שמחה לאיש סב

ועין רואה לה' תורת משה באה"ע סי' ג' דדחה ראית התוס' דכתו' הנז"ל דהתם באמת שייך למימר שם אונס חד הוא שהרי הס' הראשון הוא ס' באונס ס' ברצון והס' הב' הוא את"ל ברצון ס' כשהיא קטנה ופיתוי קטנה אונס הוא נמצא דלא נתחדש דבר סוף סוף חזרנו אל הס' הראשון דהיינו ס' באונס יעש"ב ותרוה צמאונך: ולא אכחד עצמי בענין ס"ס אי בעינן מתהפך כמ"ש ה' הנ"י והריב"ש ז"ל בסי' קצ"ב וה' ט"ז ביו"ד סי' מ"ט ס"ק ג' ודעימייהו דבעינן מתהפך ואי לא הוי מתהפך לא עבדינן ס"ס והכא בנ"ד לא הוי מתהפך כבר הרב פר"ח ז"ל וה' מהרימ"ט ז"ל בשניות בחיו"ד סי' ב' הביאו כמה סוגיאות דלא בעינן מתהפך וכמש"ל ואם אמרנו נבא העי'ר לאסוף ולקבץ ולברר כל סברות הפוס' ז"ל ראשונים ואחרונים מה שיש לפלפל בענין זה לא יכילון מגילות ימים ולילות. והנה עיניך תחזינה מישרים להגאון חק"ל ת"ק ז"ל בח"א ליו"ד סי' קכ"ו ולהרבנים הגדולים בניו ז"ל בחק"ל מ"ב בחיו"ד סי' א' וב' שהאריכו הרחיבו למעניתם הלא בספרתם. ודעת מרן ומור"ם ביו"ד סי' מ"ט דלא בעינן מתהפך יעי"ש: ותא ואחוי לך מ"ש ה' ש"ך ז"ל בסי' ק"י ביו"ד בדיני ס"ס אות ט"ו שגם הוא ז"ל מכת הסוברי' דבעי' ס"ס המתהפך דכתב מ"ש הרמ"ע בסי' קכ"ו שכתב וז"ל ואע"ג דאשכחן לקצת רבני וגאוני בתראי דסמכו להתיר בס"ס אף שאינו מתהפך מסתברא לן דהא ודאי איתא שכל שלא הוברר איזה ספק נולד ראשון ואנן מהדרינן אספיקי אז בהכרח בעינן שיתהפכו להקל בדבר דאי לא מאי חזית למיפתח בהדין ספיקא דאידך גריר בתריה זיל לאידך גיסא ונפתח בחבריה דליתיה לאחרינא בהדיה והו"ל חד ספיקא ובכה"ג בדאורייתא אזלינן לחומרא אבל אי איתרמי מילתא דחד ספיקא איגלי לן ברישא בגופא דעובדא והדר בדקינן ואשכחן ספיקא אחרינא אעפ"י שאינו מתהפך סמכינן עליה להקל בשל תורה דהכי אמור רבנן כל האיסורין כשעת מציאתן וכעין הס"ס שכ' הר"ן בפ' אלו טרפות בטעמו דרב נחמן עכ"ל הרמ"ע יעש"ב. והס"ס שכתב הר"ן הוא במאי דאמר רב נחמן בפ' א"ט בד' מ"ח ע"א ריאה שניקבה ודופן סותמתה כשרה. וכתב הר"ן ז"ל דס"ל לר"ן שאין איסור הסרכות מחמת ודאי נקב אלא משום ספק נקב וכו' הילכך כשהיא סרוכה לדופן איכא תרי ספיקי ספק מחמת דופן ספק מחמת ריאה ואת"ל מחמת ריאה שמא לא ניקבה והוו להו תרי ספיקי ולקולא עכ"ל יעש"ב ודון מינה ואוקי באתרין: ועינא דשפיר חזי להגאון חתם סופר בח"ב סי"ב שנשאל באחד עשיר שסיפר עבורו הרופא לה' שהיה נקב בגיד וא"א לו להוליד ואשתו היתה דיימא מבן פריץ ישר' וילדה בן והחזיק אותו הבעל לבנו והורישו נכסיו וגם אמרו כי הקברנים שראו הנקב בגיד וכו' ונשאל אם הולד הוא ממזר או דיינינן ליה כבנו שיזכה בנכסי העשיר הנז' והשיב בתחי' דבריו דעד א' אינו נאמן וכו' ואח"כ כ' וז"ל ונבוא אל הב' עדים כשרים וכו' והיום ראיתי תשו' שב יעקב וכו' שישו בני מעי וכו' ואע"ג דבנ"ד יש רעותא אחרת שנקב השתן שבראש הגיד נסתם לגמרי אין בכך כלום וכו' ואומר אני אפי' אם יעיד העד אחד וכו' ואפי' נפתח הקבר ונמצא נקב מגיע עד חלל שביל הזרע וכו' דברים אלו בטלים הם לסמוך עליהם ולעשותו ממזר דאפשר וכו' אך לו יהי כן שנאמין שכבר היה אז כן מ"מ נימא דילמא נסתם הנקב פעם ונתרפא והוליד ואז יצא הקילוח דרך נקב השתן שבראש הגיד וע"י הקילוח נפתח סתימתו וכו' ושוב הביא דברי ה' ב"ש ז"ל שכתב בסי' ה' ס"ק ג' דלא אמרי' שמא נתרפא והבנים ממזרים וכו' ותי' דבאמת אם ידענו עפ"י ב' עדים כשרים וגם אנו רואים הנקב עתה בגיד פשיטא דכיון דהוחזק חזקה דמעיקרא וחזקה שהרי נקוב לפנינו פשיטא דאין לנו להתיר אף אם האם צדקת וחזקתה צנועה וכו' חלילה לצדד להקל כלל. אך ב' עדים ליכא וכו' מ"מ מידי ספקא לא נפקא וכו' וא"כ לכל אלו הסברות יצורף גם שמא נתרפא בנתיים דקצת איכא עכ"פ עכ"ל יעש"ב: הנך רואה בעיניך שהגאון ז"ל סיים בדבריו דכשיש לנו בלא"ה ספק יצורף גם ספק נתרפא בנתיים וא"כ כ"ש וק"ו לנ"ד דבלא"ה יש לנו ספק אם היה סריס או לא וליכא שום עדות אפי' עד אחד שיעיד שהיה סריס זולת לזות שפתיים בעלמא ודאי דמצטרף הספק הב' שמא נתרפא וכמ"ש בגמרא וניחוש שמא הבריא וכו': איברא דתמיהה לי מילתא טובא על גודל בקיאותו של הגאון הנז' שהק' עצמו מדברי ה' ב"ש ז"ל ולא זכר שר לדברי הש"ס הנז"ל שהקשו בגמרא וניחוש שמא הבריא בנתיים ומשני כיון שתחילתו וסופו לקוי לא חיישינן והיינו ממש חילוקו שחילק הוא ז"ל ואמאי הוצרך להביא עצות מרחוק. ואולי כיון דדברי ה' ב"ש ז"ל הם אמורים גבי פצוע דכה ממש ניחא ליה להביא מדבריו ודו"ק: תו תמיהה לי דמשמע דסתרי דבריו אהדדי דבשאלה כתב דהעיד הרופא לפני הרב שיש לו נקב בגיד שלו באופן שא"א לו להוליד לעולם. וא"כ איך כתב השתא וז"ל מ"מ העד עצמו א"א לו לומר בבירור עפ"י הדין שהנקב שמחיים היה באופן שאינו מוליד אפי' ראה שנסתם פי האמה וע"כ מטיל מים מנקב המכה ומסתמא ניקב עד שביל של מ"ר ואפי' עד שבילי הזרע מ"מ מידי ספיקא לא נפקא וכו' יעש"ב. הרי כבר כתוב בשאלה שהעיד שא"א לו להוליד לעולם והכוונה שעפ"י חכמת הרפואה כבר ראה והבין שא"א לו להוליד לעולם ומה היה רוצה להעיד עוד. ואם כוונתו כמו שמוכח מתוך ד"ק שדקדק וכתב שא"א לו לומר בבירור עפ"י הדין וכו' דהיינו שאינו יודע הדין זה אי אפשר לאומרו חלילה שהרי איתא בסיפרי פ' כי תצא והובא בילקוט וז"ל אין בין פצוע דכא לכרו' שפכה אלא הלכו' רופאי' שפצו"ד חוזר וכרו"ש אינו חוזר וכן איתא בירושלמי פ' הערל יעי"ש. וגם הר"א ממיץ ז"ל בעמוד הביאה בסי' קצ"ט ור' יעי"ש. נמצא דהרופאים הם הבקיאים והרי הרופא הוא שהעיד לפני הרב ואם לא היה מחזיקו לרופא היל"ל דאין לסמוך על דבריו שאינו מומחה האמת אתמהה: וכ"ש לפי עדות אשתו השניה שהעידה שהשיר בתוליה ובא עליה כדרך כל הארץ הרי אפשיט הספק שלא היה סריס מעיקרו ושפיר מהני עדותה ונאמנת בדבריה דהא אפי' נגד בעלה במכחישה היא אומרת מיניה והוא אומר מינה איתא ביבמות ד' ס"ה ע"א אמר ר' אמי דנאמנת וטעמא דאיהי קים לה דיורה כחץ והוא לא קים ליה יעי"ש ופסקוהו כל הפוס' ז"ל כשאינה תובעת כתובתה דנאמנת כידוע יעי"ש. ואף דהתם טעמא דנאמנת הוי משום דאינה מעיזה פניה בפני בעלה לטעון טענה שבעלה יודע שהוא שקר מ"מ לא יהא אלא עדות אשה ובנדון כזה אפשר דיועיל עדות אשה כמו שמצינו בכמה דברים דמועיל עדות אשה כמ"ש בס' האגודה פ' י' יוחסין ג' נאמנין על הבכור חיה לאלתר אמו כל ז' אביו לעולם שמעתי פוסקים מכאן שמאמינין לאדם דבר שהוא עסוק בו ולא אחר וכו' יעי"ש ומוהריק"ו בשו' קפ"ו ובתה"ד סי' שנ"ג ומהר"י