שמחה לאיש מח

והבוחר יבחר איזה דרך יכשר ועדי בשמים וסהדי במרומים כי לא כתבתי רק למען האמת והישר. כ"ד נא"ה יעקב שאול אלישר ס"ט בא סי' יש"א ברבה הי"ו תם ונשלם חלק יוד בעזר האל חונן לאדם דעה: חלק אה"ע סימן א שאלה מעשה שהיה יעקב מת וחלי"ש ונשארה אלמנתו ניזונת מנכסיו תחת כבוד מ"ב והשאיר אחריו בן יחיד שמו ראובן והאלמנה הנז' היא היתה נושאת ונותנת בנכסי בעלה עד שגדל הבן ואחר שגדל ויצא לעשות מסחר וכיוצא לא עלתה בידו ומלבד שכלו כל נכסי אביו שמסרה אמו בידו ואף גם זאת עלו עול החובות עליו וכראות אמו שמוכרח בנה למכור כל קרקעות אביו לשלם לבעלי חובותיו ותשאר היא חוזרת על הפתחים אחר היותה גברת הרכה והענוגה שהיה בעלה עשיר גדול והשאיר אחריו ממון רב הלכה לב"ד ותבעה לגבות כתובתה מנכסי בעלה וכל נכסיו משועבדים לכתובתה. וכן עשו ב"ד והגבו לה כתו' ע"י שמאים בקיאים כד"ת. ואחר שהגבו לה כתו' אמרו לה ב"ד שחייבת לישבע שבועת אלמנה שמא התפיסה מבעלה צררי ובפרט שהיא היתה נושאת ונותנת וחייבת לישבע שבועת בן הבית כד"ת. ויען הבן ויאמר לפני ב"ד הצדק שהוא מוחל לה שבועה הזאת מחילה גשו"ק ביודעו שאם היה דבר בידה היתה נותנת לו כי הוא בנה יחידה וע"ז קמו נצבו הבע"ח שאין בידו למחול לה שבועה הנז' כי הוא חב להם שמא התפיסה צררי ושמא הטמינה או בזבזה וכיוצא ונמצא שחב להם במחילת שבועה זאת. והבן טוען כלום נתקנה שבועה זאת כי אם לטובתי אי אפשי בתקנה זאת ואני מוחל לאמי השבועה כי ידעתי כי אין בידה כלום קים לה בנווה הרי אני מחלתי. יורינו המורה לצדקה אם סמא בידיה למחול השבועה אף שחב לאחרים או לא ושכמ"ה: תשובה קמי שמיא גליא כי ידענא בנפשאי דכתיש חילאי ובפרט אגב טרדאי ושמעתתא בעיא צלותא ודעתי משבשתא ומה מני יהלוך להשיב דבר אפי' בביעתא. אך להפיק רצון השואל כי חביב עלי בריע כאח לי. כל חיך שטועמו אומר לי לי. אמרתי ללקט אודות בעזר צורי וגואלי. וה' אלקים חילי: ואען ואומר דדין זה דיוכל לומר א"א בתקנת חכמים שרשו פתוח בהכותב ד' פ"ג ובגיטין ד' ע"ז ובב"ק ד' ח' ע"ב יע"ש. הנה בב"ק ד' ז' ע"ב איתא התם אהא דתנייא מי שהיו לו שדות וכו' ואינו מוציא למכור מאכילין אותו מ"ע ולקט שכחה ופאה עד מחצה ופי' הבריתא רבה דביומי ניסן יקרא ארעתא וביומי תשרי זל ארעתא ואמר התם רב אחא בר יעקב אי איכא לדמויי לב"ח מדמינן ליה דב"ח דיניה בבינונית ואי אמ"ל הב לי זבורית טפי פורתא אמ"ל אי שקלת כדינך שקול כדהשתא ואי לא שקול כי יוקרא דלקמיה. פי' דהבע"ח רוצה שיתן לו זבורית יותר כדי שיהא שוה החוב שיש לו על הלוה כערך הזול דעכשיו ומשיב לו הלוה אי שקלת כדינך בינונית שקול כערך הזול של עכשיו ואם אין אתה רוצה ליקח בינונית שקול זיבורית כערך היוקר השוה בימי ניסן. והק' בגמ' מתקיף לה רב אחא בריה דרב איקא א"כ נעלת דלת בפני לווין דאמ"ל אילו הוו לי זוזי הוה שקלית כדהשתא השתא דזוזאי גבך אשקול כיוקרא דלקמיה ומשני לדמויי לכתו' אשה יע"ש: והר"ב בש"מ לקמא שם הביא משם ריב"א שהק' דאעיקרא דינו דב"ח בזבורית מדאורייתא אלא שחכמי' תקנו בבינונית משום נעילת דלת וא"כ לימא ב"ח אי אפשי בתקנת חכמים ובעינא למישקל זבורית כדינאי ותי' דלא אמרי' א"א בתק"ח אלא להחזיק במה שבידו כגון גבי אשה ולקמן גבי לוקח אבל להוציא מיד אחר כגון הכא לא וכו' יעש"ב. וקו' זאת והתי' הביא אותה הר"ב ז"ל שם בשם הרא"ש שכתב משם ריב"א וחפשתי שם בסונייא בד' הרא"ש ז"ל ולא מצאתי ואפשר שהביאם במקום אחר. ואולם דברי ריב"א הובאו בהמרדכי בפ' ב' דייני גזרות אההיא דאמרו בגמ' ד' קנ"ז ע"ב אי שתקת שתקת ואי לא מהדרנא שטרא למרייהו כתב המרדכי ז"ל בסי' רע"ז ומעשה בא לפני הרמז"ל בבית שהיו בו שותפין ראובן ושמעון ולכל אחד היה כדי חלוקה אבל לא היו רשאין לחלק מפני לוי שלא היה כדי חלוקה לחלקו וקנה שמעון מלוי אחיו חלק בבית ולא היה כדי חלוקה ואמר שמעון א"א בתקנת חכמים שיתנו לי אחד מיצרא כ"א אתרי מיצרי וכו' והשיב מור'י דבר זה פשוט דבכה"ג אמ"ל לכי תיהדר וכו' וגם לא מצי למימר א"א בתק"ח להיות ב' חלקים יחד דלא שייכא האי מילתא אלא היכא דליכא פסידה לאחריני והוא מוחזק כמו שהק' ריב"א בב"ק גבי הא דאמר רבה וכו' והק' ריב"א אמאי לא שקיל זיבורית כדהשתא ולימא א"א בתק"ח שתקנו לי בבינונית ותי' דלא שייכא האי מילתא אלא היכא דליכא פסידה לאחריני והוא מוחזק ההיא דאיני ניזונת ואיני עושה שאני שהיא מוחזקת במעשה ידיה עכ"ל יעש"ב: הנה הוסיף לקח ריב"א ז"ל בדברי המרד' הללו דבעינן ב' תנאים כדי שיאמר א"א בתק"ח דליכא פסידה לאחריני ושיהא מוחזק ומהתימא שהר"ב ז"ל לא העתיק רק תנאי א' שיהיה מוחזק דוקא אף אי מטי פסידה לאחריני במשמע. והרב הכה"ג בסי' ק"ב בהגהט"ו אות ד' הקשה קו' ריב"א הנז"ל מדעתו ולא זכר לריב"א שהוב"ד במרדכי כנז' ובש"מ כנז"ל ותריץ יטיב לחלק יצא בין היכא דבא להוציא להיכא שהוא מוחזק יעי"ש: ותמיהני שהרי הוא עצמו לעיל באות ג' ציין להמרדכי דפ' ב' דייני גזירות הנז' וגם ציין להרב מהרימ"ט בח"ב ח"מ סי' ט' וכו' דכל שקלא וטרייא שם במהרימ"ט ז"ל בינו ובין ה' מהר"י באסאן ז"ל בלשון המרדכי הנז' והיכי באות ד' עברה לפניו שר