שמחה לאיש מז

נשים כעין נ"ד ממש בשם המגרש עצמו שהיה שמו מנואל והוא נגזר ודאי משם עמנואל כי שם מנואל לא נמצא בשום מקום והלועזים מבליעין אות העי'ן וקורין אותו מנואל ואסיק דאם לא נודע שמו מעת המילה שקראו שמו עמנואל לא יכתבו רק מנואל דאפי' תימא שהיה שמו עמנואל הוי כחניכה מפורסמת וכן עשה מעשה הרב מהר"י חא'גיז ז"ל וכתבו שמו מנואל לבד ודון מינה לנ"ד. גם בש"ן אות תי"ו כתב ה' טיב גיטין ז"ל בשם תמרה שמצא בש"ג למהרא"ש שאם לא נודע שם העריסה שהיה תמר יכתבו תמרה ולא תמר ושכ"כ בתשו' והסכימו עמו האב"ד דק"ק לבוב ושאר לומדים וכן נעשה מעשה יעי"ש. ועי' לה' ג"פ ז"ל בסי' קכ"ט ס"ק נו"ן שכתב אחר דברי ה' לח"ר הנז"ל וז"ל ולי יראה כיון דבשינה שם האב יש מכשירין והכא אינו שינוי גמור דבשעת הלידה קראו שמו שמואל והכל יודעים דמולי הוא קיצור השם של שמואל יש להכשיר עכ"ל: אמור מעתה דהוי כ"ש לנ"ד דלא נודע השם שנקרא מעת המילה דודאי יש להכשיר לכתחילה דאפי' אם נודע שנקר' בעת המילה ישעי' כת' הרב יען דהשינוי הוא בשם האב דיש להכשיר וכ"ש וק"ו אם נודע להפך שלא קראו אותו בעת המילה רק שע"י דכ"ע מסכימים לס' מהראנ"ח ז"ל וכאמור: ועל הערת כבודו שכתב בשם האשה מלכה והשמיט שם מלייא גם בזה קיצר במקום שאמרו להאריך וכפי המובן מתוכן השאלה שכל ימיה היו קורין אותה מלכה ומזה שנה שינתה שמה לא מחמת חולי ולא מסיבת דבר חזק רק לסיבה קלה קבעה שמה מלייא ובודאי שכל העיר או רוב אנשי העיר עדיין לא ידעו בשם שקבעה לה כי כולם מכירים אותה בשם הראשון ובאנו לדין לההיא דפ' השולח ד' ל"ד ההיא דרובא קרו לה מרים ופורתא קרו לה שרה. ואם כבר נעקר השם הראשון לגמרי דהיינו שהשינוי היה מחמת חולי או שכבר ידעו רוב העיר בשם מלייא פשיטא דמעכב השם השני וצריך לכותבו ובזה הוא שציין כבודו לה' ג"פ ז"ל שמכשיר ע"י הדחק אבל אם לא היה השינוי מחמת חולי או שעדיין רוב העיר קורין לה מלכה שלא נתכוונה לעקור השם אזלינן בתר רובא וכ"כ ה' ג"פ ז"ל בסי' קכ"ט ס"ק ב' ג' ד' ועוד בכמה מקומות וזה פשוט: ועל הערה השלישית שכתב בשם הבעל מרדכי המכו' מאטיע וע"ז הוקשה לכבודו דסותר דידיה אדידיה דבשם אבי האשה כתב קיצור השם לבד. הנה כבר כתבתי דשניא שם אבי המתגרשת משם המגרש עצמו וזו תשובה מספקת למה שסתר עצמו. ואולם למה שהקשה כבודו דיכול להיות שהיה שמו מתתיהו וקיצור השם הוא מאטיע ואיך יכולים לכתוב מרדכי מספק וכו': לזה אני אומר' יסלח כת"ר בדבר הזה שכבר מפורש יוצא בס' טיב גיטין בש"א ס"ק י"ח וס"ק כ"ח ובתשובותיו בח' אה"ע סי' פ"ז דהיינו שכינוי שם מתתיהו הוא שם מתיה בתי"ו וה"א לבסוף או אל"ף. וכינוי שם מרדכי הוא שם מאטייא בטי"ת ואל"ף לבסוף. וא"כ אפשר שהבין כן המסדר מהמבטא ששאל להמגרש מה שמו והשיב מאטיע בקמץ והדגיש בעית כי ידוע מ"ש מור"ם ז"ל בשם ה' תה"ד סי' רל"א דאם השם בלשון לעז אשכנזי יותר טוב לכתוב טית במקום תי"ו יען התי"ו קורין אותה רפוייה. וא"כ כשאמר המגרש ששמו מאטיע בקמץ וגם הדגיש בטית ולא אמרה רפוייה מזה ידע והבין שעיקר שמו מרדכי כי שם מאטיע בקמץ אינינו צודק כינוי לשום שם רק למרדכי וככללא דכייל לן הרב בית אפרים ז"ל ועל הרוב אפשר שבכתובה היה כתוב כן וא"כ איך אפשר שיהיה כינוי למתתיהו שהכינוי הוא מתיא בתי"ו רפוייה. ויפה עשה המסדר שכתב מרדכי המכו' מאטיע כאשר כבר מילתי אמורה דשם מאטיע אינו כינוי צודק לשום שם זולת מרדכי וזה ברור: אך! ורק! זוהי שקשה כמלונה במקשה אם באמת כתוב בגט שם מאטיע כאשר כתוב בד"ק בשאלה המוצגת לפני דבודאי זה הגט פסול דאיכא שינוי גדול בשם הבעל. ואפרש שיחתי דהרי אסברא לן הרב בית אפרים ז"ל דהכינוי של מרדכי הוא מאטייא המ"ם בקמ"ץ והיו"ד בפת"ח וזא כתב מאטיע דידוע דאות העי"ן אצל האשכנזים היא הברת הסגו"ל ואם נקרא בפי כל העולם מאטיא ורואים בגט שכתוב בו מאטיע יאמרו שאין זה המגרש דבשלמא בין אות ה"א לאות אלף ליכא כ"כ קפידא כמ"ש בס' שמות בשם אדא וכן בין גימ"ל לקו"ף כמ"ש בשם אשתרוק והביא ראיה מקרא. וכן בין דלי"ת לטי"ת בשם בינדיט יע"ש. אך בין אל"ף לעי"ן יש הפרש במבטא ולא יתחלפו שמשתנים בנקודות שאם כותבים מאטיא הוייא היו"ד בפתח ואם יכתבו מאטיע הוייא היו"ד בסגול ואיכא שינוי גדול וכמו שכ' הגאון נוב"י מה"ת בתשו' אה"ע סי' קכ"ד בשם טאלצא שכתבו עאלצע והאשה חתימתה טאלצי דפסול הגט מסיבת הנקודות שהרי באותיות בין אות עי"ן לאות יו"ד ליכא כ"כ קפידא כמ"ש בס' שמות אם כתב בענדיט או בינדיט דליכא הפרש בהברת הקריאה אבל אי איכא הפרש בין טאלצע שהוא סגול לטאלצי שהוא חירי"ק הוי שינוי עי' במהדורא קמא לה' הנז' בתשו' אה"ע סי' פ"ז ועי' לה' בית אפרים שם בסי' פ"ז שכתב כמה כרכרו חכמי דורו בשם עט"יא שאם נגזר משם אסתר היה צריך לכתוב אחי"א והסכימו לכתוב עאטיא אי משום דלא נגזר משם אסתר ואפי' אם נגזר משם אסתר כבר נשתקע לגמרי וכו' יעי"ש נמצא דאם צריך לכתוב באלף אין לכתוב בעי"ן אפי' שאין הפרש בנקודות בקריאה בין אתיי"א לעט"יא יען ששניהם בפתח כ"ש כשיש הפרש בקריאה ופוק חזי כמה הזהיר הרב טיב גיטין בשמות נשים אות מ"ם בשם מיי"לא בס"ק ט' כתב וז"ל בשמות שהקריאה נוטה לסגול כתב בעי"ן לבסוף אע"ג דכשר כיון שהמבטא נוטה לזה מ"מ לכתחי' אין לכתוב בעי"ן היכא שהוא מהשמות שהשם לא הונח בעצם על קריאת סגול רק על קריאת קמץ ובשביל שנשתרבב להטיית סגול מחמת מהירות המבטא אין לשנות במכתב לכתוב בעין לבסוף אלא צריך לכתוב לכתחילה בה"א או באלף עכ"ל. ובכן כ"ש וכ"ש בנ"ד שאין הברתם שוה דאות המם של מאטי"א היא בקמץ והיו"ד בפת"ח משא"כ בשם מאטיע דהמ"ם בפתח והיו"ד בסגול. וגם בנקודות מתחלפים. ועי' לה' בית אפרים ז"ל בתשובותיו לאה"ע סי' צ"ו בשם קרינצייא שכתבו קרינצא שפסל הגט יען היו"ד נרגשת במבטא והביא משם הרשב"ש ז"ל שפסל אם כתבו טניס במקום טוניס וגם משם מהריב"ל ז"ל וגם מ"ש ה' נודע ביאודה הנז"ל וסיים בדבריו דצריך גט אחר וכ"ז שלא יתן גט אחר הבעל אגיד בה ולא יוכל לישא אשה אחרת ועל הב"ד מוטל להוציא הגט מידו יעי"ש ודון מינה לנ"ד. כ"ז כתבתי והסכמתי לפי קע"ד ומיעוט השגתי דהגט פסול אם נכתב מאטיע ואם נכתב באלף לפע"ד הגט כשר. וסלח נא אנכי מבקש כי נטו אשורי מני דרכו אשר דרך בה כי האמת יותר אהובה ואת והב בסופה והנני מצפה לתשו' הרמה אם עלו דברי לרצון אולי יישר.