שמחה לאיש נג

יוסף ז"ל וה' בית שמואל ז"ל דהיורש יכול לומר א"א בתק"ח אף במקום שחב לאחרים וכמו שכן העלה הרב ב"ד ז"ל בתשו' ח"מ סי' ל"ב ד' ל"ט ע"א שכתב וז"ל אמנם אחרי שכבר נעשה הדבר שמסר הבן לאמו בפרעון כתובתה והיה זה במעמד ב"ד כי לא ידעו ב"ד מן החובות הנז' והיא נעלה וקבלה הכל בהגבהה ובקנין המועיל מעתה הדין עם האלמ' מפני שעתה היא יכולה לומר קי"ל כהראב"ד ז"ל ודעימיה וכו' ואעפ"י שהוא חייב לאחרים אין יכולים להוציא מידה אפילו היה החוב שלהם קודם לחובה וכו' יעש"ב ודון מינה לנ"ד במכ"ש כיון שהיא באה ליפטר מהשבועה כיון דשעבוד כתובתה הוא ברור ולית מאן דמפיק לה מידה זולת שחייבת לישבע מטעם התקנה א"כ היא יכולה לומר קי"ל שמחילת בני שמחל לי השבועה הוייא מחילה שיכול לומר א"א בתק"ח אפי' דחב לאחריני לפוטריני מהשבועה דזה ידוע דיכול לו' קי"ל לאפטוריה משבועה והיא ס' הרב מוהרימ"ט ח"א סי' קנ"א ועי' לה' הכנה"ג בח"א ח"מ כללי הקי"ל סי' ע"ד ובס' ח"ש שם סי' ע"ה ובס' מ"ש שם סי' ס"ו ובס' אר"מ שם סי' צ"ב יעש"ב ומ"ש כי לא ידעו ב"ד מן החובות הנז' נראה דכוונתו רצויה דאילו ידעו ודאי לא היו עושים כן אבל אין הכוונה דאילו ידעו דחוזר הדין חלילה דהרי טענת קי"ל דידה מאן מרמי לה מידה מאחר דהיא תפוסה זה נלע"ד בכוונתו ברור: הנה מכל אלין טעמי תריצי קם דינא לענ"ד דיפה עשו מע' ב"ד הצדק העי"א והבע"ח הבל יפצה פיהם ומאן מוציא להאלמ' מחזקתה ובפרט עתה שהיא מוחזקת בכח ב"ד יפה אך בזאת הנני מציע דברי אלו לפני מי שגדול מרן מלכא הרב הגאון ראש"ל מוה"ר גדול הנאמר באברהם יצ"ו והוא בחכמתו ישפוט בצדק לאשר ולקיים את מה שכבר נעשה ולא יוכל שום אדם לערער אחר מעב"ד ולא להרהר אחריהם כי זהו הדרך הטוב והישר. ישמח לבי גם אני אמינא איישר. וה' אלדים אמת ינחני בדרך האמת והישר. הצעיר יעקב שאול אלישר ס"ט בא סי' יש"א ברכ"ה הי"ו סימן ב' ראה ראיתי מאי דשרטט וכתב רב רחומאי הרב המופלא וכבוד ה' מלא ראש אב"ד מקודש כמוהר"ר יש"א ברכ"ה יצ"ו בשאלה שנשאל בא' שהי"ל חובות ואמו כשראתה את הדבר הזה פחדה שמא הבע"ח יגבו מקרקעות אשר לו אשר היא מתפרנסת מהם אשר ע"כ תבעה כתובתה בב"ד והגבו לה ב"ד הקרקעות ע"י שמאים בקיאים כד"ת. אמנם אמ"ל ב"ד שהיא חייבת לישבע שבו' אלמ' שלא התפיסה צררי וכו' ובפרט שעד כה היתה נושאת ונותנת בתוך הבית שגם בעד זו צריכה שבועה ויען הבן ויאמר לפני ב"ד הצדק שהוא מוחל לה שבו' כי היא צדקת בעיניו ואין לה רק זה הבן ואילו היה בידה בודאי שלא העלימה ממנו ואחרי זאת ויהי כשומעם הבע"ח אשר לו כי מחל שבועת אמו שואלים ודורשים דלאו כל כמיניה למחול ולחוב להם כי אין להם לגבות ממקום אחר כי אין לו בלתי אם גויתו והבן טוען כלום תיקנו שבו' זאת כי אם לטובתי א"א בתקנה זאת ויכולני למחול. ועל זה עמד רב אחאי בקונט' אשר לפני ולא הניח פינה וזוית אשר לא עמד בה ומסיק שמעתתא דיכול הבן למחול ואחר שלא השאיר עוללות מה ידעתי ולא ידע אמנם חביבים עלי דברי דודים אמרתי לשנות פרק זה אולי אזכה לחדש איזה דבר ומה' אשאל עזר שלא אכשל בדבר הלכה כיר"א: הנה רב חביבא הרב הפו' יצ"ו פתח לה פתחא וכה אמר דדין זה דיכו"ל א"א בתקנת חכמים שרשו פתוח בהכותב דפ"ג ובגיטין ד' ע"ז וב"ק ד' ח' והדר אייתי קו' ריב"א ז"ל בסוגיין דקמא ד' ז' ע"ב דא"ר אחא בר יעקב אי איכא לדמויי לב"ח מדמינן ליה ב"ח דינו בבינונית ואי אמ"ל הב לי זבורית טפי פורתא אמ"ל אי שקלת כדינך שקול כדהשתא ואי לא שקיל כי יוקרא דלקמי מתקיף לה רב אחא בריה דרב איקא א"כ נעלת דלת בפני לווין דאמ"ל אילו הוה לי זוזי הוה שקליה כדהשתא השתא דזוזאי גבך אשקול כיוקרא דלקמיה והק' ריב"א הוב"ד בשי' רב"א משם תוספי הרא"ש דיימא ב"ח לא ניח"ל בתקנתא דרבנן ובעי' למישקל כדינאי בזיבורית ותי' דאין אומרי' א"א בתק"ח אלא להחזיק אח מה שבידו כגון גבי אשה ולקמן גבי לוקח אבל להוציא מיד אחר כגון הכא לא והר"מ תי' דלא שייך למימר אלא היכא שהתקנה לטובתו וכאן דהתקנה לטובת הלוה שלא תנעול דלת בפני לווין ע"כ. והן הן הדברים שהובאו בתשו' מהר"מ רבו הארוכות בסי' רל"ז ובהגמ"י ס' קנין סי' י"ד ע"ש אלא ששם הוסיף בדברי ריב"א ז"ל דבעי' להחזיק מה שבידו וליכא פסידא לאחריני והר א"ש השמיעו דכדי לתרץ הקושיא מתרצתא בהכי אבל מהר"מ לנדונו הוצרך להביא הא דליכא פסידא כדי לדמות נדונו על זה. והענין דהנה אמרי' התם בקמא ד"ח פשי' מכר לוקח בינונית וזיבורית ושייר עדית לפניו ליתו כולהו וליגבו מעדית דהא אחרונה היא ובינונית וזיבורית ליתנהו גביה כדי דנימא גבו מבינונית וזיבורית דלא ניח"ל בתקנתא דרבנן אבל מכר עדית ושייר בינונית וזיבורית מאי ס' אביי למימר אתו כולהו גבו מעדית אמ"ל רבא מה מכר ראשון לשני כל זכות שתבא לידו וכיון דאלו אתי גבי לוקח א' מצי מגבי להו מבו"ז ואעפ"י דכי זבני בו"ז אכתי עדיין ב"ח הואי ואין נפרעי' וכו' מצי אמ"ל לא ניח"ל בהאי תקנה לוקח ב' נמי אדעתא דכל זכותא דהו"ל לראשון זבין והנה פשטא דשמעתתא משמע דברישא בשייר עדית לפניו לא הוצרכנו לט' מה מכר ראשון גם מוכח הכי מסברת אביי בסיפא ותקשי ברישא אמאי פשיטא להו דגבו מעדית ולימא לא ניח"ל בתק"ח אתר שהוא תפוס וכבר עמדו רבוואתא שם בשי' רב"א ז"ל דהרא"ש תמה אמאי לא קאמ"ל לא ניח"ל בתק"ח שקולו כדינייכו כיון דלוקח א' שבשבילו תקנו אין נפרעי' וכו' לא ניח"ל באותה תקנה מה אנו חוששין להפסד לוקח ב' דאותה תקנה לא שייכא גבי דכולהו משעובדין נינהו ולפי המסקנא ניחא וכו' ושם המאירי ז"ל תי' שאין מקום לומר א"א בתק"ח במקום שחב לאחרים מלבד תובע שלו ועוד מט' אחר שכל המפקיע עצמו מן התקנה צריך להזמין עצמו לדין כלו' איני רוצה בתקנה אלא בדין אבל זה שאין עשיית הדין בידו שהרי אין בו"ז בידו אין לו רשות להפקיע התקנה ע"ש: ואולם הנמק"י ז"ל כ' דגם לוקח ב' הוא בכלל התקנה ע"ש. והדברים תמוהים בעיני לאחשובי לוקח ב' בכלל התקנה. הנלקט מן האמור דריב"א מחלק דהבא להחזיק מה שבידו יכו"ל אי אפשי בתק"ח אבל אי ע"י זה מטי פסידה לאחרים כגון ההיא דאתו כולהו גבו מעדית דאי"ב לו' א"א ועי"ז יגבו מהלוקח ב' והוי פסידה דלא הדרא אינו יכו"ל א"א אף שהוא תפוס לעולם לא יועיל אפי' לכשנגדו ומכ"ש מטי פסידה לאחרים וגם מהר"מ בתשו' הנז"ל מודה בו אלא שמחלק חילוק אחר והרא"ש המביא דבריו בשי'