שמחה לאיש מ

ובכן עפ"י כל האמור צדק השוחט בשתים ועלתה לו והמנגד לא צדק כלל כי לענין דם היוצא אסהדנא עלי דהתיר מסברת הכרס כי במח"ק חסר עינן כל הספרים הצריכין לפרט הלזה ולפנינו נגלו ונדחו דבריהם כפי מה שעלתה מצודתי: וזה הנ"ל להלכה והיו דברי אלה כחותה על הגחלים כי יודע כל שער עמי כי איני מופנה כי מעלות השחר ידי מלוכלכות בדם וכולי יומא טרידנא בגירסאי מקום קביעתי ובבעו במטו אם ע"י פליטת הקולמוס נגעתי בכבוד המנגד כי לא הוגד לי מי הוא והאמת אהובה והוא רחו'ם יכפר: ולמעשה אלך לי אל הר עדינו העצני ראש הממשל' עטרת זהב גדולה. כתר לי מע' הרב הגדול רישא דדהבא ראש בית אב"ד וראש הועד. נודע בשערים מפיו תורה יוצאה כמוהר"ר יש"א ברכה הי"ו את אשר יבחר בו הוא הקדוש כן יקום ואם עלו דברי לרצון ויסכ'ם יעקב לדברי ישמח לבי ואענדם עטרות. הכ"ד החותם לכבוד ה' ותורתו עבד נרצע לכל שואל והוא איש צעיר הי"ו: סימן ג' יום ז"ך לח' תמוז שנת וברי'ת שלומי ל"א חמוט לדזיו ליה כבר בתיה. רב משרשיא. סבני עליה. סולת נקיה. מגי"ד שו"ב הנאמן. נטע נעמן זרוע המיומן. הרב המופלא ראש השוחטי' וראב"ד מקודש משפחת העזיאלי דב הו"ד יוסף עינינו בהלו נר"ו יאיר וזרח יציץ ופרח. כיר"א: מה נכבד היום הזה אשר מחזה שדי יחזה הגעתי לפ' המקבל האי פס"ד דשדר לן מר שנשאל מעוב"י סופ'יאה יע"א שתי שאלות כהלכתן הא' אם נסרכה הריאה למקום שאין הנקב פוסל בו והוציאו הסירכה ע"י מיעוך ומשמוש ונפחו הריאה ולא בצבצה אבל היה דם יוצא ממקום שהוציאו הסירכה. וזאת ב' תרי בועי בלא חוט בשר מקיף הנמצא על הריאה בדופן צר וסירכה על בועה אחת מכוסה סרוך על דופן צר ובועה שניה בלתי סירכה אי אמרי' דופן מגין ודעת השואל להטריף בשתי השאלות ויש נגדו חולקים עליו ודעתם להכשיר ולהיותו מני"ר אב וראש ע"כ זובחי הזבח פעה"ק ירושת"ו שאלו ממנו לחוות דעתו ולהכריע הלכתא כמאן לדעת מה יעשה ישראל ומני"ר השיב כהלכה ברוחב מבינתו עפ"י רוב בקיאותו ברוך שחלק מחכמתו אשרי יולדתו האריך הרחיב בטוב טעם ודעת והסכים להטרי' בשתים הנה דן דין אמת לאמיתו ואותי שאל אחוה דעי מסכי'ם ומעריב ע"כ דב"ק לפי רוב ענותנותו ואנא דאמרי נא הידיד מה זו שאלה? מה מצאת בי? זה לי מ"ד שנה שסכין לא נגעתי בידי כמעט נשכחו ממני דיני טרפיות לפי רוב טרדותי כאשר ידוע לפני כבודו כי שגבו תלאותי ואין הפנאי מסכים עמי אף לא יתנוני עד בלעי רוקי ובאמת מה אוסיף עוד לדבר אחר שלא הניח זוית ופינה בדעת ובתבונה. ואולם לעשות רצונו חפצתי ופקודתו שמרה רוחי ואני בקסת'י אפתח ובאלד'י צורי אבטח. הנה בראשית מאמר הביא לנו מ"ש הט"ז בסי' ל"ז סוף ס' ג' במעשה שבא לידו בריאה שנסרכה לכיס והסי' היתה מליאה דם וכו' והטריפה דגרע מתרתי לריעותא ולא מהני בה מיעוך ומשמוש דכאן אין לומר שהוא הפשטת ליחה וכו' דע"כ דם זה בא מהריאה שניקבה ויצא דם מסמפונות וכו' משא"כ בדם זה ואע"ג דלא בצבצה טריפה כי אין הבדיקה מהניא להכשיר במקום שיש ספק איסור עכ"ל ומדברי הט"ז הללו הוציא לאור תשובה נצחת להשאלה הא' הבא בשאלה אחר שפלפל בחכמה והוכיח במישור כי דברי הט"ז הנז"ל מוסכמים לכ"ע בלי שום חולק ומינה הופשט' השאלה דנ"ד להטריף בכה"ג אלא שאח"כ ראה להגאון מוה"ר ראש"ל הרה"ג ח"ד בדרא זקן ביתו זלה"ה שכ' בס' ישרי לב בחיו"ד באות ס' שנשאל מאת הרב כמהר"ש זרקא בעה"מ ס' זבחי תרועה שאלה דנ"ד ממש ושרבני תוניס הכשירוהו והוא ניהו נעה דעתו להטריף וע"ז לשאו"ל הגיע מאת הרה"ג ראש"ל הר' ח"ד בדרא ז"ל הנז' לחוות דעתו כמאן ס"ל והוא ז"ל השיב דצדקו רבני תוניס להתיר יעש"ב. וע"ז עמד כגבור מני"ר והרבה לתמוה עליו איך יצאו דברים אלו מפה קדוש להכשיר אחר שיצא דם ממקום החתך של הסירכה והרי איכא ריעותא לפנינו שודאי ניקבה הריאה שהרי הדם היוצא מוכיח ומיניה וביה הרבה להקשות עליו דסתר דידיה אדידיה ממ"ש בס' הבהיר תורת הזבח באות ב' ס"ק וי"ו ובאות ג' ס"ק ד' ובסי' מ"ג ס"ק א' דיני דם וכו' ועל כיוצא בזה הרבה לתמוה על רבני תוניס יע"א מאחר שהר' בעהמ"ח עיני הכהן ז"ל וכו': וכשאני לעצמי לא אכחד דהתמיהה קיימת וחלילה חלילה לומר על הרב הגאון ח"ד בדרא זלה"ה המשובח והמפורסם בכל קצוי תבל בשפרי ספריו ששכח תלמודו ממ"ש בכמה מקומות בס' תורת הזבח והסכים להכשיר עם רבני תוניס לאידך גיסא ח"ו! לא ניתן ליאמר! ואמטו"ל אמינא לפקע"ד דיש לחלק בין היכא דהסירכה היא תלויה וגם אם נסרכה לכיס סיר' תלויה שמיה וסיר' תלויה יקראו לה בכה"ג הוא שכתב הט"ז דאם נמצא דם יוצא מתחת החתך בודאי הגמור דניקבה הריאה דאי לא תימא הכי דם זה מנין וליכא לתלות בשום מקום לומר ממקום זה יוצא הדם משו"ה אמרינן ודאי ניקבה הריאה הגם שאינו מבצבץ דאל"כ דם זה מנין אבל היכא שנסרכה הריאה למקום שאין הנקב פוסל בו כגון לצלעות או לחזה או לגרגרת וכיוצא מקום שיוצא דם ממנו דאיכא לתלות ולומר היכא דהגביה הסירכה הבודק יען היתה דקה ומצא במקום הסירכה דם יוצא ואחר שקינח את הדם יוצא דם אחר והריאה לא בצבצה יש לנו מקום לתלות ולומר דדם זה יוצא ממקום שנסרכה לשם דהיינו מן הצלעות או מן הדופן ולא ניקבה הריאה ובכה"ג הוא דהכשירו רבני תוניס והסכי' עמהם הר' הגאון ח"ד בדרא זלה"ה. ואם כנים אנו בזה אין נסתר מחמתו מכל מ"ש בס' תורת הזבח ודינו של הט"ז ז"ל וסברא זו לא נפלאת היא ולא רחוקה כי כן ראיתי בס' בית אברהם הנד"מ וכך עלה בדעתו לחלק בין הנושאים שכ' בסי' ל"ז ס"ק ד' אחר שהביא דברי הט"ז ז"ל הנז"ל כ' וז"ל נסתפקתי באם שנסרכה לבשר הצלעות או לאחד מהמקומות הנתבאר בסי' ל"ט ס"ק ז' [והיינו במקום שאין הנקב פוסל בהן כיע"ש] ואז היה נראה דיש להתיר ע"י מיעוך ומשמוש הוא יש לנו לתלות ולומר דדם זה בא מהצלעות וכן אם נסרכה לגיד הכיס כידוע לשוחטים דגיד הכיס מלאה דם וכו' והביא כעין ראיה לדבריו ממ"ש השמ"ח ז"ל בסי' ל"ט ס"ק כ"ט וכו' דהטעם דם זה מנין לא נאמר רק על סי' תלויה דוקא ולא בענין הנ"ל יע"ש. הרי מצינו סברא המסכמת לרבני תוניס ולהרה"ג ח"ד בדרא ז"ל. כל זה אנא דאמרי לחלק ולהפריד בין הדבקים שלא יהיו דבריו סותרות זו את זו וליישב כל התמיהות שתמה עליו מני"ר