שמחה לאיש סג

מינץ סי' ו' יעש"ב. ואף לכשתמצא לומר דהאי ס"ס שעשינו לא נוכל לכחד דסוף סוף חד ספיקא הוי דשם אינו סריס חד הוא וכמ"ש התוס' דכתו' ד"ט הנז"ל ואיכא כמה מרבוואתא דלא ס"ל לעשות ס"ס כזה וגם שאינו מתהפך הגם כי דעת מרן ז"ל להתיר בס"ס אף שאינו מתהפך וכמש"ל: הנה מע' הרב הפוסק הראשון גדול הנאמר באברהם ר"מ ור"מ דעוב"י איזמיר יע"א הורה גבר לעשות ס"ס באופן אחר דהיינו ס' אם היה סריס או לא ואת"ל דהיה סריס שמא מגוי ועבד נתעברה. וגוי ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר כידוע בהסכמת כל הפוס' ז"ל. ובודאי שהעיר היא רובה גויים ולית בה שכונת ישר' לבדה בכדי לתלות בגוי ועבד וזה פשוט מדאמרה מר ניהו רבא נר"ו לספק הזה בלי תפונה הא ודאי דהענין כך הוא ועליו בנה דיק: פש גבן להבין אמרי בינה אם ספק זה שמא נתעברה מגוי ועבד ניתן ליאמר בנ"ד דהנה לפי דברי מר ברישא בוצינא קדישא הר' הפו' השני אחד היה אברהם הי"ו משמע מדבריו דספק זה לא נוכל לאומרו בנ"ד שהרי מר ניהו נר"ו צלל בים סוף להוכיח ספק זה דתלינן בגוי ועבד ובכלל דבריו הביא תשו' התשב"ץ ז"ל בח"ג סי' פ"ח והוכיח מינה דכדי לתלות בגוי ועבד צריך שתהא דיימא מגויים וכ' וז"ל ומה שהצריך הרב שתהא דיימא מגויים הוא דוקא בנדונו שהיתה אשת איש דכל ישר' פסולים אצלה ומי שדיימא מיניה הודה שבא עליה והאשה אמרה דמישר' נתעברה ע"ז הוא דכתב דאי לא דיימא מגויים נאמנת והולד הוי ממזר ודאי אבל אי דיימא גם מגויים אינה נאמנת והולד כשר אם רוב העיר גויים ונר' דטעמו הוא דכיון דלא דיימא אלא מישר' וגם היא אמרה דמישראל נתעברה שדינן הולד בתר ישראל דדיימא מינייהו אבל אם לא נבדקה האשה או אף שאמר' לישר' פ' נבעלתי ואותו פ' מכחיש' שלא בא עליה גם הרב מודה דאף אי לא דיימא מגוי תלינן בגוי אתד"ק נר"ו: הראת לדעת לפי דברי הרב נר"ו לא נוכל לומר בנ"ד דמגוי ועבד נתעברה יען הרי היא אשת איש וגם דמי שדיימא מיניה הודה שבא עליה והיא אומרת שממנו נתעברה ולא נכתב בשאלה דדיימא מגויים וא"כ לדידיה ודאי דשדינן הולד בתר ישר' דדיימא מינייהו ונפל פיתא בבירא. אבל האמת יורה דרכו והמתבונן היטב בדברי התשב"ץ ז"ל יבין לאשורו דלא כמ"ש מר ניהו רבא נר"ו. מגן אברהם יהיה בעזרו. דהנה התשב"ץ ז"ל בתחי' דבריו כתב וז"ל דהאשה מזנה פסולה לכהונה וכהן הבא עליה לוקה משום זונה שהרי הפקירה עצמה לגויים בארץ הזאת וגם שמעתי שהיתה מפקרת עצמה לגויים וכו' ולענין הבנים אם הם ממזרים היא היתה נאמנת לומר מישר' נתעברתי כדי שיהיו ממזרים אלא שאם לא נחשדה שזינתה עם הגויים הם ממזרים ודאים. מוכח מתוך דבריו אלו דלא הוו ממזרים ודאים אלא היכא דלא נחשדה שזינתה עם הגוי' וגם שהיא אומרת מישר' נתעברתי וגם הנטען מודה שהם בניו שהרי חייב אותו לזונם וכו' אז דוקא הוו ממזרים ודאים. ושוב כתב בתר הכי השלילה היוצא מזה ואי דיימא מעלמא ואפי' מהגויים בזה יש לדון אם הם ממזרים ודאים או ספק או כשרים שזאת אם כמו שנחשדה עם זה הנטען נחשדה מגויים וכו' הבנים הם כשרים לפי שזו רוב כשרים אצלה וכו' יעש"ב. ולכאו' יש לדקדק בדבריו ז"ל דהרי כ' בתחי' שהיתה מפקרת עצמה לגויים איך יוצדק לומר אח"כ ואי דיימא מגויים וכו' כאילו לא נתברר לפניו שהיתה דיימא מגוים והול"ל וכיון דדיימא מגויים ורוב כשרים אצלה הבנים הם כשרים. ותו יש לדקדק במ"ש שזאת אם כמו שנחשדה מזה הנטען נחשדה מגויים וכו' דדברים אלו אין להם מובן דכבר אמר ואם דיימא מעלמא ואפי' מגויים דפי' מילת דיימא הוא נחשדה ולמה הוצרך להרחיב הדבור עוד אם כמו שנחשדה מזה הנטען נחשדה מהגויים הלא דבר הוא: ברם דברי הרב מבוארים באר היטיב דאחר שהאשה אומרת שמהנטען נתעברה וגם הנטען מודה שהם בניו בבריא איך נוכל לומר דהבנים כשרים אף שהפקירה עצמה לגוים ממ"ן איכא ספיקא שמא הם מהגויים ואיך נסתור טענת בריא של אמו והנטען שאומרים בבריא שממנו נתעברה ולסיבה זאת חייבנוהו לזונם ולהוריש את נכסיו להם ולזה פי' דבריו והכי אמר מר אם כמו שנחשדה מזה הנטען דידעי' בבירור שבא עליה כמה ביאות כן ממש דומה בדומה נחשדה מהגויים שבאו עליה אז כיון דרוב גויים אצלה הבנים כשרים אף שהוא הודה שהם בניו וחייבנוהו במזונות וירושה ואבלות מ"מ הבנים עצמם לא יופסלו בכך כיון דרוב גויים אצלה ותלינן בגוי ועבד להכשיר זנ"ל כו' הרב התשב"ץ ז"ל בפשיטות ולמדנו אופן ז' להכשיר הולד אף דאומרת היא דהוא מהנואף והנואף מודה שהוא בנו עכ"ז הולד כשר כשידענו שנחשדה מהגויים כמו שנחשד' מהנואף ודו"ק: ובכן יצא לנו מן המחובר דלא הצריך התשב"ץ ז"ל בנדונות אחרים דאמרי' דיימא מעלמא דהכו' שיהא דיימא מהגויים כדי לומר מגוי ועבד נתעברה זה לא מצינו ללמוד מדברי התשב"ץ ז"ל חלילה! ואולם למדנו להועיל מדברי התשב"ץ ז"ל הללו דדוקא בכה"ג שהיא אומרת שבניה הם מהנטען וגם הנטען מודה שהם בניו ומשמע מתחילת דבריו שזה הנטען לקחה לו לאשה כי חשב שהיתה מגורשת ונמצא שהיתה מיוחדת לו בכי הא דוקא לא תלינן בגוי ועבד אם לא ידענו שנחשדה לגויים כמו שנחשדה מזה הנטען וכנז"ל. וא"כ בנ"ד דנתגלה קלונה שזינתה עם אחי בעלה ואף שהיא אמרה שממנו נתעברה מ"מ אחי בעלה לא אמר שהוא בנו אלא שהודה שבא עליה [וע' במ"ש מרן ז"ל בש"ע אה"ע סי' ד' ס"ק כ"ו יע"ש] וגם דיימא מעלמא שזינתה עם אחר הא ודאי דתלינן בגוי ועבד: ואתה תחזה לה' שיבת ציון ן' להגאון נוב"י ז"ל בסי' ס"ז שנשאל באלמנה שזינתה עם אחי בעלה ונתעברה והיא אומרת שממנו נתעברה והוא מודה לה שהוא בנו ואח"כ נסעו שניהם למקום רחוק שאינם מכירים אותה שהיתה אשת אחיו ונשא אותה ונשאל על הולד הנולד אי מחזיקים אותו לממזר ודאי וע"ז רצה רב ומורה אחד לומר דלא הוי הולד ספק, ממזר מאחר דרובא דעלמא כשרים אצלה א"כ תלינן דנתעברה מאחר והשיב לו הרב הנז"ל ז"ל דאין להקל יען שניהם מודים ורגלים לדבר [שהרי לקחה לו לאשה] שנבעלה לאחי בעלה והיתה דיימא מיניה ולא. דיימא מעלמא בזה לא שייך לומר דאזלי' בתר רובא דעלמא וכו' יעש"ב. הלא תראה כמה טעמים שהיו בנדון הרב ז"ל דאינם מצויים בנ"ד דמנואף אחי בעלה לא הודה שממנו נתעברה ואין רגלים לדבר ודיימא מעלמ' שהרי זינתה ודאי עם אחר דעדיף מדיימ' בלחוד מוכח מתוך דבריו דפשיטא דמודה הרב ז"ל בנ"ד דתלינן בגוי ועבד. ואף דהרב ז"ל מיירי בפנויה שהכל כשרים אצלה לא נ"מ מידי כיון דגם בנ"ד רוב העיר הם גויים יש לנו לילך אחר הרוב דרובא דאורייתא: וכן נמי יש ללמוד ממ"ש ה' בני יעקב ז"ל בסי' יו"ד