שמחה לאיש סא

הראת לדעת שאם היה האופן דלא היה עתה לקוי בפנינו כגון שהיה חולץ ליבמתו ומת תכף קודם שנבדק אם הוא עתה לקוי אף שהיה מוחזק בתחי' לסריס היתה עומדת חליצתו בספק אחד שמא הבריא והיתה לו שעת הכושר. וא"כ ק"ו הדברים לנדו"ד דמעיקרא לא נתברר אם היה סריס או לא פשיטא דיש לנו לו' דאף אם ת"ל שהיה סריס מעיקרא אימור שמא הבריא ונתרפא וא"כ איכא למיתלי ברוב בעילות אחר הבעל כיון שאינו עתה לפנינו ולא שאלו את פיו בשעת מעשה וגם אשתו הראשונה לא אמרה על בעלה שאין לו גבורת אנשים ואדרבא אשתו השניה העידה שבא עליה והשיר בתולים כאורח כל ארעא ואפשר עדות זאת של אשתו השניה יועיל לגלות עליו שלא היה סריס ולקמן יתבאר בע"ה: ואולם עינינו הרואות בנוסח השאלה אשר סידר מני"ר הרב מאריה דאברהם יצ"ו וזה נוסחה מעשה שהיה בקטן שנולד וכו' [כמש"ל] וכשנתגדל היה בו קצת סימני סריס מבחוץ שבשרו חלק פניו כמו אשה בלי זקן כלל אפי' צמח שער לא היה בו אלא כיון דנמצאים כן ומולידים לא עשו פרסום כשנשא אשה וכי עדיין בחור ממש ואינו ניכר ואחר עבור ב' שנים שנשא אשה זנתה וכו'. וא"כ יש מקום לו' כיון שהי' לו סי' זה שלא הביא ב' שערות בזקנו הרי נודע לעין כל שהוא סריס וכדאיתא התם בש"ס ביבמות ד' ע"ז ע"ב איתמר סימני סריס רב הונא אמר עד שיהיו כולן ר' יוחנן א' אפי' באחד מהם יע"ש. וקי"ל כר"י דאפי' בסי' א' הוי סריס והרי היה לו סי' א' שלא צמח בו שער בזקנו כלל ואפשר דמידי הוא טעמא שלא בדקו זקני אותה העיר והחכם המורה שהיה באותו פרק לראות אם היה בו עוד סימני סריס או לא וגם הוא הטעם שכתב המורה שבאותו פרק בפנקס הב"ד וגם ציוה להכריז על שמעון הנז' שהוא ממזר הכל לפי ראות עיניו של המורה אשר היה בימים ההם: הנה זה כתבתי להליץ בעד החכם המורה שבאותה העיר שבאותו פרק על הפליאה הנשגבה איך לא שת לבו לבדוק את ראובן אם היה סריס ולשאול את פיו מה היה משיב בעד הולד אם היה אומר שהוא בנו או לאו. אבל האמת אם זה היה טעמו ונימוקו שלא לבדוק את ראובן ולא לשאול את פיו הא ודאי לא עשה ולא כלום דאמת הוא דזו היא ס' התוס' ז"ל שם בסוגייא הנז' בד"ה כי פליגי וכו' יעי"ש. וגם הראב"ד ז"ל הכי ס"ל. אמנם הרמב"ם ז"ל לא ס"ל הכי ופירש דברי ר' יוחנן דאמר אפי' אין בו אלא סי' אחד הוא חוץ מסימן זה שלא הביא ב' שערות בזקן שהוא העיקרי וכן פסק בפ"ב מה' אישות וז"ל הגיע לזמן הזה ולא הביא ב' שערות בזקן אם נראה בו אחד מסימני סריס הרי זה סריס וכו' יעי"ש. והר"א ז"ל השיג עליו דכיון שלא הביא ב' שערות בזקן הרי הוא סימן אחד וקי"ל כר"י יעי"ש והה"מ ז"ל כתב דלדעת הר"מ ז"ל דאעפ"י שלא הביא ב' שערות בזמן אכתי בערסי' אחר דלשון הגמ' מוכיח כן דקאמר כי פליגי בלא הכי משמע דבלא הביא ב' שערו' בזקן פליגי דלר' הונא צריך שיהיו כל הסימנים כדי שיהיה סריס ולר"י אפי' בסי' אחד הוי סריס מוכח דצריך סי' אחר מלבד סי' הב' שערות בזקן יעש"ב ומרן ז"ל בש"ע לא פי' דבריו רק בב"י העתיק דברי הה"מ ז"ל יע"ש דמשמע דמסכים לדבריו. ומור"ם ז"ל שם בסי' קע"ב ס"ק ה' פסק כהרמב"ם ז"ל וגם הטור פסק כהרמז"ל יעש"ב. נמצא דבסי' זה שלא הביא ב' שערות בזקנו לא הוחזק לסריס לד' הר"מ והטור ומור"ם ז"ל. ואנו אין לנו אלה דברי הרמב"ם ז"ל ומרן דמשמע דהכי ס"ל. ולו יהיה אלא ספק אי הלכה כהר"מ והטור ז"ל או כהראב"ד ז"ל והתוס' ז"ל: והרי איכא ס"ס ספק אם היה סריס או לא היה סריס ואת"ל דהל' כהראב"ד והתוס' ז"ל והוי סריס יש להסתפק שמא הבריא ונתרפא: ואל יעלה על לב שום אדם לומר דס"ס כזה לא ניתן ליאמר מאחר דסוף סוף ספק אחד הוא שמא היה סריס והעובר אינו ממנו או לא היה סריס ותלינן רוב בעילות אחר הבעל כד"ת וא"כ מאי אהני לן דאיכא תרי ספיקי דהכל ספק אחד הוא [וידעתי בינ'י דשורש חי' זה הוא מהתוס' דכתו' ד' ע' בד"ה ואבע"א גבי האומר פ"פ מצאתי דכתבו דשם אונס חד הוא יעי"ש] ועוד דס"ס זה אינו מתהפך ואיך יועיל ס"ס כזה להתיר את שמעון לבא בקהל ישר'. ועי' להר' כרתי ופלתי בד' קס"ב ע"א דכת' דטע' התוס' הוא יען אינו מתהפך יעי"ש: לזאת אמינא לך קורא נעים לכה עמנו ותראה במס' נידה ד' נ"ט ע"ב במתני' איש ואשה שישבו על הספל ועשו צרכיהן ונמצא דם תוך הספל ר' יוסי מטהר והטעם כתב רש"י ז"ל שם בגמ' וגם מרן בב"י יו"ד סי' קצ"א דכן הטעם הוא משום דהוי ס"ס ספק אם דם זה שבספל הוא מן האיש ולית ביה שום חשש או מן האשה ואת"ל שהוא מן האשה ספק אם הוא מן המקו' או ממקום אחר שאינו טמא יעש"ב. הרי דהכל חד ספק הוא אם דם זה הוא דם נידה או לא ובספק הראשון כשאמר ספק הוא מן האיש והוי טהור או הוא מן האשה והוי טמא ועכ"ז אמרי' את"ל שהוא מן האשה ספק בא מן המקור או ממקום אחר והכל ספק אחד הוא אם הוא דם נידה או לא ואינו מתהפך והוא טהור. הראיתיך בעיניך ס"ס כי הך נ"ד וכמעט הוי יותר חזק דכי עבדינן ספק אם מקטנותו היה זה סריס או לא היה סריס. ואת"ל דהיה סריס באמת שלא היה לו שעת הכושר יש להסתפ' שמא הבריא ונתרפא וממנו נתעבר' כדין דאמרי' רוב בעילות אחר הבעל. ועי' לה' משאת משה ז"ל באה"ע סי' א' ב' וביו"ד סי' ב' שהביא כמה ס"ס דלא הוו אלא ספק אחד יע"ש והדברים ק"ו לנ"ד ומשם בארה. ואם מעט ואוסיפה לך עוד ס"ס כזה במרדכי פ' החולץ דרמי ומקשה על מה דאמרו בש"ס דבכורות סוף פ' על אלו מומין ד' מ"ב ע"ב תניא אשת טומטום חולצת ולא מתייבמת ומוקמינן לה כר"י בר יאודה דאמר טומטום לא יחלוץ שמא יקרע ונמצא סריס ומשו"ה אינה מתייבמת דשמא סריס הוא ואמאי הרי הוי ס"ס ספק זכר ספק נקבה ואת"ל זכר שמא סריס הוא ולאו בת יבום היא הוא או אינו סריס והוייא בת יבום יע"ש: והנה עיניך הרואות דס"ס זה אינו אלא חד ספק שכרי עיקר הטעם שאינה מתייבמת הוא הטעם שמא סריס הוא וא"כ כשעשינו הס' הראשון הוא ס' אם הוא זכר והוא סריס או נקבה וליכא שום חשש דסריס וכשנאמר ואת"ל זכר הוא איך נאמר ס' אם הוא סריס תו לא הלא זה היה הס' הראשון אם לא דבהכרח לומר דגם בכה"ג שפיר מיקרי ס"ס והכי עבדינן ספק אם היה זכר והיה בו ספק סריס או נקבה ולית בה שום חשש ואח"כ אמרי' את"ל דהוי זכר יש בו ספק אם היה סריס או לא. וע' לה' מהרימ"ט ז"ל בשניות בחיו"ד סי' ב' שתמה על המרדכי דלמה לא עשה הס"ס הזה דאף לפוטרו מהחליצה ותשתרי לשוק תכף במיתת בעלה הטומטום דהיינו ס' אם היה זכר או נקבה ואת"ל דהיה זכר יש להסתפק שמא סריס הוא יעש"ב: