שמחה לאיש מה

בחזקת היתר עומדת אחר שנשחטה וכמ"ש מהרשד"ם והתשב"ץ ומוהריק"ו ז"ל. וע"ז הוכרח לסתור דברי המורה להתיר ממקום אחר מההיא דכתובות תרי ותרי אי אוקמינן בחזקת ספיקא דאסור מדרבנן והביא דעת הרי"ף והרמב"ם ודעת ר"ח בתוס' ומ"ש הגאון חת"ס ז"ל ביו"ד סי' ב' דגם בשחיטה אמרינן תרי ותרי ספיקא דרבנן הוא לכ"ע ומדרבנן אסור אלו תד"ק שיחל"א: ואני אנא עני כ"א אמינא מלבד דליכא שום דמיון להך דנ"ד עם ההיא דאמרינן אוקי תרי לגבי תרי חלילה כי לא נאמר תרי ותרי אלא בב' עדי' שמעידים שנתקדשה או שנתגרשה או שגזל פ' וב' עדים מכחישים ומעידים לא נתקדשה או לא נתגרשה או לא גזל בכה"ג אמרינן תרי ותרי אבל שנים במזרח מעידים שבכאן היה סירכה ונחתכה ואינם יודעים אם סימני הסירכה היא עשויה בידים או כך היתה כשנשחטה וב' ממערב אומרים שאפשר שהסירכה היא עשויה בידים שהרי אנחנו עשינו באימון ידים טי'לה הדומה לסירכה ואינם מעידים על גוף הסירכה מאחר שלא ראו אותה בעיניהם רק להליץ יושר על ר"ז השו"ב אמרו כן ובודאי שסיפר להם ר"ז השו"ב כאשר נסע והלך אצלם שזאת היתה תשובתו לפני כבודו הרמה מליצים בעדו שאפשר שדבריו נאמנו. איך יוצדק לדמותו לההיא דכתובות לומר אוקי תרי לגבי תרי. ואף למטוניה דמני"ר שדימה הך דנ"ד לההיא דכתובות גם בזה אמינא יסלח בטובו שכבר קדמו ה' מהרשד"ם ז"ל בדמיון זה באותה תשו' שהבאתי למעלה באמצע התשו' חקר חקירת חכם באופן צודק דאם הבודק ואחר עמו אמרו שלא היה בריאה שום סירכה כלל ושנים אחרים מעידים בודאי שהיה בה סירכה המטרפת וכו' והביא סוגייא דפ' האשה שנתאלמנה וכו' וכו' כתב וז"ל וא"כ היה אפשר לו' דהכא נמי תרי ותרי היו אלו אומרים הריאה היתה נקיה ואין שום פגם על הבודק שנים אומרים שהיא סרוכה והרי יצאה טריפה מתח"י ואיך נכשיר אותו מכאן ולהבא ונר' בעיני דל"מ לדעת ר"ח ז"ל שפירש דמאי דאמרינן התם בגמ' אי ערער דגזלנותא תרי ותרי נינהו דפריך ואפי' משחתמו היו יכולים להעיד משום דאוקי גברא אחזקתיה דהכא נמי תרי ותרי אוקמינן גברא אחזקתיה אלא אפי' להרי"ף ז"ל והנמשכים שפי' דפריך אקודם שחתמו דמאי מעידים עליו תרי ותרי נינהו ופסול מ"מ הכא ליכא למימר הכי דשאני התם דלגבי ממונא איכא למימר דחזקת ממונא אלימא מחזקת נברא ומשו"ה לא מפקינן ממונא אפומיה אבל בנ"ד דליכא חזקה אחרת כנגדה ואדרבא חזקת היתר הבהמה אחר שנשחטה מסייע לחזקת גברא אמרי' ודאי אוקי גברא בחזקת כשר ולא היה בה סירכה ולא עוד אלא שיש לי לומר לרווחא דמילתא דהתם ודאי דפסלי ליה העדים בעבירה מן התורה התם הוא דלא מוקמינן גברא בחזקתיה אבל בנ"ד איכא למימר אי הוו נפחי לה היתה כשירה בכה"ג לכ"ע מוקמינן גברא אחזקתיה וכיוצא בזה חילק ר"י בתוס' בפ' האשה שנתאלמנה בד"ה אנן אחתינן עכ"ל. הרי להדייא דחזקת בהמה דעומדת בהיתר מסייע לחזקת גברא ואמרי' שלא היה בריאה זאת שעדים מעידים עליה שהיה בה סירכה המטרפת שלא היתה סרוכה כלל מטעם אוקי תרי לגבי תרי. ומה שנסתייע מני"ר ממ"ש הגאון חת"ס ז"ל בסי' ב' דאמר גם בשחיטה תרי ותרי ספיקא דרבנן הוא ואסור וכו' לדבר הזה יסלח הדר"ג דהכי דייק בדבריו הרב חת"ס ז"ל וסיים וז"ל ומדרבנן אסור באיסור דאורייתא ובהא לא פליג ר"מ ור"י רק לר' יוסי תחומין דרבנן אבל באיסור דאורייתא מודה והכא שחיטה דאוריי' וא"כ אפי' לא נמצא ריעותא לפנינו כל הבשר והכלים אסורים מדרבנן בלי ספק עכ"ל. נמצא דלא אמר הרב ז"ל דתרי ותרי הוי ספיקא דרבנן ואסור אלא בשחיטה דבזה היתה שאלת נדון דידיה דהיא איסורא דאורייתא ובהמה בחזקת איסור אבל בבדיקת הריאה לא אמרה הרב ז"ל ובפרט דאיכא חזקת דבהמה נשחטה הותרה: עוד חזון הרבתי להר"י ן' הרא"ש ז"ל הובאו דבריו בב"י יו"ד סי' ל"ע שנשאל בבועה שנמצא' בשיפולי ריאה דבדקו אותה שנים בודקים ונפחו אותה ולא ראו חוט בשר מקיף והטריפוה ובאו שנים בודקים אחרים ונפחו אותה וראו שהיה חוט בשר מקיף והכשירוה ואמרו השנים אחרונים כי הראשונים לא היה בהם כח לנפח כ"כ בריאה כמו האחרונים ואמטו"ל לא מצאו חוט הבשר המקיף והשיב אם הייתי שם לא הייתי אוכל ממנה מפני דברי האוסרים ראשונים אבל הכלים לא הייתי משבר מכמה טעמים וכו' ועוד דאוקי תרי לגבי תרי דשרו ובהמה בחזקת היתר עומדת וכו' וכתב שם הב"י ז"ל וז"ל ולי נר' דלהתירה נמי יש לסמוך ע"ז ואפשר שאפי' שמן הדין מותרת הוא היה מחמיר על עצמו עכ"ל. הרי להדיא דמן הדין דאוקי תרי לגבי תרי ובהמה דעומדת בחזקת היתר כתב מרן הב"י דיש לסמוך על זה להתירה וחומרא בעלמא היה מחמיר הר"י ן' הרא"ש ז"ל. ואם כן ליכא שום סייעתא לנ"ד. ועי' להרב מהרשד"ם ז"ל בח' יו"ד סי' ל"ח שהאריך הרחיב בדין זה דתרי תרי וע' לה' באה"ט בסי' מ"ד בדין כולייא וע"ש בפתחי תשובה ונסתייע מדברי ה' חת"ס הנז"ל וע' להרב מהרשד"ם ז"ל שכתב משם הרשב"א דכוליא הוי איסור תורה יע"ש ואין כאן מקום להאריך]: תו חזיתיה להרב המתיר שכתב דע"א בהכחשה לאוי כלום הוא ובפרט בבדיקת הריאה דאמרי' נשחטה הותרה ועל זה תמה פאר"מ פליאה נשגבה דלא זכר דהרש"ל והב"ח והט"ז והש"ך והכרו"ף פליגי על הרב מוהריק"ו ז"ל ואני תמיה על תמיהתו דלא זכר שר למ"ש הט"ז ז"ל בפירוש דמה שנחלקו על ה' מהריק"ו ז"ל הוא מטעם דבהמה בחייה בחזקת איסור עומדת דנדון ה' מהריק"ו ז"ל היה בעד המעיד על השחיטה שעשה אותה נבילה דאיסורא מדאורייתא ואיכא דבחייה בחזקת איסור עומדת אבל בבדיקת הריאה יפה כתב הרב המתיר דע"א בהכחשה לאו כלום הוא והכי ס"ל להתשב"ץ ז"ל ומהרשד"ם ז"ל וכמש"ל: איברא שחילוק זה דשחיטה דעושה אותה נבילה דהיא דאורייתא ואיכא חזקה דבחייה בחזקת איסור לבדיקת הריאה דהיא מדרבנן ואיכא חזקה נשחטה הותרה הכי ס"ל להש"ך בספר נקודות הכסף והפר"ח ז"ל גם הגאון ה' נודע ביאודה ז"ל הכי ס"ל ואולם מתשו' הרשב"א סי' ך' ומהרימ"ט ז"ל בחיו"ד סי' י"ג וט"ו והרב צמח צדק סי' ע"ג משמע דלא ס"ל הכי עד אחרן הרב ראש אפרים בסוף סי' ל"ט הביא דברי ה' נו"ב וכתב דלסלק להשוחט בין שהוציא נבילה מתח"י בשחיטה או בבדיקת הריאה אין לחלק בהכי גם הגאון מופת דורינו הרב חק"ל ז"ל בחיו"ד ח"א סי' קס"ב הכריח מהסוגיא דסנהדרין דליכא לפלוגי בין שוחט לבודק דצריך להעבירו יע"ש. ומתשו' הריב"ש ז"ל סי' קי"ג משמע מדבריו לאידך גיסא שעשה ק"ו בזה האופן וז"ל ואם כשמנבל והפסיד הבשר ואולי לא היה מזיד וכו' מסלקים אותו וכו' כ"ש שיש לסלקו אם הוא חשוד להאכיל טריפות במזיד יעיש ואם באמת יש חילוק בין שחיטה לבדיקה האי ק"ו פריכא אלא