שמחה לאיש סד

שנשאל באשת ראובן שנתנה עיניה באחר והלכה היא והחשוק ונשתמדו שניהם ואח"ך גירש ראו' את אשתו הגויה בגט כשר ונתעברה אשת ראו' הנז' וילדה בן ולא נודע. אם נתעברה קודם הגירושין והוי ממזר ודאי או לאחר הגירושין. וישאלו את פיה ואמרה שלאחר הגי' נתעברה והשיב דהולד הוי כשר. והיא נאמנת באמירתה שלאחר הגי' נתעברה במיגו דאי הוה אמרה מגוי ועבד נתעברתי. ובסו"ד כ' וז"ל ויש לערוך כאן ג"כ ס"ס שכ' מהרי"ו ז"ל ס' נתעברה קודם הגי' או אח"כ ואת"ל קודם שמא מגוי ועבד נתעברה עכ"ל יעש"ב. הרי להדיא דהויא אשת איש וגם לא דיימא מעלמא רק מהחשוק הנואף ישנו משומד והעובר הוא ממנו לפי דבריה ותלינן בגוי ועבד אף אם נתעברה קודם הגי'. ודון מינה ואוקי באתרין נעשו סניגורין דגם בנ"ד שפיר עבדינן ס"ס ס' אם היה הבעל סריס או לא ואת"ל שהיה סריס שמא נתרפא ואת"ל לא נתרפא שמא מגוי ועבד נתעברה והוו תלתא ספיקי בכדי להמלט מס"ס להחמיר: רק אחת שאלתי כי לא ידעתי טעמו של הרב בני יעקב ז"ל למה הוצרך להביא עצות מרחוק לומר דנאמנת במיגו דמגוי ועבד נתעברה או לעשות ס"ס שמא מגוי ועבד נתעברה וכו' הלא כיון שהמירה דתה ונעשית גויה הרי הפקירה עצמה לזנות כמ"ש הגהמ"ר בכתו' משם תשו' רש"י בס' הפרד"ס ופסקה מור"ם באה"ע סי' ז' ס"ק י"א ועל מ"ש דיש מקילין תמהו עליו הח"מ והב"ש ז"ל דאנה מצא ס' המקל בזה דהא קי"ל מומר לע"ז הוי מומר לכל התורה כולה ופשיטא דהיא זונה ואסורה לבעלה יעש"ב. הרי להדיא דתכף שהמירה דתה הפקירה עצמה לגויים ופשי' דמגוי ועבד נתעברה ולמה הוצרך הרב ז"ל לטעמא דנאמנת במיגו ולעשות ס"ס. אבל האמת כד דייקינן שפיר נלע"ד דלא ראי זה כראי זה דהנה אמת כשהמירה האשה לחוד הא ודאי אמרי' דהפקירה עצמה והוי טפי מעדים שזינתה וכמ"ש הח"מ והב"ש ז"ל משא"כ בנדון ה' ז"ל דהיא לא המירה לחודה רק עם הנואף שניהם יחד היו בגיותם ופשי' דהוא משמרה שלא תזנה עם גוים אחרי' וכגון מ"ש הרא"ש ז"ל בתשו' בשמים ראש סי' ה' באשה שהמירה ונשאת לגוי וילדה לו בנים וחזרה היא וילדיה שהעלה הרא"ש ז"ל דאמרי' בעלה משמרה ורוב בעילות תלינן בבעל יעש"ב. וא"כ שפיר מצינן למילף מדברי ה' בני יעקב ז"ל הללו דאף דלא דיימא מגויים רק מהנואף עבדינן ס"ס שמא מגוי ועבד נתעברה. ושורש הס"ס הזה הביאו ה' בני יעקב ממהר"י וייל ז"ל בסי' ע"ד ובנדון ה' מהרי"ו ז"ל לא המירה דתה האשה כמשי"ר הרו' שם בדבריו באר היטב: אסיפא דמילתא הנני מסכי'ם ומערי'ב לענין דינא להתיר האיש הזה לבא בקהל ישר' הוא ובניו מט' הנ"ל וגם מטעם הס"ס הנז"ל באין תפונה. רק אני מבאר באר היטב אם לא הורה חכם או רב מומחה לאסור יען זה שלשים שנה שאירע המעשה הרע ה'ן נגרע ואין איתנו יודע אם באותו פרק הוסכם לאוסרו? ומי הוא המסכים לאוסרו? ומאיזה טעם הוסכם לאסור? רק דברי אלה להשיב מפני הכבוד לפי השאלה המוצגת לפנינו לפי רוב האהבה באתי באותיות שתים אלה לענין דינא להלכה ולמעשה אם יסכימו עמי מפ' ב"ד הצדק העי"א וגם מע' גאון עוזינו הר' הגדול מבצר עז ומגדול ראש"ל אחד היה אברהם. בהלו נר"ו יגל וישמח לבי האל ברוב רחמיו נפלאות מתורתו יראינו ומשגיאות יצילנו כיר"א. כ"ד החותם לאהבת האמת והשלום הצעיר יש"א ברכה ס"ט. (הסכמת הרב הגאון ראש"ל כבר נדפסה בס' ישמח לב קחנו משם) סימן ד' שאלה זו נשאלה מעיה"ק טבריא ת"ו: להרב הגאון ראש"ל ז"ל. ובקש ממני לעמוד ולהשיב על הדין ועל האמת וכתבתי בעניותי מה שעלתה מצודתי והסכים הרב הגאון דאש"ל ז"ל וחתם הוא בפס"ד וגם הרב שמ"ח גאגין ז"ל חתם עמנו: נחנא ב"ד רבא דפעה"ק ירושלם תו"ב נדרשנו לאשר נשאלנו בראובן שנשא אשה בעי"ת מכנס יע"א וכתב כתו' לאשתו כמנהג קאשטילייאנוס כי כן נוהגים לכתוב בעי"ת הנז' כל איש לאשתו ואח"כ עלו לשכון כבוד איש ואשה שזכו בעיה"ק חמד זו טבריא תו"ב והסכימו ביניהם לקרוע הכתובה הראשונה ולעשות כתובה חדשה כנהוג בעיה"ק הנז'. ומחלה לבעלה כל תנאי הכתובה ראשונה וגם הוא מחל כל זכיותיו שהיו לו בכתובה ראשונה וקרעו הכתובה ראשונה וכתב לה כתובה שניה וזה נוסחה להיות וכו' וכו' וקיים. והנה בעתה נלב"ע ראובן הנז"ל וחלי"ש. והנה מנהג עיה"ק טבריא חו"ב. כותבים בכתובה. הירושה כמנהג א"י החדש המחודש הנהוג כיום. וגם מנהג עיה"ק טבריא ת"ו כשאין בעזבון המת שיעור שתי כתובות שחולקים האלמנה והיתומי' שוה בשוה כתקנת טוליטולא. אך לא אתבריר לנו לחו"ר עיה"ק הנז' העי"א אם נוהגים כמנהג עיקו"ת ציון. היא בית חינו ת"ו שקודם החלוקה לוקחת האלמנה מה שיש בעין ממה שהכניסה בנדוניא ונצ"ב בתחילה והשאר חולקים בשוה כמפורש בס' חוט המשולש סדר ההסכמה ומשם באר"ה. או אם נוהגים כמנהג דמשק יע"א וגם עיה"ק צפת תו"ב אתל"א נוהנים כמנהג דמשק יע"א כי כן שמענו מפי חד מרבני עיה"ק צפת"ו והוא שחולקים גם כל נכסי נדונייתא וכל נצ"ב בין האלמנה והיתומים והוא עפ"י הפסק שכתב הרב מהרי"ך ז"ל בס' חוט המשולש כידוע: והנה האשה הזאת דנ"ד הכניסה לבעלה קרקעות שירשה מאביה ונכתבו בכתובה החדשה שעשו בעיה"ק נז'. ואח"כ הלך בעלה ראובן הנז' לחו"ל ומכר כל הקרקעות בכח הרשאתה והביא דמיהם לעיה"ק נז' והן הן המעות הנמצאות בעזבונו כידוע לכל באי שער עיה"ק נז'. אי לזאת שואלים הלכו יען שלא כתבו בכתובה כמנהגם הנז'. רק כתבו הירושה כדת של תורה. וא"כ מדלא כתבו כמנהגם נמצא שתנאי התנו ביניהם ולהכי קרעו כתובה ראשונה כדי שהיא תגבה כתובתה במושלם ואם ישאר איזה נכסים יהיה להיתומים כי זהו כדת של תורה. ואף אי נימא שתנאי זה אינו מועיל אלא צריך שתחלוק עם היתומים עכ"פ תקח היא בתחילה כל שיש בעין מנכסי נדונייתה וגם דמי הקרקעות הידועים ומפורס' שהם מדמי מכירת קרקעותיה כנז'. וזהו כמנהג פעה"ק ירושלם ת"ו והשאר תחלוק עם היתומים. או דילמא שתהיה נגררת אחר מנהג דמשק יע"א ועיה"ק צפת"ו הסמוכה לה ונתחלקו הכל בשוה ויבא שכמ"ה: תשובה דבר זה נשאל לחכמים ראשונים כמלאכים לקדושים אשר בארץ המה זיע"א ה"ה הרב גו"ר בח' אה"ע כלל ד' סי' ה' בכגון נ"ד ממש באחד שנשא אשה בעיר פ' וכתב לה כתובה כמנהג גרוש קאשיטלייא ואח"כ קרע הכתו' וכתב לה כתובה אחרת ותנאי כתובה השניה תהיה כדין כתובה דאורייתא. ומת הבעל והיורשים טוענים שכיון דבשעת כניסתם לחופה כתב שתנאי הכתו' כמנהג קאשטילייאנוס שתחלוק