה גזירת הרב [מהרלב"ח ז"ל] לכתוב הירושה כמנהג עיה"ק ירושלם ת"ו מפני שאינו מוכיח מתוכו כיצד הוא מנהג עיה"ק ירושלם ת"ו אם לא על פי שאלה וכו' והניחו הענין סתום ומה שאנו כותבים עתה הירושה כפי ההסכמה היא ההסכמה הכתובה בספר חוט המשולש לענין כשמת הבעל ואין שיעור עיזבון לב' כתובות דאז חולקת האלמנה עם היורשים והיורשים יורשים החצי וכך כתוב שם בהסכמה שהסכימו לכתוב כן עכ"ל הצריך לנו יעש"ב: וכן נמי דומה בדומה כתב הרב נחפה בכסף ח"ב בתשו' אה"ע סי' ח' דפ"ה ע"ג וז"ל אבל אני הצעיר במקומי אני עומד דזכה החתן כדכתי' מעיקרא נ"ד משום דע"כ לא כתב מוהריק"ו וכו' אלא דוקא בנ"ד שרגילים לכתוב. שטר חזרה וכו' אבל היכא שאין כותבים שטר חזרה אלא בכלל תנאי הכתו' לפי התקנה וכ"ש היכא דלא נכתב כלל בכתובה התקנה של ההשבון כגון פעה"ק ירושלם ת"ו אלא סמכי אמנהגא דתקנת העיר המסור לב"ד וכו' יעש"ב: הראת לדעת הני סרכין תלתא רבני וגאוני עי"ק ת"ו שפירשו להדיא דתקנת ההשבון אינם כותבים בכתובה כלל ומה שכותבים הירושה כפי ההסכמה וכו' היינו לענין ירושת היורשים. שאם אין