שמחה לאיש לג

תחזירהו להגוי יען אין בו שום חשש כי באותם הכפרים אינם אוכלים רק מין דגן הנקרא צ'רא ואף כי ליכא שום ספיקא שהוא קמח חטים הלא בכל אלו המקומות אין להם חטים. ואם לא תרצה לאכלו תנהו לי ולקחה היאודי האחר ואכל הפירות בחוה"מ דפסח וכשנתוודע הדבר לדיין המצויין שלח לו כתב שהוא בנדוי ל' יום וגם אחר עבור הל' יום לא רצה הדיין וב"ד להתיר לו נדויו עד שיקבל עליו שלא יהיה עוד שו"ב מטעם שהוא מזלזל באיסורים. ועל זה נשאלתי אם עשו כדין הב"ד הצדק דהתם אם לאו. ואען ואומר כי לא אוכל להאמין כי מפני כך יגזרו עליו נדוי ל' יום וגם לקפח פרנסתו שלא ישחוט יען מה? יען איכא כמה ספיקות א' ספק אם אכל הפירות לבד ולא אכל מהקמח כלל. ב' אף אם אכל מהקמח הרי לא לש הקמח וכיון שלא נילוש מאי איסורא איכא אם לא שיש להסתפק. ספק ג' אם לתתו החיטים אם לא ד' ספק אם הקמח מין דגן של צ'רא או של חיטים וכל אלו הספקות מתהפכים ואף כשתמ"ל שהקמח מין חיטים ולשה ואכלה ולתתו החיטים בודאי לא היה חייב לקפח פרנסתו אחר שכבר גזרו עליו נידוי. הגם כי אפשר שם קבלו עליהם חומר איסור להשהות בבית קמח מחיטים לתותין הגם שהרב מעיל שמואל ז"ל בסי' ה' מתיר אף לאכילה לולי שרבו ה' כרם שלמה ז"ל אסיר באכילה ואמטו"ל כתב בסוף דבריו דלכל הפחות ודאי דמותר להשהותו יע"ש. והרב דבר משה ז"ל בח"מ סי' כ"ח התיר אף באכילה יע"ש ועינא דשפיר חזי להרב פרי חדש ז"ל בסי' תנ"ג שכתב אם יש גוים לותתין ורוב אינם לותתין אסור לילך לחנות לקנות קמח דכל קבוע כמחצה על מחצה דמי אבל אם המוכר הביא הקמח לחנות ישראל למכור מותר ליקח ממנו דאמרינן כל דפריש מרובא פריש כיון דרוב המוכרים אינם לותתין. וכה"ג כתב הר"ן בפ"ק דביצה לענין לקנות ביצים מן הגוים יע"ש. הרי נתוסף לנו ספק ה' שמא זה הקמח אינו מין הלותתין והביאו הגוי לרשות ישראל למכרו. ועי' להרב שלחן גבוה ז"ל בסי' תנ"ג יע"ש. והגם שידעתי ביני שיש חולקים ואוסרים אף להשהות בפסח קמח שמביאים הגוים למכור מפני ספק לתיתה (הרב בית דוד ח"א בא"ח סי' רי"ח ודעימיה) עכ"ז בכל הספקות הללו בהצטרפותם לפקע"ד כ"ע יודו דאינו חייב נדוי ומכ"ש שלא לפסוק חיותו ולקפח פרנסתו חלילה וחס! ובפרט דאיכא למימר דאזלינן בתר רובא דרובא שבאותם כפרים אינן אוכלים חיטים רק צ'ורה וע' להגאון הרב חיד"א זלה"ה בס' חיים שאל ח"ב סי' מ"ז שהחליט שאינן מין דגן אלא מין קטניות והביא שבמערב הפנימי אוכלין אותו בתוך הפסח מבושל והביא ה' הלק"ט ז"ל דמספקא ליה והוא ז"ל החליט המאמר שהוא מין קטניות יעש"ב. ולא עשה יפה הדיין לנדותו ולקפח פרנסתו ה' הטוב יכפר בעדו: זה נלע"ד המעט הוא וה' ברחמיו ינחנו במעגלי צדק להבין ולהורות הלכה לדורות. ולא יצא תקלה מתחת ידינו. ויהי נועם ה' אלד'ינו עלינו לעובדו באמת לעשות הטוב והישר: הצעיר יעקב שאול אלישר ס"ט בא סי' יש"א ברכ"ה הי"ו בעזרת האל הנותן חיים. נשלם סדר אורח חיים: חלק יו"ד סימן א נשאלתי מעי"ת בוקורישט יע"א ע"י איש הביני"ם אם מותר לתת המת בתוך ארון של עץ ולקוברו עם הארון בתוך הקבר שלא יותן גופו בארץ אי אריך למיעבד הכי או לא: ואען ואומר עד בשחק נאמן כי אין הפנאי מסכי' אתי מרוב עול הצבור והיחיד אשר עלו השתרגו על צוארי הכשיל כחי מרוב הנכנסים ויוצאים מבקר עד ערב לא יתנוני השב רוחי ואולם לפוטרו בלא כלום אי אפשר כי אם בזאת אביעה אדברה בקיצור אמיץ העולה לפום דינא לפקע"ד המעט הוא וד' אלד'ים יעזר לי וזה החלי: הנה הרמב"ם ז"ל בפ"ד מה' אבל ה' ד' כתב וז"ל ויש להן לקבור בארון של עץ משמע לכאור' דמותר ושפיר לקבור את המת בארון של עץ. אבל המתבונן היטב בדברי מרן הכ"מ ז"ל שכתב שם וז"ל בפ' אלו מגלחין דכ"ה משמע שהיו קוברים בארונות ובירושלמי בפ' בתרא דכלאים שצוה רבי תהא ארוני נקובה לארץ עכ"ל. הנה מה שהביא מרן הכ"מ לשון הירושלמי אחר שהביא מ"ש בפ' ואלו מגלחין דרב תנא קבר את רב הונא בארון כבר משמע שקוברין בארון אבל נרגש במ"ש הרמב"ם ויש להן לקבור וכו' היל"ל וקוברין את המת בארון וכו' אלא שרצה ללמדנו דאף אם קברו אותו בארון צריך להוציא הדף התחתון של הארון וזהו כונת רבינו הקדוש שצוה תהא ארוני נקובה בארץ וכן פירש הטור יו"ד סי' שס"ב אחר שכתב ומ"מ מצוה לקוברו בארץ ואפי' בחו"ל ובכל מקום לפי מנהגו יש קוברין בכוכין ויש בחפירות ויש בארון ויש בלא ארון וכו' הביא דברי הירושלמי דפ' בתרא דכלאים הנז' וז"ל בצוואתו של רבי אמר אל תרבו עלי תכריכין תהא ארוני נקובה לארץ פירוש שיעלו דף התחתון של הארון וישכיבוהו על הארץ שקבורת קרקע מצוה ולא תימא משום חביבותא דא"י אלא אפי' בחו"ל דכתיב כי עפר אתה וגו' עכ"ל א"כ שפיר מצינן למימר דמה שהביא מרן הכ"מ דברי הירושלמי הלנו לאשמועינן דכונת הרמז"ל דכתב ויש להן לקוברו בארון של עץ היינו שיטלו הדף התחתון. ואתה תחזה שכ"כ בב"י שם אחר שכתב דקבורת הארץ ממש מצוה כצוואתו של רבי ואפי' בחו"ל והקשה וז"ל ומה שנהגו חכמי התלמוד לקוברו בארונות היינו אחר עיכול הבשר או שהיו נוקבים הארון יע"ש שכתב כן בשם הרמב"ן ז"ל ומינה דמ"ש הר"מ ז"ל ויש להם לקבור בארון של עץ היינו שנוטלים דף התחתון ומניחים אותו בקבר בארון רק גופו יהיה דבוק בקרקע ושיעור דברי הר"מ ז"ל כך הם יען שבתחילה כתב וז"ל וחופרין בעפר מערות ועושין