שמחה לאיש ס

נר"ו הנז"ל סמך ב' ידיו עליו בכחא דהתירא נהר'א נהר'א. והנה בעתה שאול שאל מע' הר' הפוסק הא' מר ניהו רבא מגן אברהם יהיה בעזרו לידע מה בפינו כי מציון תצא תורה. ואנן בדידן מה ידענו ולא ידע הכל לפי רוב הענוה. כי נעים נאוה. ולפי רוב האהבה הוכרחנו במעשינו לגלות דעתינו המעט הוא לעשות רצון צדיק אלד'י אברהם ישמרהו כרועה עדרו והי' אדירו. כיר"א: טרם כל למודע'י אנו צריכים כי השאלה הנז"ל אשר נשלחה לעוב"י סאלוניק יע"א וגם לעוב"י קושטא יע"א היא סתומה ולא הוגד לפניהם גופא דעובדא היכי הוה מעשה הטו סק וע"ז הוצרכו הרבנים דפקיע שמייהו הי"ו להרחיב הדברים רח'ב רח'ב לכמה אופנים שני אופנים להכשירם לבא בקהל ישר' ושני אופנים שהם פסולים מדרבנן ואופן א' שהוא ממזר מן התורה ובניו כמוהו. והניחו הדבר שיבררו במקום אשר נעשתה התועבה היכי הוה עובדא ולידיינו דייני עפ"י האופן שיהיה ואם א"א להתברר יען זה כמה שנים שעברו ואפשר דלא ימצא איך היה הענין והוצרכו במעשיהם לעשות ס"ס באופנים עצמם כאשר מבואר בד"ק הכל באר היטב ומ"ע מר דיינא אשר בעוב"י קושטא יע"א הוסיף נופך עוד אופן ששי להתירא כמבואר בד"ק הכל מסיבת מניעת ידיעת גוף הענין איך היה מתחי' ועד סוף. ומע' רב חביבא ר"מ ור"מ דעוב"י איזמיר יע"א השתדל בכל עוז והכריח לזקני העיר ההיא למען יודיע לו גופא דעובדא מריש' לסיפ' וכן היה שהשיג מכתב תעוד' באורך וברוחב ושלח לידינו לחוות דעתינו: ומעשה שהיה כך היה שראובן בבחרותו היו לועזים עליו המדינה שהוא סריס יען אשה אחת ראתה הגיד שלו בהיותו ן' ד' שנים שהיה כמין פוגיון והיתה מספרת לכל הנשים ואנשים וכשהגדיל לא צמח זקנו כדרך הבחורים ויען כי נמצא כזה בכמה בני אדם שאין להם זקן עד כמה שנים ומולידים כדרך כל הארץ ולזה נשא אשה ושהה עמה ב' שנים ונתעברה וילדה בן ושמו שמעון והלעיזו עליו המדינה על העובר הזה וחקרו ודרשו זקני העיר וחכמיה עד שהודית שזינתה עם אחי בעלה וממנו נתעברה. ואח"כ עוד חקרו ודרשו היטב ונמצא שזינתה עוד עם נואף אחר והודית היא שבא עליה וגם הנואף הודה בפיו שבא עליה והוכרחו דייני העיר לגרשה מבעלה כדת של תורה שנאסרה עליו ואחר שנתגרשה מבעלה היתה מזנה עד שנתקשרה עם נואף אחד והלכו חוץ לעיר למקום אחר לעשות כתועבותם. וראובן הנז' נשא עם אשה אחרת והיה נשוי עמה כמה שנים ומת וחלי"ש. והבן הוא שמעון הנז' הנחזק בעיר לממזר מיום הולדו עד היום הזה ואולם אשת ראובן הנז' אחר שמת בעלה הנז' הלכה ונשא' לאיש אחר בעיר אחר' והנה בעתה ע"י השתדלות מע' הרב גדול הנאמר באברהם יצ"ו הנז"ל שבקש מדייני וזקני אותה העיר שהיא דרה שם שיחקרו וידרשו וישאלו את פיה של אשת ראובן הנז' אם באמת היה לו לראובן הנז' גבורת אנשי' או לא. וכן עשו דייני אותה העיר וזקניה וחקרו ודרשו כדבעי וכה היו דבריה שכשנשאת לו היא היתה בתולה והשיר בתוליה כדרך כל הארץ והיה בא עליה. ע"כ הגיע תוכן השאלה. עתה אחר שידענו גופא דעובדא נחזי אנן אם יש צד היתר למצוא פתח תקוה להתירו לבא בקהל ישראל ולהוציא לעז ממזרות ממני ומבניו על הדין ועל האמת או לא: אנן מה נענה זאת חובתינו תכון תפילתינו שלא תצא תקלה מתתת ידינו ויהי נועם ה' אלד'ינו עלינו להבין ולהורות את החקים ואת התורות הלכה לדורות כיר"א: הנה בראשית מאמר הכי אמר מר אחד היה אברהם ר"מ ור"מ דעוב"י איזמיר יע"א כי שמעון הנז' צועק בקול מר שלא בדקו את אביו הוא בעל אמו אם היה סריס או לא. ואפשר שלא היה סריס ואיך יחזיקו אותו לממזר ובאמת דדברי שמעון הללו נראה דטענה אלימתא טעין דאפשר דלא היה סריס ותלינן רוב בעילות אחר הבעל כדת של תורה. ועוד זאת יתירה צרה כמבכירה שלא שאלו את פי ראובן הנז' לידע מה בפיו מה היה אומר על הילד שמעון הנז' אם היה אומר שהוא בנו שהתורה האמינה לאב ואפשר היה אומר שהוא בנו והיה הולד כשר כאשר מבואר כל זה בפוסקים ז"ל ובפרט לפי מה שאמרה אשתו השניה שהיה כדרך כל הארץ והוא השיר בתוליה ולא היה בזה שום ספק כלל. האמת אתמהה כי אין אתנו יודע מה היה בדעתם של ב"ד הצדק שבאותה העיר שבאותו פרק שלא בדקו את ראובן ולא שאלו אותו מה בפיו: והנה הן כהיום שכבר עברו ל' שנה מזה המאורע הן נגרע ולא נבדק ראובן הנז"ל נמצא דיש בידינו ספק אם היה סריס או לא. ולא צריכה למימר שהספק הנז"ל הוא אם היה סריס חמה דוקא שהוא בידי שמים לקוי ממעי אמו כי אליבא דכ"ע סריס כזה כשר לבא בקהל ואפשר דמידי הוא טעמא שלא הוצרכו ב"ד שבעירו לבודקו כשהגיע לפ' הנושא את האשה אם היה סריס או לא דאף אם היה סריס כיון שהוא סריס חמה כשר לבא בקהל: ובכן הספק העיקרי דהיינו אם היה סריס או לא נחלש כחו של הצד האחד שמא היה סריס דהרי סריס חמה אפשר שיתרפא כדאי' התם במס' יבמות דע"ט ע"ב במתני' דפליגי ר"א ור"ע בסריס חמה דלר"ע לא חולץ ולא חולצין לאשתו מפני שלא היתה לו שעת הכושר ולר"א סריס חמה חולץ וחולצין לאשתו מפני שיש לו רפואה יעי"ש. ומוכח מהתם דלא פליגי ר"א ור"ע בטעמייהו דכולם מודים בסריס חמה שלא היתה לו שעת הכושר וגם שיש לו רפואה אלא דלר"ע כיון דלא הית' לו שעת הכושר לא חולץ ולא חולצין לאשתו ולר"א כיון שיש לו רפואה חולץ וחולצין לאשתו והלכה כר"ע כידוע ומנא אמינא לה דבהא לא פליגי ר"א ור"ע שהרי שם בש"ס אמרו ה"ד סריס חמה אמר רב יצחק בר יוסף אמר"י כל שלא ראה שעת אחת בכשרותו מנא ידעינן אמר אביי כל המטיל מים ואינו עושה כיפה וכו' וליחוש שמא הבריא בינתים כיון שתחי' וסופו לקוי לא חיישינן עכ"ל. הראת לדעת הגם דטעמו דר"ע דאמר שלא היתה לו שעת הכושר הקשה בגמרא וליחוש שמא הבריא בנתים מוכח דבהא לא פליג ר"ע ופשוט: אמור מעתה הרי מצאנו בנ"ד תרי ספיקי דהיינו אעיקרא יש להסתפק שמא לא היה סריס כלל מעיקרו שהרי לא נבדק מקטנותו אם היה עושה כיפה דזה הוא הסי' המיוחד להכירו שהיה לקוי ממעי אמו וליכא אלא עדות אשה שאמרה שראתה הגיד כמו פוגיון ובכן מצינו להחזיקו לסריס עפ"י עדות אשה ופסולה לעדות נמצא דנפל איסור נהרס הבנין וליכא עדות כלל ואף אי נימא שהיה סריס לקוי ממעי אמו ניחוש שמא הבריא ונתרפא כדהקשו בש"ס לגבי סריס ודאי שראינוהו מקטנותו שאינו עושה כיפה והוחזק לסריס וע"ז הק' בש"ס וניחוש שמא הבריא בנתים אחר שנולד לקוי ממעי אמו וכבר היתה לו שעת הכושר ונצריכינהו חליצה מספק ומשני כיון שתחילתו וסופו לקוי לא חיישינן ופי' הריטב"א ז"ל בשי' ליבמות דכו' התי' כך היא דכל כיוצא בזה שהיה בתחינתו לקוי ודאי והוא ג"כ עתה לקוי אחזקתו מוקמינן ליה יעש"ב: