שמחה לאיש לה

סימן ב' שליו היתי בביתי והנה לקראתי מע' החכם השלם ירא את ה' מרבים כמוהר"ר עוזיאל ב' משה הי"ו וכה הראני כתב הבאה מבנו מע' השו"ב כה"ר אשר ב' עוזיאל הי"ו לשמו ולשאו"ל הגיע מה יעשה אותו הבן. במעשה הבא לידו בסירכה אשר היתה למקום שאין הנקב פוסל בו ונפחו הריאה וחתכו הסירכה ולא בצבצה אבל היה דם יוצא ממקום החתך. כי לדעתו טרף גמור. וחכמי דורו רבים לוחמים להכשיר בהחלט מאחר דלא בצבץ. וזאת שנית תרתי בועי בלתי חוט ב"מ הנמצא על הריאה בדופן צר. וסירכה על בועה אחת מכוסה סרוך על דופן צר. ובועה שניה בלתי סרוכה אי אמרינן דופן מגין. ודעתו להטריף וחלוקים עליו חביריו וע"כ לשאו"ל הגיע כי מציון תצא תורה להורות הדרך אשר ילכו בה ולהיות כי אני אני הוא ראש זובחי הזבח פעה"ק ירושת"ו ביקש לחוות דעתי מה יעשה בישר' ויבא שכמ"ה: ולגבי דידי הרבה כרכורים כרכרתי ודחיתיו מיום אל יום להמנע עצמי מלהטפל בענין כזה מכמה צדדין. חדא כי לשמע אזן שמעתי כי לימים הראשונים היתה העיר היא סופ'יאה יע"א מלאה חכמים. ומשם תורה יוצאה להורות לכל ישראל. והנה בעתה איך אפשר כי ותרד פלאים. כי ראיתי שאלה המוצגת לפני פרשה סתומה כאלו השוחט הלזה לא נפתחו עיניו. ולא ידע בין ימינו לשמאלו והלכות שחיטה וטרפות מצויין אצלו כתורה שבע"פ מנהג אבותיו על לא הודע ט' טרפיות ומאיזה מקור חוצבו כי רבה המבוכה אי מקרי יוד ואכמ"ל. ומכ"ש כי לא פורש הוראת הכת המנגדת כחה דהתיר' מאיזה טעם הוא אי סברת הכרס הם כי לא להזכיר וחלילה להאמין לכל מי שנגע יראת ה' בלבו להתיר את האיסור בלי ראיה חותכת לדבריו. באופן כי לכל הצדדין דברי השואל סתומות ה' הטוב יכפר בעדו כי ע"כ ירא אנכי להכנס בתחום שאינו שלי. פן אכוה. ומה גם כי הלא לאמונה הימים הראשונים היו העם מתאוים לדבר ה' מירוש' ולשמוע בקולו חלפו. והיום הזה איש הישר בעיניו אשר אמר לי יאורי ואעמוד בשכלי ומה לי לשמוע לקול מורי"ם וכשם שמצוה לומר דבר הנשמע וכו'. האמנם הדרי בי במילתא דאיסורא אין חכמה. וזאת חובתי ללקט אמרים אשר מפיהם אנו חיין והשומע ישמע ואני את נפשי הצלתי ע"כ משלי אל ה' ויאר לי וא"ש את"מ ואשאל מאת שוכן מעונה ידריכני בדרך נכונה ולא אכשל בדבר הלכה וזה אחלי בעזרת צור גואלי: ואען ואומר הנה לשאלה הראשונה כי אחר שהסירו הסירכה יצא דם שורשו פתוח ממ"ש הרב ט"ז סי' ל"ז סק"ג וז"ל מעשה בא בריאה שנסרכה לכיס והסירכה היה מליאה עד שבמקום הסי' לכיס נתמלאה כל סביבו אותו מראה דם. והטרפתיה דכאן גרע מתרתי לגריעותא. ולא מהני בהו מיעוך דכאן אין לומר שאינו אלא הפשטת ליחה דזה אינו דע"כ דם זה כא מריאה שניקבה ויצא דם מסמפונות שלה. דהן אמת דהפשעת ליחה ודאי נעשה אע"ג שלא ניקבה משא"כ בדם זה אע"ג דלא מבצבץ טריפה כי אין הבדיקה מועיל להכשיר במקום שיש ספק איסור אלו דבריו ז"ל כאשר יראה המעיין שם הרי מבו' מדבריו דטריפה בהחלט ולא מהנייא שום בדיקה. וכן הביא דבריו בבאה"ט שם ס"ק ג': אלא דיד הדוחה לדחות דמפני ג' טעמים אין להביא ראיה מדברי הט"ז הנז"ל. ויצא הא' כי מעשה הרב ט"ז היינו בסרוכה לכנס והיינו בסירכה דצריכה בדיקה. דכיון דבאנו לידי חיוב בדיקה לחוש לס' רש"י דודאי נקובה דאין סירכה בלא נקב. א"כ גם ביצא דם הגם דלא בצבצה יציאת הדם מחזיק לומר דהיתה נקובה ולאוקמי אחזקה דהיתה נקובה. כיון דנמצא סרוכה במקום דאיכא למיתלי בנקב: (ב) דנדון הרב ט"ז היינו כי הסירכה היתה מליאה דם והכי דייק בלישניה במעשה שהיה וכגו"ד ודאי דטריפה דנתמלאה הסירכה מורה לנקב גמור. (ג) דברי הרב ט"ז זלה"ה היינו כי אזיל לשיטתיה כדעת מור"ם דגם בניקבו זה שלא כנגד זה טרף. וכמ"ש מור"ם בסי' ל"ו ס"א: וא"כ לדידיה יציאת דם הוראה כי ניקב הקרום. ואפי' קרום העליון לבד טרף לשיטתיה כדעת מור"ם ז"ל. אמנם לדידן דקי"ל כמרן זצוק"ל ואתכא דמרן יתבינן דלא מטריף כ"א כשנקבו שני הקרומים זה כנגד זה טריפה אמנם כשניקב זה בלא זה או זה שלא כנגד זה כשירה כאשר פסקו בסי' ל"ו ס"א א"כ תורה יוצאת לדין ביצא דם דכשירה. א"כ מכח שלשה אלו נפלאו אין לשמוע לדברי הט"ז לדידן במונח כי יצא דם אף מסירכה תלויה. האמנם דא בורכא והמעיין היטב יראה בעיניו ולבבו יבין כי שום אחד מאלה לא יכונו. והדין דין אמת דינו של הט"ז ז"ל בכל מקום ובכל אופן ומעשה שהיה כך היה דוקא: ואתהלכה ברחבה כי הנה המעיין בדברי הט"ז ז"ל ישפוט בצדק כי לאו דוקא סרוכה לכיס כ"א אפי' סירכה תלויה הדברים אמורים. והוא כי בסירכה המוסכם מכל הפוס' דאינה צריכה בדיקה וכמ"ש מרן ומור"ם בסי' ל"ט ס' ח' עי"ש הי"ט דכיון דהיא תלויה אינה אלא הפשטת ליחה וע"כ אינה צריכה בדיקה. וע"ז באו דברי הט"ז בדקדוק דכאן אי"ל שאינו אלא הפשטת ליחה דדם זו באה מריאה שניקבה ויצא דם מסמפונות וביאר עוד דודאי הפשטת ליחה ודאי נעשה אע"ג שלא ניקבה משא"כ בדם וכו' עיש"ב דברים אלו דיי לומר בהחלט דאפי' במקום דאיכא למימר דהסירכה היה הפשטת ליחה כגון סירכה תלויה דודאי אינה נקובה אפי"ה ביצא דם ודאי ניקבה דדם זה בא מסמפוני הריאה דאם לא כן מהיכן. ולהכי הטריפה. ואם עדיין הלכה רפוייה בידך תא ואחוי לך הרב בית אפרים סי' י"ט והביאו בפתחי תשו' ס"ק ב' דה"ה בסי' תלויה מליאה דם טריפה עי"ש ואם לזה יאמר האומר דהיינו במליאה דם כאשר כן מתבאר מפש' לשונו והכי הבין גדול אדונינו מרנא ורבנא זקן ביתי בס' הנחמד תורת הזבח בסי' ע"א ס"ק ג' דכ' וז"ל סי' תלויה ויש דם בתוך הסי' טריפה הרב ראש אפרים סי' ט"ל ס' צ"ב. וכן מתבאר בדברי הט"ז הבי"ד הרב כנה"ג אות קמ"ח והפר"ח סק"ך וכ"כ הרב שמ"ח ס"ק כ"ע מדברי הט"ז וכ"כ ה' בית. אפרים יו"ד סי' י"ט עש"ב. הרי דכולהו הכי נקטי וס"ל דהיינו במליאה דם אפי"ה לא בשביל שאנו מדמין עשה מעשה ואביא לך הדברים מבוארים כשמלה מבלי לנטות ימין והוא דהרב חכמת אדם בדל"ז סי' ל"ד כ' וז"ל סירכה שמיעך ויצא דם טריפה שהרי אנו רואין שאין זה הפשטת ליחה אלא שניקבה ויצא דם מהסמפונות הט"ז סי' ל"ו סק"ג ומפשט לשונו משמע דאין חילוק בין דבוקה או תלויה דטריפה עי"ש: וכן ראיתי להרב יוסף אברהם הנ"מ בתוך ס' ימין משה בסי' ט"ל ס"ק ל"ג שכ' וז"ל ואם נמצא בתוך הסי' דהיינו בין סי' תלויה ובין סי' בכסדרן דם ודאי דניקבה וטריפה משום דדם זה מנין ואפי' בה"מ הדין נמי כך עי"ש ועוד יתבאר לקמן בדברינו בע"ה: