שמחה לאיש מג

בדוקא דהיינו שהוציא טריפה מתחת ידו שנפסל בבדי' הריאה או שראינו שהגרים בשחיטה ובזה יצא לחלק בין נפסל מחמת רשעות ובין נפסל מחמת חוסר ידיעה אכל אם נפסל בסכינו דהיינו ששחט בסכין פגום מה דינו אם נפסל גם לבדיקת הריאה או לא. והרב מטה יוסף ז"ל בח"ב סי' ג' בחיו"ד יצא לחלק דבנפסל בבדיקת הריאה כשר לשחוט דבבדיקת הריאה איכא חימוד ממון שלוקח השוחט המתנות כנהוג ואיכא למיחש שמא יכשיר במרד להנאתו ולתועלתו משא"כ בשחט בסכין פגום דליכא חימוד ממון דליכא למיחשדיה יעש"ב וכן משמע דהכי ס"ל להרב גינת ורדים ז"ל בחיו"ד כלל א' סי' א' אך הגאון בעל חק"ל ז"ל בחיו"ד ח"א סי' קס"ב חלק על סברא זו והאריך הרחיב בעומק פלפולו וזו הלכה העלה בסו"ד כתב וז"ל הכלל העולה שוחט שיצא טריפה מתחת ידו באחד מדיני הטריפה או נבילה באחד מדיני פיסול שחיטה נפסל לגמרי לשוחט ובודק דהני תרי לאוי מסרך סריכי ולאו אחד להם יעש"ב והוראה זו של הגאון בעל חק"ל ת"ק ז"ל כולם רצים אחריו אף הרב החבי"ף ז"ל אישר וקיים הוראה זו בכמה מקומות אך הרב מר בריה דרבינא הרה"ג ראש"ל ח"ד בדרא ז"ל בס' נדיב לב ח"א סי' פ"ב הביא דברי ר' אבהו ז"ל וכתב דאע"ג דהסכימו לדעתו דבנפסל לשחיטה נפסל גם לבדיקה וכן להפך מ"מ כ"ז שלא האכיל טריפה כגון בנדונו דשוחט שבדק את הריאה ואמר דטריפה מסיבת ב' טרפיות שהיו בה והאמת שהיו בה ג' טרפיות והבודק לא הרגיש בטרפות הג' ונפסל הבודק הנז' עכ"ז התירו הרב ז"ל לשחוט כיון שלא האכיל טריפה יע"ש וכן ראיתי חי' זה ממש להרב החבי"ף ז"ל בס' חיים ביד סי' ה' יעש"ב: מעתה אתאן לנ"ד עינינו הרואות שחכמי בבל כתבו על השוחט הנז' בשאלה שילך ויתלמד אצל בקי מוכרח דהשוחט הנז' לא נפסל מחמת רשעות ולא במרד ובמעל כי אם מחמת חוסר ידיעה דאמרי' השתא הוא דאיתרע ואין הבשר ערף למפרע והכלים אינם צריכים שום הכשר כלל. ואסרו אותו לבדוק הריאה כל זמן פיסולו בשחיטה טעמם ונימוקם עמם דהלכו אחר הוראת הגאון החק"ל ז"ל דנפסל בזה נפסל גם בזה ויפה הורו ולא נשאר מקום להסתפק בזה כלל. אך בזאת אכתי איכא לספוקי אם נפסל זה השוחט שלא בשעת שחיטה דהיינו שראו סכינו שהוא פגום והוא לא הרגיש בפגם אבל לא הוציא טריפה ונבילה מתחת ידו כלל. הנה הר' מהר"מ מלובלין סי' ע"ו איתשיל על נדון כזה ממש והשיב דאם השוחט מוחזק לירא שמים ודאי אמרי' דבשעת שחיטה היה רואה ומרגיש והיה מתקן הסכין ואם אינו מוחזק לירא ה' אין להפך בזכותו יעי"ש והוב"ד בס' חיים ביד סי' ה'. ואחר החיפוש יגעתי ומצאתי לאחד קדוש מדבר הגאון מהרש"ף ז"ל הובאה תשו' בס' אבקת רוכל סי' ר"ח והסכים לדבריו מרן הקדוש ז"ל שנשאל בשוחט שנתאספו כל הבודקי' ושוחטי' ובכלל היה מהם שוחט אחד וראו בסכינו פגימה אוגרת והוא לא הרגיש ולא השגיח בה כלל והיו השוחטים רוצים להעבירו אבל לא לאסור הבשר ששחט למפרע ולא הכלי' והוא ז"ל הסכים שלא להעבירו ומכ"ש שלא נאסר הבשר והכלים מטעם דכיון שלא נפסל בשעת שחיטה אמרינן דאיטרפה דעתיה קמייהו וקשקש רוחיה כפעמון דברירא לן דהרגשת הסכין בעי נחת רוח ויתובי דעתא ואי הוה קאי בשעת שחיטה אנן סהדי דמירתת רתת וירא לנפשו ודייק שפיר משא"כ שלא בשעת שחיטה אימור לא דק כולי האי וכו' יעש"ב ואסיק להלכ' ולמעשה דלא מעבירי' ליה והבשר ששחט כשר ומכושר ומכ"ש דלא נאסרו הכלי' וע"ז הסכים מרן ז"ל. וראיתי בתוך דבריו שפקפק בההיא דאמרו בחולין די"ח ע"א אמ"ר הונא האי טבח' דלא סר סכינו קמי חכם משמתינן ליה ורבא אמר מעבירינן ליה ומכריזינן אבשריה דטריפה יעו"ש והק' הוא ז"ל דאמאי נקט מכרזינן אבשריה דטריפה דלא שייך הכא לישנא דטריפה אלא נבילה והיל"ל מכריזינן אבשריה דנבילה ותי' ב' תי' והתירוץ השני הוא דכיון דזה נחשד על הנבילה נחשד נמי על הטריפה וזוהי כונת הש"ס דקתני מכריזינן אבשריה משום טריפה ולא נקט דטריפה הכונה דכיון דנחשד על נבילה מכרזינן גם משום טריפה יעש"ב. ודברים אלו הם סיעתא למה שהעלה הגאון חק"ל ז"ל דמי שחשוד בנבילה חשוד בטריפה הבאתי דבריו לעיל. ותשו' זאת נעלמה מעיני ה' חק"ל ז"ל גם ממר בריה ז"ל ועוד כמה גאונים ז"ל ואיכמ"ל: המורם מכל האמור לנ"ד כי מתשו' חכמי בבל יצ"ו למדנו שידעו בטיב השוחט כי לא במרד וברשע נפסל דאי לא"ה לא היו כותבים שילך אצל בקי ויתלמד אלא היו צריכים לחייבו לקבל דברי חברות או תשו' דפ' זה בורר שילך למקום שאין מכירין אותו וכו' ואז היו מודיעים דהבשר טרף למפרע והכלים צריכים הכשר אלא ודאי דאין השוחט דנ"ד בסוג זה והכי קים להו ואמטו"ל לא הודיעו כלל אודות הכלים שצריכים הכשר וכ"פ אם פיסולו של זה השוחט לא היה בשעת שחיטה דודאי דלא נאסר הבשר ולא הכלים וכמ"ש הר' מהר"ם מלובלין ז"ל ובפרט לד' ה' מהרש"ף ומרן הקדוש דהסכים עמו דליכא שום ספק לאסור לא את הבשר ולא את הכלים כלל ועתה שכבר נתלמד אצל בקי כאשר גזרו עליו חכמי בבל הי"ו וחזר למלאכתו הרי הוא בחזקת כשרות ושפיר מצי השוחט לשחוט והוא יבדוק וזה פשוט: ואולם באותם הימים שהיה פסול לשחיטה והיה בודק הריאות קודם שהודיעו חכמי בבל הי"ו שפסול לבדוק לנו לדעת אם נאסרו הכלים באותם הימים. איברא דאם היה פיסולו מסיבה שנמצא סכינו פגום שלא בשעת שחיטה כבר הורה הר' מהרש"ף ז"ל בהסכמת מרן ז"ל דאין מעבירין אותו ולא נאסרו הכלים והבשר לא על העבר ולא על העתיד. ואם נמצא סכינו פגום בשעת שחיטה ולא האכיל הנבילה לשום אדם כבר הורה לנו הר' נדיב לב ז"ל והר' החבי"ף ז"ל דלא נאסר לבדוק הריאה כיון דלא הכשיל לשום בר ישראל ובודאי דלא נכשל להאכיל נבילה מתחת ידו כיון שחכמי בבל לא חייבוהו שום תשו' קלה וחמורה רק שילך ויתלמד אצל בקי ולא חייבוהו לקבל ד"ח לפחות. והנה עיניכם הרואות להרב הגאון חק"ל ז"ל בח"א ליו"ד סי' קנ"ח שנשאל בחשוד על הטרפות דקי"ל דמעבירים אותו עד שיעשה תשו' קלה וחמורה אי מאי דביני ביני עד שלא הוכשר לחזור למלאכתו אם יכול לשחוט לעצמו וזו הלכה העלה דמצי לשחוט לעצמו אבל לאחרים שיאכלו בביתו אין ולאו ורפייא בידיה יעש"ב. משמע דדוקא בחשוד שחייבוהו לקבל תשו' קלה וחמורה אסר להאכיל לאחרים אבל בזה דלא חייבוהו לעשות שום תשו' ק"ו נראה דאם בדיעבד בחשבו דנפסל בסכי' לא נפסל בבדיקת הריאה והוי שגגה מחוסר ידיעת הדין בכגו"ד נראה לפקע"ד דלא נאסר הבשר והכלים כלל. זהו מה שעלתה מצודתי על הדין ועל האמת וצור ישראל י"מ וימ"ן ולא תצא תקלה מתחת ידי שלא אכשל בדב' הלכה. ולאפס פנאי ורובי טרדותי לא באתי בארוכה ולא יכולתי להרחיב הדבור בפלפלת כל שהוא דבעי העמדה והערכה. כ"ד אי"ש עט'י אמרתי בחפזי ב"א