שמחה לאיש לא

ישב וכן כתב לעשות שלום ביניהם הרב גו"ר ח"א א"ח כלל ג' סי' כ"ב כ"ג כ"ד ותירץ דמ"ש הר"ן ז"ל דסתם עיירות מוקפות חומה הכונה שבונים הבתים על דעת להקיף חומה וכו' יע"ש וכבר קדמו הר"מ מרוטנבורק ז"ל: נקוט מהא דהכל תלוי בכונה שאם בשעת הקף החומה היה בדעתם לעשות ישוב בתים מקרי מוקפת לשם דירה ואם בשעת בנין הבתים הי' בדעתם לעשות הקף החומה מקרי הוקף ולבסוף ישב רק אם בפירוש היה בדעתם שלא לעשות בתים מקרי הוקף שלא לשם דירה וכן אם בנו בתים אדעתא שלא להקיף מקרי ישב ולבסוף הוקף ואפשר דזהו דעת הר"מ ז"ל דהכל תלוי בכונה וא"כ שפיר יתורץ קו' הה"מ על הר"מ ז"ל וממילא שמעינן דלא בקורה לבד נאמר דין זה דהרשב"א דאם נעשית לחזק את הכתלים דלא מהני כי גם במחיצה ג"כ דינא הוא דאם ידעינן בבירור דלא נעשה לשם מחיצה לא מהני והא דאמרי' דמחיצה הנעשית מאליה הוייא מחיצה היינו בנעשית בסתמא ולא פורש לסיבת מה עשו אותה אבל לא כשפירש דלא עשאה לשם מחיצה דאז לא מהניא כלל: וכן מוכח מדין מחיצה העשויה לנחת [עירובין ד' כ"ו ע"א] דאע"ג דמחיצה גמורה היא ותועיל לשווייה קרפף מבית סאתיים או פחות רשות היחיד גמור רק כשהוא יותר על בית סאתיים אז לא הותר לטלטל בכולו אע"ג דיש שם בית עשויה מבנין נאה ויאה אלא שנבנה להניח שם הכלים ולא לדור ואם היו רוצים לדור בה איש ואשה היו יכולים לדור בה עכ"ז לא שמה דירה וה"ה והוא הטעם בטיליגראף שהקונדיסין ידועים ונראים לעיני הכל שלא נעשה לשם מחיצה רק למלאכתו הידועה מהיכא תיתי שיועילו לחשוב אותם מחיצה גמורה הפך מ"ש הרשב"א ז"ל ולא אכחד שדברי ה' שבות יעקב ז"ל הם הפך דברי הרשב"א ז"ל האמנם רבינו יאונתן ז"ל הרב יד דוד ז"ל עשאו חולק על הרשב"א ז"ל. ולפקע"ד אפ"ל דלא פליג הרשב"א ז"ל וז"ל רבינו יאונתן ז"ל עמ"ש הרי"ף ז"ל בפ"א דעירובין בש"ס ד' י"א ע"ב א"ר חסדא צוה"פ שאמרו צריכה שתהא בריאה כדי לקבל דלת ואפי' דלת של קשין עכ"ל הרי"ף ז"ל וכ' הוא ז"ל וז"ל ואפי' דלת של קשין של שבולין כלו' אפי' קנה העליון כיון דאיכא צוה"פ שיש לו עמוד מכאן ועמוד מכאן סותמין במבוי קצת והקורה דקה מן הדקה מונחת עליהם אעפ"י שאינה בריאה לקבל בנין אריח עם הטיט הצריך לו ואינה רחבה טפח סגי בהכי אבל כשהקורה נכנסת בחורי הכתל שבצפון ודרום כל רוחב המבוי המפולש ביה אנן קפדינן שתהא רחבה ובריאה להכיר לכל שלשם קביעות הושמה שמה ולא לפי שעה עכ"ל: הנה השמיענו דינא דקורה דבעיא היכר דהיינו שיכיר כל רואה שלשם קביעות נתנוה בין כתל לכתל ולא לפי שעה והרשב"א ז"ל אשמועינן עוד דבר חד דגם אם הקורה היא בריאה ורחבה אם נראית לעין כל עובר שקורה זאת ניתנה מכתל לכתל לחזק את הכתלים ואין כאן היכר ואפשר דגם ר' יאונתן יודה בזה ומר א' חדא ומר א' חדא ול"פ [ולא אדע שכול מה יענה הרשב"א ז"ל לההיא דברקא בי בר חבו בעירובין ד' ט"ו ע"א ופירש"י ז"ל שהיה עמוד הסומך את היציע עומד בראש מבוי אחר ואיפליגו בה אביי ורבא כולי שנייהו וקי"ל כאביי ביע"ל קג"מ הרי שאפי' שהיה עמוד העשוי לחזק את היציע מהני אליבא דאביי למיסמך עליה ואולי דזה העמוד לא היה ניכר שעשו אותו לחזק את היציע לד' הרשב"א ז"ל] נקוט מהא דלד' הר"מ ז"ל ל"מ מחיצת הטיליגראף כיון שעשה לשם טיליגראף ובפרט לד' הרשב"א ז"ל דכל רואה יודע ומכיר שלא נעשה רק למלאכתו: ועוד בה דבההיא דמחיצה העשויה לנחת בעירובין דכ"ו ע"א דאמרו דלא שמה מחיצה הרמב"ם גריס מחיצה שאינה עשויה לנחת לא שמה מחיצה בפ' ט"ז מה' שבת ה' ט"ו וכתב הה"מ וז"ל ופי' שאינה עשויה לנחת שאינה עשויה להניח שם דבר או לנוח שם ופי' העשויה לנחת להניח שם כלים ולא לדור בתוכה ודע שכשאמרו אינה מחיצה ר"ל מענין מוקף לדירה וביותר מב"ס וכך פי' הרשב"א ז"ל דודאי בפחות מב"ס מחיצה היא וכן ג"כ דבר תורה מחיצות גמורות הן ואין נ"ל כן מלשון רבינו ולפיכך הוא גורס שאינה עשויה לנחת ואעפ"י שמחיצות העשויות מאליהן כתל וסלע מועילות אלו העשויות בידי אדם ללא תועלת סופן ליבעל ואינן כלום וכן הדין במחיצה העשויה לצניעות זה נ"ל בדעתו ז"ל עכ"ל ופי' דבריו דלדעת הר"מ ז"ל דגריס שאינה עשויה לנחת אינה מחיצה כונתו שאינה מחיצה אפי' לקרפף פחות מב"ס אינה מחיצה כיון שמתחי' לא עשאה לנחת דהיינו להניח שם דבר או לנוח בתוכה וע"ז הוקשה לו דלו יהיה אלא מחיצה העשויה מאליה דקי"ל דהויא מחיצה ותי' דאל המחיצות העשויות בידי אדם ללא תועלת [שלא עשאוה להניח שם דבר או לנוח בתוכה] סופן בטילות יע"ש דון מינה לנ"ד למחיצות של הטיליגראף שבהכרח אלו הקונדיסין סופן ליבטל ולהביא אחרים תחתיהם וגם החוט העליון כאשר עינינו הרואות כפעם בפעם מחליפין החוט והקונדיסין בודאי דלא מהני לשם מחיצה להתיר הטלטול בתוך העיר ופשוט הוא שאינו מועיל מחיצת הטיליגראף גם לצוה"פ יען שהחוט נתון מן הצד על הרוחות וכבר אזהרה שמענו וגם ראינו בס' א"ז בפ"א מה' עירובין והביא דבריו בהג"ה בעירובין די"א בפירוש' שהקנה שעל גביהן צריך שיהיה מונח על ראשי השני קנים מזה לזה יע"ש: סוף דבר הנה דעתי מסכמת שמחיצות הטיליגראף לא יועילו ולא יצילו לא למחיצה ולא לצוה"פ ולאפס פנאי לפי רוב טרדותי כי שגבו ממני תלאותי לא אוכל לבא בארוכה להשתעשע בכל ד"ק כי יש ויש בד"ק קום להעיר בו עוד הערות ויען דלא נ"מ מידי לדינא ואין הפנאי מסכים עמי מידי הוא טעמא לעיכובא כי נעים נאוה וד"ב: ומ"ש בקונטריס האחרון אם יש דין רשות הרבים בזמן הזה ואסף וקבץ והכריח מכמה מקומות דבסרטיא (היינו מסילה ההולכת מעיר לעיר) אליבא דכל הפוסקים אעפ"י שאינן רחבות ט"ז אמה ואין ששים רבוא עוברים עליהם חייב כרת במזיד ואפי' בלא התראה כבא על הנדה ואוכל חמץ בפסח ע"כ הגיעו תד"ק: ואנא דאמרי במחכ"ת עדיין לא יצא ידי חובתו לו' אליבא דכל הפו' דמלבד דד' הרא"ש בפ' אין צדין סי' ב' מתנגדים לדברי מעכ"ת כאשר כבר הודה פאר"מ במכתבו הקצר עוד בה דהרוקח ז"ל בסי' קע"ה בסופו כתב וז"ל ובכל מלכותינו כאן אין רשות הרבים כי אין מצויין ששים רבוא בני אדם כמו שהיו במדבר הולכים במשכן הרי להדיא דגם במסילה ההולכת מעיר לעיר צריך שיהיו ששים רבוא עוברים בו כדי שיהיה לו דין רה"ר דכל מלאכות שבת משבת גמרינן אי לזאת כמו שבמדבר כשהיו הולכים במשכן היו ששים רבוא כן נמי לדיני שבת להחשיבו רה"ר צריך שיהיו ששים רבוא כן מוכח מדבריו באין תפונה ובאמת אני