שמחה לאיש לד

כוך בצד המערה וקוברין אותו בו ומחזירין העפר והאבנים עליו ולזה סיים אח"כ דיכולים לקוברו בארון של עץ מבלי נתינת העפר והאבנים עליו אבל אנה"נ דצריך להוציא דף התחתון של הארון: והכי איתא בזוה"ק ח"ב פ' תרומה דף קנ"א ע"א וז"ל כל חייבין דעלמא בעוד דגופא שלם בכל שיפוי גו קברא אתדנו גופא ורוחא כל חד דינא כדקא חזי ליה וכיון דגופא נתעכל דינא דרוחא נשתכך וכו' ועל דא כמה טב לון בין לצדיקי בין לחייבי למהוי גופא דילהון דביק בארעא ולאתעכלא גו עפרא לזמן קריב ולא למהוי בקיומא כל דהו זמנא סגי בגין לאתדנא גופא ונפשא ורוחא תדיר דהא לית לן כל צדיק וצדיק בעלמא דלית ליה דינא דקברא בגין דההוא מלאך וכו' אם לצדיקי כך לחייבייא עאכ"ו יעש"ב הראת לדעת דצריך האדם להשתדל שיהיה גוף המת דבוק בארץ שיתעכל במהרה ולא שיתקיים הגוף הרבה כי כל זמן שהגוף קיים יש עליו דין חיבוט הקבר הגוף הנפש והרוח: ועוד כתב בזוה"ק ס' ויקהל ד' רי"ד ע"ב וז"ל ת"ח סטרא דקדושה אקרי ארון הברית וההוא ארון הברית אתחזי לגופא וכו' ועל רזא דא אינון חסידי קדישין כד הוו מפטרי מהאי עלמא הוו עיילין ליה בארון דהא סטרא אחרא לא מתתקן בגופא וכו' ביוסף מה כתיב וישם בארון וכו' מ"ט בגין דנטר ברית קדישא ואתקיים ביה להכי אתחזי לאעלא בארונא בכם ר' אבא ואמר ויי לעלמא דלא ידעי לההוא כסופא ויי לההוא עונשא מאן דעייל בארונא בגין דלא אצטריך למיעל בארונא בר צדיק דידע בנפשיה ואשתמודע בגרמיה דלא חטא בההוא ברית וכו' ואי לא לא אצטריך למיעאל בארונא ולמיפגם ארונא וכו' דהא ארון לא אתחבר אלא בצדיק דנטר את ברית ומאן דפגים ברית ועאל בארונא דיליה כפגים בחיוי דיליה דפגים ליה במיתתיה ויי ליה מההוא עונשא ויי ליה דפגים את הארון קיימא קדישא ויי ליה לההוא כסיפא דנקמין מיניה נוקמת עלמין וכו' יעש"ב: ואחר ראות דברי הזוה"ק הללו איך לא יסתמר שערת האדם איך יערב אל לבו ולהניח המת בארון ומאד משבח אני מנהג עיה"ק ציון היא בית חיינו תו"ב שאין נותנין המת בארון אפי' להוליכו לקבר רק נותנין אותו בשתי מוטות ובם מוליכים כל המתים חסידים צדיקים רבנים המונים גדולים וקטנים אנשים ונשים בחורים וזקנים וליכא ארון כלל: ועינא דשפיר חזי להרב שולחן גבוה יו"ד סי' שס"ב ס"ק ב' שכתב אפי' כמה חכמים ואנשי מעשה שצוו לתת סיד על בשרו בקבר כדי שיתעכל הבשר מהר ויגמור מדין חיבוט הקבר ואף הוא ז"ל צוה בצוואותיו שיעשו עליו כן יע"ש: ותבט עיני להרב הלבוש ביו"ד סי' שס"ב אחר שכתב דיפה לקוברו בקרקע ממש אפילו בחו"ל דסתם מילת קבורה בארץ משמע ועוד דנוח לו למת יותר לשכב על העפר ממש שנא' כי עפר אתה ואל עפר תשוב וע"ז כתב וז"ל ומ"מ תמיהה גדולה בעיני מה שאנו נוהגים לעשות לכהני' ארון שלימה דהיינו שעושים ארון ומלמטה דף ושוכב על הדף ואומרים טעם משום חשיבות הכהנים הוא והרי טוב היה לו לשכב על העפר וכי משום חשיבותו עושים לו מה שאין לו נחת רוח בקברו ועוד הרי רבינו הקדוש נשיא היה וצוה שתהא ארונו נקובה מלמטה שפירושו שיטלו דף התחתון מן הארון וישכיבוהו על העפר וצ"ע עכ"ל. ולפי חומר הנושא אפשר להליץ בעד המנהג הזה כי שמא הכהנים הראשונים היו נוהגים סלסול ומתנהגים בקדוש' ופרישות יתירה והיו מוחזקים שלא פגמו באות ברית קדש ואמטו"ל היו נותנים אותם בארון וכמ"ש בזוה"ק ומזה נשתרבב המנהג דור אחר דור שנהגו לכל הכהנים ליתנם בארון ומ"מ קושיית הלבוש ז"ל אכתי היא תקיפא שהרי הטור ז"ל כתב בתחי' ובכל מקום ומקום לפי מנהגו ואח"כ כתב דיותר טוב לקוברו בקרקע ממש והבי' צואת רבינו הקדוש ללמד שצריך שיקברוהו בקרקע נמצא דאף אם יש מנהג יהיה מטעם שיהיה קביעות המנהג הזה ראוי לבטלו משום נחת רוח של המת וכאמור: ואנכי חזון הרבתי להרה"ג כמרח"ף ז"ל בס' נפש חיים באות אלף סי' צ"ב שהביא משם רב כהנא בס' סמוכים לעד בס' שמות שכ' וז"ל ראיתי בכתב יד מהמקובלים שכל מי שלא פגם בריתו צריך לקוברו בארון שאין לו צורך שיגע גופו בארץ וראיה מיוסף הצדיק שלא פגם בריתו כתיב ביה וישם בארון במצרים. והוא ז"ל הק' עליו דמאי חדית לן דהן הן דברי הזוה"ק בפ' ויקהל ד' רי"ד ע"ב עכ"ל יע"ש שהניחו בתימה. (והן דברי הזוה"ק שהבאתי לעיל) והגם שיש קצת שינוי מדברי המקובלי' לדברי הזוה"ק עכ"פ התמיהה של החבי"ף ז"ל קימת. אך בזאת לנו לדעת להבין אמרי בינה של הזוה"ק כי בפ' תרומה אמר דטב לון בין לצדיקי בין לחייבי שיהיה הגוף דביק בארעא וכו' ואילו בפ' ויקהל אמר מר דחסידי קדישין שלא פגמו הברית עיילין לון בארונא וכו' ונמצאו דבריו סתראי ודוחק לחלק בין צדיק לחסיד וגם הלשון אינו סובל כמו שיתבונן הקורא בד"ק: ומה שיש לתרץ הוא דמ"ש בפ' תרומה דיהיה הגוף דבק בארץ זהו האמת וכמ"ש כל הפוסקים ראשונים ואחרונים ז"ל ומ"ש בפ' ויקהל דחסידי קדישין עיילין לון בארונא הכונה להכניסו בארון לפי העת עדי יוליכוהו לבית הקברות לא לקברו עם הארון בתוך הקבר כי אם לפי שטה יובילוהו למקום הקבר כי לזה צריך שיהא חסידא קדישא להכניסו בארון וכן דקדק בלשונו הזוה"ק ונקט כמה פעמים לאעלא לארונא. ומנא אמינא לה שהרי כל כונתו של הזוה"ק הוא מדכתיב ביוסף וישם בארון במצרים ואיכא למ"ד במס' סוטה ד' י"ג ע"א וגם הובא פלוגתייהו בזוה"ק בפ' בשלח דארונו של יוסף היה בנהר נילוס ומשם עמד משה והוציאו משם נמצא שלא נקבר יוסף עם הארון בקבר כי היה בנילוס טמון וא"כ מאי ראיה מייתי מיוסף דכתיב ביה וישם בארון אלא ודאי מוכרחים לומר דכך היא כונת הזוה"ק דמי שלא פגם בברית זכי לאעלא בארונא אף שהוא לפי שעה עד שיקברוהו אבל להניחו בקבורה צריך שיהיה גופו דבוק בארץ אף אם הוא צדיק גמור וכמ"ש בפ' תרומה. ואם כנים אנו בזה יתורץ קו' הרה"ג כמוהרח"פ ז"ל דלא ראי מ"ש המקובלי' למ"ש בזוה"ק והמבחין יבין: אסיפא דמילתא אמינא לענ"ד דלא נכון לקבור את המת עם הארון אפי' בא"י כ"ש בחו"ל דמגיע מזה נזק וצער להמת יותר מדאי וכבר כתבתי דמה יפה אף נעים מנהג עה"ק ירוש' ת"ו דאפי' להוליכו לקבר אינם נותנים אותו בארון כמנהג חו"ל ולא לחינם הוקבע מנהג זה מזמן הקדמונים מאחר שרבינו הקדוש שהיה נשיא ועכ"ז צוה שיטלו דף התחתון של הארון [ועי' יפה מראה על הירושלמי דכלאים הנז' מה שפירש בצוואת רבינו הק' ולא זכר שר למ"ש הגאונים ראשוני כמלאכים פי' צוואת רבינו הקדוש הלזו וכאמו"ל] וצור ישראל יצילנו משגיאות וימ"ן לעובדו באמת ויהיו דברי אלה עשויים באמת וישר: הצעיר יש"א ברכ"ה ס"ט