שמחה לאיש לב

תמיה איך הביא דבריו של הרוקח ז"ל הדר"ג ולא דקדק בדבריו שכתב וז"ל ובכל מלכותינו אין דין רה"ר כי בודאי היו כמה עיירות שהולכים במסילה מעיר לעיר ומטעם שאין מצויים ששים רבוא החליט המאמר דאין בו דין רה"ר ובהסמ"ג בריש ה' עירובין כתב וז"ל שמן התורה אין קרוי רה"ר אלא סרטייא והוא דרך המלך ההולכת מעיר לעיר ופלטייא הם המקומות שחוץ לעיר רחבים מאד וכו' הילכך אין חשוב רה"ר בפחות מרוחב ט"ז אמה ומפולש משער לשער ובוקעים בו ששים רבוא וכו' ואח"כ הביא דברי בה"ג שהעתיק פאר"מ דמייתי קרא ולא תוציאו משא וכו' הרי להדיא דס"ל דסרטייא שהי' המסילה ההולכת מעיר לעי' ומסיי' הילכך אינו חשוב רה"ר בפחות מט"ז אמה ובקעי בו ששים רבוא מכלל דסרטייא היינו דבקעי בה ששים רבוא ונקט בלשונו הטהור דרך המלך ההולכת מעיר לעיר וידוע דדרך המלך אמרו בבבא בתרא דצ"ע ע"ב דאין לו שיעור ואמר רב ששת אמרינן בכתובות די"ז נטילתה כנתינתה מה נתינתה בס' רבוא אף נטילתה בס' רבוא וגם בדרך המלך שאמרו שאין לה שיעור היינו בששים רבוא שיעבור עם חיילותיו וא"כ כשאמר דרך המלך ההולכת מעיר לעיר היינו שיהיו בוקעים בה ששים רבוא ואמטו"ל מסיים הילכך אינו חשוב רה"ר וכו' וס' רבוא בוקעים בו הוי סיפא דומיא דרישא ועיין להרב בית אפרים בח"א א"ת סי' כ"ו דהוכיח במישור דזו היא ס' הרב בה"ג שכתב אורח מלכא היינו דרך המלך יעש"ב גם התו' שבת די"ט ע"א הביאו משם ה' א"ז דהתיר לשלוח יין לעכו"ם שהוא אלם מפני דרכי שלום לדידן דלית לן רה"ר יע"ש והוא כס' א"ז סי' ג"ן דה' שבת ומשמע דלשלחו לחוץ התחום התירו ולא לפלטייא שבתוך העיר שבודאי דפלטיא כיון שהיא בתוך העיר כבר היתה מתוקנת כהלכתה וכן מוכח מתוך דבריו כמו שיראה המעיין בדב"ק מתחילת דבריו ומתחיל ת"ר נותנים מזונות לפני כלב וכו' וכו' יע"ש: ועינא דשפיר חזי להרב מים רבים סי' ל"ח למהר"ר מילדולה ז"ל שהאריך הרחיב והוכיח במישור דפלטייא שהיא בתוך העיר פירושה שהיא בלא הקף מחיצות וכ' וז"ל היוצא לנו מהפירוש הנ"ל שכל מבואות ושווקים וכ"כ עיר שמצויין בה רבים ורחב ט"ז אמה אין בשום אחד מהם דין רה"ר עד שיהיו רחבים ט"ז אמה ומבלי הקף מחיצות ואם יהיה להם חומה לפחות יהיו מפולשין כי הרה"ר צריך להיות דומה לרגלי מדבר הרחב ט"ז אמה שהוא מקום הילוך רבים ומבלי חומה וכשהוא מפולש ג"כ משער לשער אין בו חומה קרינן ביה כי ב' מחיצות לאו כלום הוא עכ"ל יע"ש: וכשאני לעצמי מזה שתי שנים הוה עובדא פעה"ק ירושת"ו אשר מזה זמן רב שנתוספו בנינים חוץ לחומה ונשאלתי בדין זה דעירובא להכריע בין ב' רבנים יען כי אנן בדידן אתרא דמרן מוהר"י קארו זצוק"ל סמכינן אשר קבלנו הוראותיו וכוותיה דמר עבדינן ומצאתי כי דעת מרן ז"ל הוא שנוי במחלוקת ואסיפא דמילתא יצאתי לתור ולחפש אעיקרא דדינא ומצאתי כי גם בזה חילוקי דעות שנו כאן והארכתי בעניותי וראיתי כי רבו מהרבה סברות הסוברים דבעינן ש"ד בוקעים גם מחוץ לעיר והכי מוכח מדברי הרא"ש ז"ל והרוקח והרב א"ז וכן הרב מג"א ז"ל והרב מחצית השקל כאשר כל זה לא נעלם מעיני הדר"ג ואין דבר חדש לעיני כבודו כי כל יקר ראתה עינו זולת דברי התוס' ז"ל דשבת ד' י"ט הנז"ל שכתבו משם הר' א"ז ז"ל כי כנר' דאשתמיטיתיה מיניה דמר כרגע. ואמת יהגה חכי כי שמעתי שנשתרבב בפי כל העולם לומר אין דין רה"ר בזה"ז ואם יאמרו להם שאסור לא ישמעו ולא יאמינו ובזה סיימתי הפס"ד הנח להם לישר' מוטב שיהיו שוגגים ואל יהיו מזידים אפי' באיסור' דאוריי' כדאיתא במס' ביצה ד"ל ע"א לא שנא בדאורייתא ולא שנא בדרבנן אמרי' הנח להם לישראל דהא תוספת יו"ט דאורייתא היא וקאכלו ושתו עד חשיכה ולא אמרי' להו ולא מידי וכתב הר' א"ז ז"ל בה' שבת סי' ט"ז דכ"א ע"א בדפוס החדש וז"ל והר' יוסף ז"ל כתב בתוספותיו בדקתי וראיתי ולא מצאתי שום התר לנשים לא בטבעת ולא בשום תכשיט וכו' ולא ידעתי על מה סמכו. ובימינו כבר פשט ההיתר של האיסור הזה בכל מקום וכו' והביא הך סוגיא דמס' ביצה הנ"ל והביא עוד מ"ש בירושלמי א"ר אלעזר כשם שמצוה לומר דבר הנשמע כך מצוה שלא לומר דבר שלא נשמע. ודבר זה אין כח בידינו למחות כי יודעים אנו שלא יוכלו ומי שיכול להזהיר ולהזדהר תבא עליו ברכה עכ"ל יעש"ב. ובה' עירובין כ' הר' א"ז ז"ל בפ' בכל מערבין בסי' ק"מ ד' ל"ז ע"ד וז"ל ועוד אומר רבינו יצחק שהמוליך מכרך זה לכרך אחר למקום רחוק איכא איסורא דאורייתא נמי דאיכא רה"ר וסרטיא ופלטיא ומספקא ליה לרבינו יצחק אם הוליך החפץ בשבת עשרה פרסאות או יותר אם נתיר בכדי שיעשו למוצאי שבת בלילה וכו' יעש"ב וכל חכם לב בלבבו יבין דברי האשל הגדול ז"ל דאחר שהוליך החפץ מכרך לכרך והוציא מרה"י לרה"ר והכניס מרה"ר לרה"י וסוף כל סוף כתב איכא נמי איסור דאורייתא ולא כתב חייב הטאת מוכח דס"ל דאיסורא הוא דוקא והיינו שעבר על דברי קבלה וכמ"ש הג"א ז"ל בד' ו' בשם מוהרמ"ק דאפי' לד' רש"י דבעינן ש"ר דליהוי רה"ר היינו דוקא לענין חיובא אבל לא לאיסור טלטול יע"ש. ואח"כ כתב בסי' קמ"ב דהלכה כדברי המקל בעירוב ועירובי תחומין דרבנן יע"ש שהאריך הרחיב הדברים רח'ב רח'ב מיד נקר'י קחנו משם. וציין דבריו בהג"א במס' עירובין בד' כ"ה דהלכה כדברי המיקל בעירוב ואפי' במחיצות וכ"כ בהגהמ"י פ' ט"ז מה' שבת ה"ז משם מהר"מ יע"ש. ולדעתי לא אכחד כי תקילא לי מילתא להתיר בפומבי להוציא מתוך החומה לחוצה. לא חלילה חלילה אבל לומר דחייב חטאת או כרת כבא על הנדה וכאוכל חמץ בפסח אין אני כדאי ולא רשאי לומר דברים אלו. יען מה? יען אין הדין מוסכם מכל הפוס' ז"ל וכאמור. ע"כ השיגה דעתי דעת הדיוט דלא ידע לכוין אימרא כאן בדברי תורה. וכ"ש באיסור שבת החמורה. והאל יתש"ל יזכני לכוין לאמיתה של תורה לשמור ולעשות לעבדה ולשמרה. י"מ וי"מ נפלאות הלכה ברורה. כמשה מפי הגבורה. ולא תצא תקלה מתחת ידינו. ויהי נועם ה' אלד'ינו עלינו. כ"ד נא"ה אחוז בחבלי טרדין בצערי"ך ירושלם דדאב'ה העיר המלוכה. מקוה רחמיו ית' הוא יכונניה. ומעפר דלותה ירוממיה. ויהיו דברי אלה עשויים באמת וישר: הצעיר יעקב שאול אלישר ס"פ בא סי' יש"א ברכה הי"ו: סימן זיין נדרשתי לאשר נשאלתי מאחד מערי תימן במעשה שהיה שהביאו גוים בחוה"מ דפסח למכור פירות הנקרא בדקוק. ומכר ליאודי אחד סל אחד ובהגיעו לביתו ראה שיש בסל כמו מראה קמח ורצה היאודי להחזירו לגוי וראהו יאודי אחר ואמר לו למה