שמחה לאיש נו

כגו"ד לא אמרי' זה נ"ל בכוונת דבריו ולישב דברי הרא"ש דפסק דבריו ולא הזכיר הא דפסידא: ואולם ראיתי לרבוואתא שנתחבטו בכונת דברי ריב"א והביאם מע' הרב הפו' רב אחאי יצ"ו דמהר"י באסאן ז"ל בסי' ע"ה נשאל באלמנה שמתה ולא נשבעה על כתובתה ויורשי שמעון הוציאו שטר שהיה לשמעון אביהם על ראובן בעלה בנאמנות וכו' אי גובים מן הבית שהשאיר אחריו ראובן או"ל יען לא נשבעה והשיב דאין מוציאין הקרקע מחזקת היורש כי הוא תופס בו בעבור כתובת אמו הקודמת לשט"ח דאילו היתה בחיים היתה גובה ממנו בשבו' והביא ראיות ע"ז וכ' ועוד אני או' שאחר שהיורש הוא המוחזק ודאי יוכל לו' א"א בתחז"ל שתקנו הבא ליפרע וכו' לא יפרע אלא בשבו' ובודאי לתועלת היתומים תקנו לא לתועלת הב"ח וה"ז אומר א"א וכדאמרי' פ"ק דב"ק גבי בינונית וזבורית להעמיד מה שבידו עכ"ל ומהרש"ך ז"ל שם בסי' ע"ו השיגו וכ' דלאו כ"כ דיורש להפסיד זכות ב"ח דשאני באו' איני ניזונת וכההיא דבו"ז דליכא פסידא למלוה או לבעל אלא בין בינונית לזבורית וציין להריב"ש בסי' ק"ז דכן חילק הרשב"א לענין אחר דכיון דאינו מפסיד חובו ונוטלו בין בינונית לזבורית לא חשיב פסידא וכן הבעל אינו נוטל מע"י ואינו זנה ע"ש וחזר מהר"י באסאן ז"ל והביא דברי המרדכי דפ' ב' דייני גזירות הנז"ל שהביא דברי ריב"א וכ' שדחה טעם ליכא פסידא לאחריני דמאי מהניא הך חילוק דליכא פסי' לאחריני מאחר שהקו' שהק' לא מתרצא אלא בחי' דמוחזק וכו' ועוד הק' דאמאי בניזונת יכו"ל איני ניזונת מט' מוחזק לבד דלא אית לה פסידא לבעלה אי מע"י עודפין על מזונותיה ועוד אפ' דאית על בעלה חובות דאילו נתנה ממע"י היה משלם לב"ח נמצא כשאו' איני ניזונת איכא פסי' לב"ח לכן פי' דמ"ש ריב"א דבמקום דאיכא פסידא לאחריני לא יוכ"ל א"א בתק"ח היינו היכא דאיכא פסי' להשייכן בתקנתא כמ"ש הנמק"י ז"ל אבל אי מעי פסידא לשכנגדו וכן אי מטי פסידא לאחרי' זרים שאינן בכלו התקנ' לא משגחי' בהו לכן בנדונו דהיורש או' א"א בתק"ח שתשבע האלמנה דהתקנה בשבילו נעשית והב"ח אין לו שייכות בהך תקנה שפיר יכו"ל א"א בתק"ח ע"ש ותמהני דסמך על דברי הנמק"י שכ' דלוקח ב' נכנס בתקנה לו' א"א ותמוהים דבריו כמ"ש הרא"ש בשי' רב"א כנז"ל וכן כתב התוס' קמא ד"ח ע"ב ד"ה הנחתי ואולם ע"י מה מכר א' לב' נעשה שייך בתקנה לו' הנחתי לך מקום על סמך מה מכר וכמ"ש בש"ס אלא שדברי הנמוק"י ז"ל אינם סובלים לו' הכי והוה ליה להרב ז"ל לבאר דבריו: ולכאורה יש לעמוד במ"ש התוס' קמא ד"ח ע"א ד"ה אין לו או' ריב"א שאם באו כולם בב"א כל הקודם בשער גובה מן האחרון תחי' ואם נזקין קדמו וכו' אפי' הוא זבורית ואם בא ב"ח אחריו יגבה אפי' מן העדית והאשה מן עידי עדית עכ"ל. וניחזי אנן דהלוקח לא ישאר מאומה בידו ואין לו מה לדבר והו"ל הפך הני תלת כאילו תפוסים ונימא ניזקין וב"ח כלום ארז"ל המוקדם קודם לטובתנו א"א בתחז"ל אל"ו כל דאיכ' פסידא לאחריני לא מצו אמרי דהנזקין מפסידין לב"ח וכתובת אשה וב"ח מפסיד לכתו' אשה וכן כ' ר' פרץ ז"ל בשי' לקמא על דברי ריב"א הללו ע"ש הרי דגם דלא שייך בתקנה דרך משל תקנת הניזיקין שהם מוקדמין לב"ח לא נתקנה אלא לטובת הניזיקין ואפי"ה אמרי' כל דמפסיד לאחריני לא מצי אמר א"א וכן ב"ח המוקד' לכתובת אשה כמו כן י"ל דלא חשיבי כתפוסים אלא לגבי הלוקח אבל לגבי שלשתן יחד אין שום א' תפוס יותר מחבירו וק"ל. אמנם דברי המאירי ז"ל שכ' גבי סוגיין דקמא דאמרי' פשי' מכר לוקח בו"ז ושייר עדית לפניו כ' בזה"ל שאין לו' א"א בתק"ח במקום שח"ל מלבד תובע שלו ע"ש נמצא דס"ל דלגבי התובע שלו לא אכפ' ליה בחובתו ויכו"ל א"א אבל אחרים זרים לא מצי חב להו הגם דלא שייכי בתקנתא ומהר"י הלבן ז"ל שהק' גבי הגיע זמן בא' בשבת אינן אוכלות משלו ונימא כלום לטובתי נתקנה מפני שקדו חז"ל שיהו בנות ישראל וכו' אנן א"א בתקנתן נר' דלא איכפת ליה בנזק שכנגדו שהוא הנתבע ויכו"ל א"א ומדמי לאשה האומרת איני ניזונת ואיני עושה כנר' דס"ל דמטי נזק לבעל ואפי"ה יכו"ל איני עושה ואהא תי' מהר"י כ"ץ דשאני איני ניזונת שהיא מוחזקת היינו במונח דאפי' מטי נזק לבעל וזה דלא כמהר"י באסאן ז"ל. אמנם ממקום אחר לכאורה נראה דיש מי שעומד בסברתו והוא הרב בעל ס' שארית יוסף ז"ל סי' ל"ד שהוב"ד להב"ש אה"ע סי' צ"ו סק"ד נשאל גם הוא כשאלת מהרי"ב והשיב שיכולים למחול שבו' אמם ולהפסיד ב"ח אביהם וה"ט ששבו' זו אינה אלא תקנתא לטובת היתומים יכולים לו' לא ניח"ל בהאי תקנתא כשע"י תקנתם בא להם רעה והביא המרדכי דפ' כל הנשבעים על אודות השכיר וכו' הרי בהדיא ראי' ברורה ואפי' אלפסי ומימוני דפליגי על הר"י ן' מיגאש סוברים סברה זו רק דאמרי לא נתקנה לטובת השכיר וכו' ועוד כאן דלהחזיק בא בודאי אמרי' כמ"ש בתשו' מימוני ס' קנין סי' י"ד בשם ריב"א וכו' ע"ש וק"ט דהלא התם בפי' אתמר להחזיק ושאינו חב לאחריני ובנדונו הרי חב לב"ח אביו והוי ראיה לסתור אם לא שנא' דס"ל בכונתו כמ"ש מהר"י באסאן ז"ל וכן ראיתי לרב חביבא הרב הפו' יצ"ו שכ' דכן ס"ל אבל לדידי צריכא רבא לסתום דבריו וסמך על המבין כאלו דברי ריב"א בפשיטות מתפרשן הכי ולא כן הוא פשט דבריו ומה שנ"ל הוא דפי' בכונתו כדאמרן דעיקר הקושיא מתרצתא בין מוחזק לשאינו מוחזק וכמ"ש הרא"ש ז"ל בשמו והא דמטיל תנאי מוחזק ולית פסידא לאחריני הוא לנדון אחר דהיינו דאית ליה ב"ח דידה וכדאמרן לעיל ובהכי לא נמצא פלוג להמאירי ודעמיה הנז"ל גם מה שנרגש רב אחאי יצ"ו לה' שאר"י הנז"ל דלא נרגש מסתירת דברי מהר"ם אהדדי. לדידי חזי לי מתוך דבריו דבתר דאייתי הא דמהר"י הלוי דשכיר כ' ועוד כאן להחזיק ומייתי דברי ריב"א נראין דבריו דההיא דשכיר לא משמע ליה מוחזק דנהי דהוא מוחזק צד השבו' דתקינו שהוא ישבע ויטול מכל מקום לגבי הממון אינו מוחזק והוא ביד בעה"ב וכל שלא נשבע אין הממון בחזקתו זנ"ב בדבריו וכיון שכן לו יהי שחייב השכיר לאחריני אין יכו"ל לכופו שישבע להפסיד לבעה"ב שהוא תפוס בממונו בעבור ב"ח דידיה: והנה מהרימ"ט ז"ל בתשו' ח"מ סי' ט' וי' הובאו דברי מהרי"ב ז"ל ובסי' יו"ד שדי בהו נרגא שהרי חוב לאחרים הוא שמא נפרעה כתובתה וחל שעבוד ב"ח על הנכסים ולאו כל הימנו של יורש לוותר על שבועתו כדאמרי' האו' שטר אמנה וחב לאחרים אינו נאמן וכו' ואף כאן אם עד שלא אמרו א"א לא היה בדין שתגבה כתובתה וממילא גובה ב"ח את חובו השתא דבעי לו' א"א יפסיד ב"ח מלגבות ותמה עליו רב חביבא הרב הפו' יצ"ו דמה ראיה מהתם דנקיט בידיה שטר גמור ובנאמנות כמ"ש בח"מ סי' מ"ז דהדין נותן לגבותו ומוציאים מזה ונותנים לזה מדר"ן שכבר נשתעבד לזה ולא אתינא משום תקנתא לא כן הכא דטענתו חזקה במאי דאו' א"א בתק"ח שבשבילו תקנוה לעולם אימא לך דיכו"ל הכי אפי' חב לאחריני ואני