שמחה לאיש לח

אפרים סי' ט"ל דצ"ב ואין שום מקום לתלות הסי' כ"א בריאה וכשנמצא דם ודאי דהוא מן הריאה שניקבה משו"ה ל"מ בדיקה דהדם מעיד על הנקב. אבל כשנסרכה למקום שאין הנקב פוסל דעיקר סמיכתם אפי' לדעת רש"י דאין סבל"ן הוא דחלי' הסי' לצד מקום שאין הנקב פוסל בו והשתא דאתינן להכי גם הדם שבסי' תלי' דהוא בא ממקום הסי' ולא מן הריאה דאין סברא לדון בסי' אחת שני הפכיים דלעיקר הסי' תלי' דיצאת מאותו מקום ולא מן הריאה ולענין הדם דנין אותה מן הריאה והרי אנו מחזיקין לריאה דאין בה שום נקב כ"א מן הדופן יצאת וקלטה הריאה א"כ גם הדם אינו ממנה ותלינן למקום שאין הנקב פוסל וז"נ כונתם של רבני תוניס הי"ו דמכשרו וליכא ראיה מדברי הרב וז"נ והוא פשוט עכ"ד ז"ל: והנה המעיין יראה בדברי הרב דפשיט ליה ספקינו הראשון אשר בדברינו לעיל בתחי' דברינו דדברי הט"ז היינו דוקא בסירכה דיש לחוש לנקב כמ"ש בדבריו סרוכה לכיס אמנם בסרוכה סי' תלויה וכיוצא והיכא דלא בצבצו אמרי' דהוייא ריר ומעלמא אתי גם הדם נמי דינו הכי ואנא ענ"י כבר הוכחתי במישור דלאו דוקא ומנדונו של הרב ט"ז נלמד לכל מילי וא"ץ לכפול הדברים. זולת אחת היא ולא יכול יוסף והריני דן לפניו כתלמיד והגם דאין משיבין את הארי תורה היא וללמוד אני צריך ואדברה בעדותיך נגד מלכים והבוחר יבחר דדבריו ז"ל נפלאו ממני דהכי דייק וקאמר דכי היכי דבמקום שאין הסי' פוסלת תלי' דיצאת ממ"א. ה"ה גבי דם מאחר דיצאת ממקום סירכה שאין הנקב פוסל תלי' דלא יצאת מן הריאה כ"א ממ"א יצאת והריאה שלימה וכשר: לזאת אמינא ולא מסתפינא אחרי נע"ר דדברים הללו אין להם שחר וקיום והעמדה כלל דבשלמא סי' דתלי' ממ"א היינו מכח שהריאה שואבת כל מיני משקה אפשר להיות להדבק בה רירים כידוע לבקי במלאכה א"כ גם הסי' כיון שלא בצבץ דיינינן לה כריר בעלמא דמתהוה מכח לחות הריאה השואבת כל מיני משקה ונבוא אנחנו לקשור חבל בחבל ונימא בנימא ולבדות סברות מלבנו כדי להתיר ולומר דדם זה מעלמא השמים לא אקבל כי בריאה יברא ה' הפך הטבע בתוך חדרי הבהמה דם זה לא ידענו: תא ואחוי לך והוא כי הרב ז"ל בספרו הבהיר תורת הזבח אות ב' ס"ק וי"ו כ' וז"ל מעשה בא לידי בבועה שהיה ע"ג הריאה וכשבאתי לבודקו נקלפה כולה מעל הריאה ונשאר בידי כמין כיס מלא מים והריאה תחתיו שלימה ולא היתה מבצבצת כלל והוריתי להטריף דודאי ניקבה הריאה ועלה בה קרום דק דאי לא"ה מהיכן באו המים הללו ואם ימצא בחלל גוף הבהמה מים היכי משכחת לה להתקבץ תוך כיס והוא רחוק מן השכל ע"ש שהטריפה הרי מבו' דלסי' שהוא רחוק מן השכל אף דימצא מים בחלל הבהמה להיותם בכיס מקובצים הוי זר ומטריפין מסי' דכל כמה דלא נודע אין לנו כ"א להטריף ולא משגיחינן בריאה שהיא נפוחה וז"ב: ואם מעט ואוסיפה לך דהרב ז"ל הוא ניהו רבא דברי ה' בית אפרים בסי' ל"ג באות ג' גילדי ע"ג הריאה בס"ק ד' כ' וז"ל אם קלף הגילדי ויצא דם מן הריאה וקינח ויצא שנית עיין להר' בית אפרים בתשו' סי' כ"ח דמטריף בממ"נ דאפי' אם אנו תולין דנעשה ע"י הטבח עכ"פ לא היה שם בדיקה שיהא תחתיו שלם והכי נקטינן עכ"ל והם הם הדברים האמורים לעיל בדברי הר' המסמי' לכמוהר"ש עוזיאל הי"ו והם המה דברי אלד'ים חיים דהדר מורה על הנקב. אלא דמספ"ל אם הוא מחיים או אחר שחיטה וא"כ לפי"ד הר' מרנא זצוק"ל. למה הסכים להלכה ממה דהאי דם מעלמא אתי והדבר תימה: ואם עדין לא הרוה צמאוניך מכל האמור כי דברי מרנא בס' הבהיר ישרי לב לא באו אל נכון ממ"ש הוא ז"ל בב' מקומות הנז"ל אביא לך עוד ראיה גדול' אמתני ותקיפא כי דם בכ"מ שיהיה תלינן דודאי ניקב ומטריפין בהחלט והוא ממ"ש הוא ז"ל בס' מ"ג אות ד' ס"ק א' דכ' וז"ל אם נמצא ע"ג הריאה טיפות דם ומעבירין היד ויוצא טיפות אחרות אם יש לחוש לנקב או"ל דנימא דמזיעת הריאה מתהוה עיין להרב ל"ש שכתב לחקור ברופאים והרב בית אפרים ביו"ד סי' י"ט הסכים לאסור והרבה להק' על הרב ל"ש שכתב לחקור ברופאים יע"ש וכן נראה לע"ד לאסור דודאי דם זה מעיד על הנקב ואין עין שולט בו עכל"ה ועיני בשר לו יראה בברור דדבריו אלו הם סותרין למ"ש בתשו' להליץ בעד רבני תוניס וזאת חובתינו לקבל דבריו המובא בפסקיו בתלתא האילין ולדחות בברור דבריו בתשו' והדברים עתיקים ברבינו הרא"ש ז"ל אם לתפוס דבריו בפסקיו נגד התשו' ובנ"ד דבריו בספר תורת הזבח הוי השכל מסייע וכל הפוס' הכי ס"ל לא כן דבריו בתשו' החוש מנגד ואפרש שיחתי והוא דהר' מרנא ז"ל רשם בדבריו וז"ל וכמתבאר מדברי ר"ת והרז"ה שפ' כר"ן דאע"ג דאיכא ריעותא שם ואיכא צמחים בריאה תלינן בדופן ואמרי' מכה היתה שם וכו' יע"ש בדברי מרן ז"ל א"כ ה"ה לנ"ד דתלי' למקום שאין הנקב פוסל וכו' יע"ש הנה דברי הללו בפוס' ע"ל ודברי ה' שו"ג שם ודברי ה' הפר"ח אכמ"ל. עכ"פ הא מיהא למדנו מדבריו דעיקר סמיכתו דהגם ריעותא בריאה תלי' בדופן והגם שאין ריעותא בדופן אמרי' מכה היתה ונתרפאה א"כ הריני דן לפניו דמ"ש לנגלד ע"ג הריאה ויצא דם דהסכים לדברי ה' בית אפרים להטריף ואמאי לא נימא דמכה היתה בדופן ונתרפאה אלא שמוכרחין לו' בדבריו דדם מורה בודאי לנקב ואין העין יוכל לשלוט והגם דלא בצבץ החוש יכחיש דדם מורה לנקב ודאי א"כ מה דמות יערוך מצמחים בריאה דהחוש מסייעו לא כן בדם ובזה ניחא דלא הוי ב' הפכיים בנושא אחד דהלא כל ישר הולך יודה דבשלמא בסירכא תלינן למקום שאין הנקב והריאה נשארה שלימה במקומה לא כן בסירכא כי אחרי שנקלף ממנה יצא דם. דם זה מאין אם ממקום חוצבה שאין הנקב פוסל דדם שייכא שם היתכן דבאה הדם מתחת הסי' לריאה ועיקר אשר נתהוה הוא ממקום שאין הנקב פוסל ויציאה פעם ושתים אחר אשר הוסרה הסירכה באה מן האויר זה אין הדעת סובלתו להתיר ובכיוצא לזה כתב מרן החבי"ב בסי' ק"ה והבי"ד הרב שו"ג מחו' ד' וכתב על נדונו וז"ל היכול לב אנוש שתהא זה תלוי בהשערתינו באיסורא דאורייתא חלילה לו' כן וכו' יע"ש אף אנו נאמר בדומה לו כי אחרי הגלות מ"ש בספרו הבהיר מש"ל דכתב בלשונו דדם מורה על הנקב ואין העין יכול לשלוט דיו בזה לו' בקל קרנא כי דבריו אלו עיקר ויש סברא לזה כי האמת ניקב הריאה זה שלא כנגד זה כי ממנה יצא דם והאי דלא בצבץ הדם מעכבו לרוב דקותו וז"ב בכל הנז"ל בדבריו. ולענ"ד צריך נגר וד"ב וא"ש את"ם. ויש לי לעייל ארוכות מרבני האשכנזים ראשונים ואחרונים אמנם לקצר אני צריך להביא ראיה לדברי מנייהו מלכי: איך שיהיה הדרן לדאתאן כי דם היוצא בכל מקום טריפה כנז' וכמדובר לעיל והיטיב חרה לי על