שמחה לאיש לו

ועוד אביא ראיה חותכת כי מינה יופשט כל תלת ספיקי הנז"ל כולהו כחדא והוא כי הרב שו"ג בסי' ל"ו סוף ס"ק ב' הביא משם ה' כנה"ג בסי' זה הגב"י אות י"ב וז"ל אם קורע דם בקרום העליון אע"פ שלא ניקב רק קרום התחתון טריפה דכיון שיש לה כח לעשות ק"ד בחוץ ודאי דניקב קרום העליון וכתב בהגהה שם ונ"ל דאפי' ניקב העליון לבד היא טריפה דמהיכן בא הדם אם לא ניקב גם התחתון דבקרום העליון לבד אין שם דם ע"ש וכתב והכי נקיטינן הרי דהרב שו"ג דבאתריה דמר אוכלי נפיחה והכי סבירי דצריך לריאה שניקבה שינקבו שניהם ואפי"ה החליט להלכה דבדם הוראה גדולה דניקבו שניהם דדם זה מאין בא והכי נקיט להלכה הרב שער המים בסי' ל"ו סוף סק"ו ע"ש ובלא"ה לדידן ג"כ אין נפקותא בזה דנקטינן להלכה כס' מור"ם דאף שניקבו זה שלא כנגד זה טריפה והכי כתב הרב שו"ג שם בסי' ל"ו ס"ק ג' יע"ש וכ"כ הר' תורת הזבח בסי' פ"ז בכללות דיני הריאה אות נו"ן ס"ק ג' וז"ל אם ניקבו שניהם זה שלא כנגד זה פ' מרן דכשירה ומור"ם כתב דיש מטריפין וכן נקטו האחרונים להחמיר וכן המנהג והכי נקיטינן ע"ש: וא"כ זכינו לדין דמאחר דבקרום העליון החוש יעיד דאין בו דם כ"א בקרום התחתון והרי יצא דם לפנינו ודאי דניקבו שניהם והגם דאולי הם זה שלא כנגד זה טריפה ועיין להרב טוב לישראל בטרפות הריאה בד' ו' סי' כ"ז דאחר שהביא הסכמת הפוס' כמור"ם הביא דברי הכנה"ג דאם יש בקרום העליון ק"ד דטריפה ע"ש ואם בק"ד העריפו מע' דדם זה מהיכן בא כ"ש ביוצא דם לפנינו דודאי דאמרי' דניקבו שניהם וטרף בהחלט והרב בית אפרים בחיו"ד סי' כ"ד נשאל שאלה בריאה אחת שהיה קרום מכסה כל הבועה והסירו הקרומים מעליה בנחת והיתה שלימה ויפה ונפחוה ועלתה בנפיחה כהוגן והכשירוה כמ"ש סוף סי' ל"ה ואח"ך כמו חצי שעה אחר שמשמשו יד אנשים הרבה בריאה זו התחיל לצאת דם מהריאה ואין ניכר בה שום נקב ואף אחר הקנוח יוצא הדם מעצמו ונטה דעתו להיתר מכח שיצאה בהכשר ומשמוש יד הרבה ואימור נקבוה וא"כ הרי הוא כבשר הבא מבית הטבח שעושה בה מה שירצה וידים עסקניות ואמרינן שמשמשו בכח ע"ש: דון מינה דהיכא דאין במה לתלות והריעותא לפנינו הדרן לדברי הט"ז מתוקים מדבש דכללא כייל לן כי אין הבדיקה מועיל להכשיר במקום שיש איסור דברי' אלו יורדים לחדרי בטן כי במקום שהריעותא לפנינו וספק איסור בידינו לא מכח הבדיקה שבדקנוהו ולא בצבץ נתיר את האיסור ובזה הרי הופשט לן מדברי התייר הגדול הט"ז דבכל אופן שיצא דם בין מליאה דם ובין בסי' תלויה ובכל מקום אף לדסברי כדעת מרן מכ"ש כי כבר נתבאר דכולהו ס"ל כמור"ם ז"ל ובכל מקום יציאת דם מורה נקב וכללא כייל לן רבינו הקדוש ריאה שניקבה טריפה ולית דין צריך בושש וד"ב: והוצרכתי להאריך בזה והוא דראתה עיני בס' הנ"מ יפה ענף לה' המפורסם מהר"ן פאלומבו זצוק"ל ובסופו קונטריס להרב כמוהר"ש עוזיאל הי"ו הכי קרא שמו ענף עץ שו"ב מובהק מקמ"ר קושטא יע"א ובסי' ג' אייתי בידיה שאלתינו זאת ממש דומה בדומה עלי דם היוצא מהריאה כי השו"ב היו מכשירין וע"ז עמד כגבור וצדד כמה צדדין למצוא פתח להתיר כדברי השוחטים ולא מצא כ"א לאיסורא ולהטריף. ותחי' דבריו הביא מש"ל משם כל רבני האחרונים אשר למדו מדברי הע"ז בסי' תלויה מליאה דם דהסכמת כל הפוסקים להטריף ומינה יצא ללמוד לנדונו ועוד האריך הרחיב כיד ה' הטובה עליו והעלה להטריף ע"ש ויש לטייל בו ארוכות בבירור דבריו אבל מה אעשה כי אין הפנאי מסכים והיו דברי אלה כחותה על הגחלים חד כרעא וכו' האמנם לא אוכל להתעלם והדבר תמוה דמה דמות יערוך להקת הפוס' דמטריפי בסי' מליאת דם דעיני בשר לו יורה יורה דטריפה דהרי הסי' מליאה דם וא"ץ תו לבדיקה ל"כ בנדונינו ואמאי שתיק לן לחלק בהכי: וראיתי אחרי רואי כי שם בסי' ד' דף ו' ע"א שם הובא הסכמת ש"ר המסכי"ם לדבריו ה"ה מע' הרב כמוהר"ר רפאל אהרן ביטראן הי"ו. והוא גם הוא האריך בזה והנצרך לנו כי שם בע"ד כ' וז"ל ואם נפשך לומר דשאני נ"ד מנדון הרב ט"ז דדם בתוך הסי' שאני דזה הוכחה גדולה דדם זה היה כאן מחיים ותלינן דקרוב לודאי דדם זה בא מסמפון הריאה שניקבה משא"כ הכא דנמצא דם תחת הסי' אף את"ל דדם זה בא מחמת נקב הריאה אכתי איכא למימר דשמא נעשה אחר שחיטה מכח משמוש ידא דטבחא דממשמש לנקות הסי' דא"כ תמה על נפשך דהא פשטה ההוראה דבניקב תחת הסי' דטריפה ולא תלינן במשמוש ידא כלל דהרי המנהג להעביר הסי' בנחת הרבה ובאימון ידים הרבה ועיניהם פקוחות ע"ז הא ודאי דליכא למיתלי במשמוש ידא כלל ועוד אייתי ראיה לדבריו ממ"ש הגאון בית אפרים בתשו' סי' כ"ח דס"ו ע"ד שנשאל בריאה שנמצא בה יבלת והבודק קלף אותה מעל הריאה ויצא דם מן הריאה וקינח ויצא פ"כ ועמד השואל ושאל אם יש להכשיר דשמא יש לתלות דשמא ניקבה הריאה ויצא דם ע"י שהעביר הבודק ידו בכח וניקבה בצפורנו ולאו אדעתיה והשיב הרב ז"ל דאין מקום להתיר כלל דסו"ס אין כאן בדיקה וממה נפשך יש להטריף דאם אנו תולין דהנקב בא ע"י שתלש בכח א"כ לא היה כאן בדיקה ומ"מ אם נאמר דהיה בה נקב מחיים דטריפה והכי מסתבר דנקב היה בריאה דע"י הטבח מיזהר זהיר בזה שיקלוף באופן שלא יעשה נקב וכו' עש"ב דעשה מעשה ובהסכמה עלה להטריף וא"כ דון מינה לנ"ד דודאי נקב יש ומינה הדם יוצא. וליכא למימר דנעשה אחר שחיטה דרוב מצויין אצל שחי' מומחים ומלאכתם עושים בזריזות הא ודאי ריאה ניקב' וטריפה בהחלט אלו דבריו ז"ל עכ"פ מצאנו חבר כי הרגיש דלא דמי לסירכא מליאה דם ואפי' הכי הרבה לרוות צמאוננו דהדין דין אמת ותרוייהו ה' כמוהר"ש עוזיאל הי"ו והרב כמוהר"ר ביטראן הי"ו סיימו בדבריהם כי דברי מע' השוחטים דנקטי לקולא באמרם כי כך מנהגן בטילין מעיקרן. והרב כמוהר"ש עוזיאל הי"ו. אחר שהוכיח דאין כאן מנהג ולא נעשה עפ"י ותיקין כ' וז"ל והן לו יהי דהוי מנהג מ"מ כיון דלא מצינו שום סעד וסמך בשום פוסק דהכשיר בנ"ד ודאי דלא אזלי' בתר מנהגא עכ"ד ובא רעהו הרב המסמיך סיים וז"ל וכבר האריכו הפוס' דמנהג במקום איסור יחד אוספו ברבני האחרונים ובפרט בספרן ש"ץ שני גדולי הדור בס' סמיכה לחיים חא"ח סי"ב ולהגאון בס' נדיב לב ח"א בה' טרפיות דעלתה הסכמתם לבטל מנהג היכא דאין שום סעד לתומכו יע"ש ודון מינה לנ"ד דהקולר תלוי על השוחטים לבטל מנהג הרע הזה ולהעמיד הדת על תלה וכו' עש"ב: והדברים ק"ו בנ"ד דהשוחט הגם שלא ידע בין ימינו ולפניו נסתמו כל מעיינות חכמה בתומו הולך נפל האמת במקרה אוחז מעשה אבותיו ומטריף מי שם לכת המנגדת בלתי שום ראיה וסעד