שמחה לאיש נט

לתועלתו וכשאו' א"א צועק בקולו לו' שרוצה לעמוד בדינו שזכתה לו תורה ולהכי מצי לו' א"א אמנם במקום שחב לאחרי' בזה פליגי רבוואתא דלהרב ש"י ומהרי"ב מצי למי' א"א ומהרימ"מ ומהרמ"ך ס"ל דלא מצי לו' א"א אבל באו' איני רוצה לזכות מט' קי"ל והוא מוחזק בממון ומן הדין זכה אין לו פה להשיב מה ט' אינו רוצה וכמו דאסברא לן הגאון החק"ל הנז"ל דמעת שנולד הס' והקי"ל אוקי אחזקתי' א"כ הממון של המחזיק בד"ת ככל דבר וא"כ מאי נפ"מ אם יאמר איני רוצה בו וכו' ע"ש הרי דחילוק יש בין זה לזה את"ד. ובני שיחיה ההוא א' דהכנה"ג דמדמי להו להדדי היינו דס"ל דהי"ט דזה האו' א"א לו' קי"ל היינו כונתו דרך משל אילו נכסים הללו ביד שליש ומצינו פלוגתא מי זוכה בהם דינא הוא דאזלי' בתר הפוס' ואי מחצה על מחצה יחלוקו וחילוקי דינים אשר בו וזה האו' א"א לו' קי"ל לאו שמזכה הממון לשכנגדו אלא שאו' תפיסתי לא תשוי לכלום וכאלו מונחת ביד שליש ותובע דין הנכסים המושלשים שידונו בהם וכפי"ז הרי דומה לאו' א"א בתק"ח ועשו לי דין תורה את"ד יצ"ו וצריך אני לראות במ"ש הכנה"ג בס' בעי חיי ח"א סי' ק"ג דס"ל כמ"ד גבי פלוגתא דפליגי רבוואתא אי אמרי' מיגו לאפטורי משבו' דיש מי שס"ל דהך פלוגתא נמשכת ג"כ אי יכו"ל קי"ל לאפטורי משבועה אמרינן ע"ש ואין לי פנאי לעיין בטעמו של דבר: עוד ראיתי לרב אחא משבחא יצ"ו דרמי ומק' למרן החק"ל ז"ל כיון דבנדון החק"ל הוה מטי ליה הנאה לבנים כשאינן אומרי' קי"ל מאי מייתי מהכנה"ג דעיקר ט' משום כופין על מידת סדום וליכא סייעתא ממנו ולדעתי כבר אמרן כונת אומרו מידת סדום למאי אתא והרב כבר ביאר דבריו דקצ"ח ע"א דהסייעתא שמביא ממנו הוא הפך דין הכנה"ג וכה אמר שאין על הבנים מקבלי מתנה שום חייוב עם הלוקח והם מפסידין מתנתם אם יאמרו קי"ל ויש לדון מדברי הכנה"ג דשפיר מצו אמרי אין אנו רוצים לזכות בעד אבינו להפסיד זכותינו ע"ש הרי דאתי לנדונו הן מט' הפסד וגם שאין להם שום חיוב עם הלוקח ודעדיפא קאמר ומאי קק"ל וק"ל ומאי דק"ל הוא דאמאי החק"ל לא אייתי הך פלוגתא דמהרימ"ט וסייעתי' עם מהרי"ב וסייעתי' דדמי לנדונו דהוי הרוחת דידהו ואפ' דלזה כיון לו' דהבנים אין להם שום חיוב עם הלוקח לאפוקי התם אי לא גביא כתו' אית להו לב"ח דין עמהם על הנכסי' שירשו וק"ל: הנלקט מן האמור מריש ועד כען דאינו יכול לחוב לאחריני ואפי' לשכנגדו היכא דשייך בתקנה זולת היכא דהויא להנאתו וטובתו בזה איפליגו רבוואתא אי מצי חב לאחריני דלד' מהרי"ב וסייעתי' מצי ולד' מוהרימ"ט וסייעתי' לא מצי לחוב גם יש חילוק אם באמירתו אי הוה זוכה בלתי אמירתו כגון שהוא תפוס או נכסים בחזקתו להיכא דצריך לעשות מעשה ולו' א"א כדי לזכות: אמור מעתה בנדונינו שע"י מחילת שבו' לאמו מטי נזק לב"ח דידיה לא הוה מצי למחול אלא דהמובן מן המעשה שנתעוררה עתה לגבות כתובתה היינו] דראתה שהבן לא הצליח במעשיו ונשאר חייב לב"ח ומפחדה שמא יטרפו הב"ח הקרקעות ולא ישאר מאומה בידה לא בשביל מזונותיה ולא לכתובתה זוהי סיבה לגבות כתובת' הקודמת ובודאי עי"כ יהיה לו הנאה לבן כי לא יניחהו מצטער על פרנסתו וכגו"ד נכנסו בסוג פלוגתא דמהרימ"ט עם שכנגדו וכיון שהנכסים בחזקת היורשי' קיימי אפי' דלא תועיל מחילתו האמנם אחר שע"י ב"ד גבתה כתובתה ובפניהם מחל לה שבועתה כל כי הא אהנייא לה שנהפך הדבר שהיא תאמר קי"ל כאשר הסכים הב"ד ז"ל בח"מ סי' ל"ב דט"ל ע"א עי"ש וכן כ' רב אחאי מע' הרב הפוסק יצ"ו וכן ראוי לדון וכגון נדו"ד דבעוד האם חיה מחל הבן השבו' עי' למהר"ם בתשו' לס' משפטים והוב"ד למהרימ"ט ז"ל ח"מ סי יו"ד יע"ש הנלע"ד כתבתי פסקי פסקי מרוב הטרדות הנכנסים ויוצאים וציי"מ ויראנו מתורתו נפלאות כיר"א הכ"ד המעתיר לצור עוזי ומעוזי הצעיר אברהם אשכנזי ס"ט סימן ג' שאלה זאת הובאה בס' ישמח לב הנד"מ למוהר"ח גאגין ז"ל בסימן י"ג ויען שהרב המחבר הנז' ז"ל כתב שהוא עשה הפס"ד ואנחנו ב"ד הצדק הסכמנו עמו ולא כן היה הענין שאני הצעיר כתבתי בעניותי פס"ד דנא בתחילת ונתתיו לו ואח"כ כתב הוא ז"ל והאריך הרחיב למעניתו וזה שעלתה מצודתי הוכרחתי להדפיסו פה: אנן בי דינא דחתמין לתתא נדרשנו לאשר נשאלנו לחוות דעתינו מאת מע' רב חביבא רישא דדהב'א הרב המופלא מוכתר בכתר תורה וכתר מלכות וכתר ש"ט עולה רב משרשיא מבני עליה ר"מ ור"מ בעוב"י איזמיר יע"א כש"ת גדול הנאמר באברהם הי"ו. וזה נוסח השאלה ששלח מעשה שהיה בקטן שנולד וכשהיה קרוב לד' שנים ראתה אותו אשה אחת בהיותו ערום שהיה הגיד שלו כשיעור פוגיון ופרסמה הדבר בעיר כי זה יקרא סריס חמה אך לא הוברר בשעת לידתו אם לא היה עושה כיפה וכשנתגדל היו בו קצת סימני סריס מבחוץ שבשרו חלק ופניו כמו אשה בלי זקן כלל אפי' צמח שער. אלא כיון דנמצא כן כמה אנשים ומולידין לא עשו פרסום כשנשא אשה וכי עדין היה בחור ממש ואינו ניכר. ואחר עבור ב' שנים שנשא אשה זנתה אשתו עם אחי בעלה והודית וגירשה בעלה וכיון שהיה עיבור ולידה וילדה בן נחזק לממזר ונתגדל זה הבן ולא הניחו אותו לישא אשה בת ישראל והלך חוץ לעיר בעקיפין ונשא בת ישראל ועד עתה הוליד ב' בנים ומיום שנשא אשה רחקו אותו מבני ישראל והוא צווח דכיון דלא בדקו את בעל אמו אם היה ודאי סריס חמה איך יחזיקו אותו לממזר ודאי כיון דבעל אמו לא נבדק עפ"י בקיאים כי היה בעיר קטנה ולמה רוצים לכוף אותו שיגרש את אשתו ולהכריז את בניו שהם ממזרים. על כן לשאו"ל הגיע מהעיר הקרובה אלינו מה משפט האיש הלזה אם לרחק או לקרב ושכמ"ה. ומע' הרב הנז"ל שיחל"א עגמה נפשו. עמד והתבונן וברוחב מבינתו אסיק להלכה דמותר וכשר הוא ובניו לבא בקהל רק למעשה לפי רוב ענותנותו וגודל יראת ה' פנימית אשר בקרבו שלח השאלה למע' הר' המופלא גדול מרבן מר קשישא בוצינא קדישא ר"מ ור"מ דעוב"י סאלוניקי יע"א כקש"ת אחד היה אברהם הי"ו בעה"מ ס' צל הכסף אף הוא הסכים בשריותא דהאי ממזר ובניו לבא בקהל ישראל ואח"כ שלח אותו לב"ד הגדול בעוב"י קושטא יע"א הדר הוא הרב המופלא ראב"ד מקודש אחד מאי'ר עיני חכמים מבחר עצמים הי"ו. ולפי רוב טרדותיו נתנו למע' הרב ועצום הדה"מ פלפלא חריפא כמוהרר"י ביטראן נר"ו ואף הוא הסכים להתירא ומע' הר' ראב"ד