שמחה לאיש לז

להכריחו להתיר ישתקע הדבר ולא יאמר דח"ו עליו נאמר ועצומים וגו' וחוששני כי נכשל בסוג מאכיל נו"ט רח"ל ואין ספק כי אחרי הגלות נגלות כל האמור ומדובר מפי רבנן סבוראי יחוש על נפשו להניחו להשוחט לעשות כמנהגו הטוב וכל מן דין סמוכו ויזכה למצות והיינו שבחייהו שלא להיות תוקע עצמו לדבר כי כעת לא נמצא לא שורש ולא ענף וד"ב: ואם מעט ואוסיפה לך עוד כי ראה ראיתי להרב נר המערבי בס' הנחמד זבחי תרומה אשר סובב הולך על ה' שחוטה על דברי מרן ובסי' הנ"ל ס"ק כ"ו הביא דברי הרב ט"ז הנ"ל וכ' וז"ל ונ"ל דדין זה שייך אף לדידן דקי"ל כפ' מרן דניקבו זה שלא כנגד זה דכשר אפי"ה הכא טריפה מע' דכיון דהקרומות אין בהם דם וע"כ צ"ל דדם זה יצא מגוף הריאה וניקבו ב' הקרומות זה שלא כנגד זה והוי עריפה והוא דהיכא דמפקא זיקא לכ"ע עריפה ואעפ"י שמרן בב"י כ' ואפי' אי מפקא זיקא כשירה כבר כל האחרונים חלקו עליו בזה. ויש מהם סוברין דגם מרן חזר בו מדהשמיטו בשוה"ט ומה"ט פ' רבני סאלוניק יע"א הוב"ד בהרב בני חיי דאם נמצא בריאה כדמות נחש בין שני הקרומים ראשו שקוע בריאה מבחוץ וזנבו יוצא למע' או איפכא דטרי' בלא בדיקה ואע"ג דקי"ל ניקבו זה שלא כנגד זה דכשירה הכא טריפה משום דעין רואה דבמקום רביצת הנחש הוא חלול והרוח יוצא ונכנס לזה וא"כ בדיקה לא מהנייא דודאי לא תבצבץ דסותמו הנחש הרוח ובהא אפי' הרשב"א ומרן מודו דטריפה ע"ש הרי דהיכא דבריר לן דניקבו הקרומות טריף אף אם לא בצבץ דון מינה לנ"ד דדם אינו יוצא כ"א מבין הקרומים והדר דקריש אפ' דמעכב הרוח ולהכי עריפה א"ד כעת הצ"ל הרי תנא דמסייע לן אפי' למנהגן דסברי כמר דניקבו זה שלא כנגד זה דכשירה מכ"ש לדידן דקי"ל כמור"ם דאף זה שלא כנגד זה דטריפה מאחר דחוש הראות יעיד דדם זה מן הקרומים וניקבו ודאי ואם כן ודאי דטריפה ופשוט: והואיל ואתא לידן דברי הרב בני חיי לא אחשוך פי. מה שנר' לע"ד לתמוה בפרע הלזו. והוא דדברי הר' בני חיי הנז' הביאם הר' המחב"ר בסי' ל"ו סק"א כנר' דחדיש לן מר. וכן הר' שו"ג בסי' ל"ו מחו' ד' הביאו ושיבח עצמו שבא מעשה לידו בש' צ"ב והטריפו. וכן אבונא הר' זקן ביתי בס' הבהיר תורת הזבח בסי' פ"ז בדיני הריאה אות ת' ס"ק ט' הביא דברי הר' בני חיי ומעשה שבא ליד הרב שו"ג והטריפו וכ' וכן מעשה בא והטרפתיו ודברי שניהם הובאו להר' טוב לישר' בסי' ל"ה ד"ח ע"ב עי"ש והדבר תמוה אצלי והוא דכ"ז דצריכין אנחנו לחידוש הדין אשר הביאו הר' בני חיי הוא להראות חי' אפי' למאן דס"ל דניקבו זה שלא כנגד זה דכשירה אפי"ה נחש שניא. לא כן לדידן דקי"ל כמור"ם דטריפה דאף דנשתנו מנהגי סאלוניק מזמן הר' בני חיי כי העיד בנו הר' שו"ג בסי' ל"ו ס"ק ג' דהכי נהוג גם בנו כמור"ם עי"ש. ומרנא הר' תורת הזבח בסי' פ"ז בדיני ריאה אות נ' ס"ק ג' דכ' והכי נקיטינן א"כ מי שבא לידו נחש אפי' לדרדקי דכי רב טרף גמור בלתי הצטרכות שום נתינת ט' דהכי הלכתא וצ"י: ומה שהיותר תמוה אצלי למה שראיתי להר' זבחי שלמים בד' כ"ט ע"ג בסי' ל"ו ס"ק ב' דכתב וז"ל אם נמצא בריאה כמין נחש בין ב' הקרומים וראשו שקוע בריאה וזנבו לחוץ או איפכא דהעלה המחבר דג"ז בודקין אותו במים אם מבצבץ טרי' וכנ"ל עיקר ודלא כמ"ש רבני סאלוניק דטרפה זבחי רצון א"ד ז"ל. ודבריו תמוהין וצריך נגר ובר נגר דיפריקוניה דבשלמא אם היו סוברין כדברי מרן הב"י דאפי' מפקא זיקא דכשרה מאחר דדם זה שכנ"ז החרשתי. אמנם מאחר דאינהו ס"ל דמפקא זיקא דטרי' כאשר כתוב סמוך ממש באות דאחר שהביא דברי מרן דמכשיר ובר פלוגתיה מור"ם דמטריף כ' וז"ל ובדיקתם במים אם בצבץ אפי' אם עובר הרוח זשכנ"ז טרי'. וכ"כ הפר"ח והש"ך והפר"ת והר' שער המים עכ"ד. וא"כ אם מפקא זיקא אזיל ומודה דטרי' הכא בנמצא דמות נחש מוכרח להטריף והוראתו להכשיר בבדיקה גמור וצל"ע: ולא אחשוך פי להוסיף ולהקשות על הר' זבחי שלמים והוא דבסי' ט"ל אות ל"ב ד"מ ע"א כ' וז"ל אם היתה סי' למקום שצב' ובדקוה בריאה ולא בצבצה אבל היה יוצא דם למקום החתך למנהגי המערב צריך לנקות הדם ממקום החתך א"ל בצבץ כשר ואם נשאר הדם יוצא משם לעו' ולא פסיק טרי' דחיישינן שמא הדם מונע הרוח מלעבור שם וכ"ש אם היתה הסי' כמו גיד. והגם שכ' מרן בב"י דאפי' אם מפקא זיקא דכשרה לא קי"ל הכי יע"ש והוב"ד אלו משם זבחי רצון. הוא ניהו הר' החולק על רבני סאלוניקי הנז"ל ולנו לדעת דמאי שנא הכא דאזיל ומודה דכיון דיש סיבה למנוע הרוח מלעבור דאמרי' דהיינו מפקא זיקא וטרי' ואילו בטריפות צורת נחש הכשירו בבדיקה דתרוייהו כחדא נינהו ומה גם לנו לדעת מאי נינהו מנהגי מערב דהלא הנמצא חלוק בין מנהגינו למנהגי המערב אחת היא דאנן ס"ל כמור"ם דכל אופן הגם דהוא שכנ"ז דטרף ואינהו ס"ל כמרן דכשר אמנם היכא דמפקא זיקא כולהו שוין דטרף וא"כ גם ביוצא דם. וטרפות צורת נחש הכי אית לן למי' דטרף מאחר דעינינו הרואות דדם והנחש דמעכב הרוח לעבור ומ"ש להיכא דנפסק הדם להיכא דיוצא ולא נפסק באופן דבריו שגבו מאד וצ"י: איך שיהיה הדרן לדאתן עלה דגם הר' זבחי תרומה משלנו דהגם דאינהו בדידהו ס"ל כמרן דניקבו זשכנ"ז דכשר מ"מ בהא דיוצא דם דדם זה מבין הקרומים והיינו כמפקא זיקא דטרף לכ"ע וסברתו הלזו אחר החיפוש מצאתי ראיתי דבאו בארוכה בתשו' הרמתה והיא ל"ו נדפסה בס' הבהיר לאבונא מרנא ורבנא הרב ישרי לב בחיו"ד אות ס' ס"ק י"ח בדכ"ד ע"א ואילך. ושם סידר שאלתו למע' וכ' וז"ל שאו'ל בשתים האחת ההיא דסר' בני חיי אי עבדינן כוותיה ושניה לדם היוצא ממקום החתך בסי' למקום שאין הנקב פוסל וכ' ולהיות שע"ד זה עבד עלינו דינא כי שלחתי הדברים לרבני תוניס יע"א והשיבו דבדין הראשון שהביא הר' בני חיי הדין עמו אבל הדין הב' כשרה ע"י בדיקה ומ"ש מהט"ז לא דק עכ"ד רבני תוניס והוא ז"ל האריך למעניתו ויש בכלל דבריו מקצת מכל האמור ומדובר לעיל בארוכה ואסיק דטרפה בהחלט ונפשו לשאו"ל הגיע מ"מ ראש"ל וז"ל בסיום פסקו חיובא רמיא על מעכ"ת לבעל מנהגם דדינא דנהגו באיסורא לא שבקינן להו ותשו' מהרה תצמח: והשיב וז"ל לשון הזהב קבלתי זה כתי' הר' זבחי תרועה וראיתי מ"ש בסי' ט"ל דק"א והוכפלו דבריו דבדיק לן להגיד דעתי במאי דפליגי רבני תוניס בהאי דינא דנסרכה הריאה למקום שאין הנקב פוסל בו דנוהגין להכשיר ע"י נפיחה ויצא דם מתוך הסירכה מסי' דהוייא טריפה ול"מ בדיקה ורבני תוניס מכשירי בבדיקה. ודברו חכמים בלשון קצרה כמ"ש מהרט"ז לא דק א"ד. ואחר התבוננות דקתי ואשכחתי דצדקו רבני תוניס הי"ו וליכא שום דמיון מהרט"ז בסי' לריאה או תלויה כאשר מצינו לו סירכה בשא"ב עיין ראש