שמחה לאיש ל

הנז' ס"ל דבלא טעם מיגו התירו לסכך ע"ג פסי ביראו' ולא דוקא פסי ביראות אלא אפי' כעין פסי ביראות התירו משום מצות סוכה וכן כתב הרב א"ז ז"ל בפ' עושין פסין וז"ל שמעינן משמעתין דאפי' בחו"ל הותרו הפסין של ביראות וכגון דקאזיל ללמוד תורה או לכיוצא בו לדבר מצוה יע"ש והג"א בפ' עושין פסין הביא דברי הא"ז ז"ל: היוצא מן המחובר דגבי סוכה אם נעץ ד' קונדיסין או פסי ביראות בחצר לא יצא י"ח מצות סוכה אפי' על שפת הגג הסכימו כל הפוס' ז"ל [זולת הר"מ ז"ל דפסק דכשירה דאמרי' גוד אסיק] דפסולה דאף דרשות היחיד גמורה היא מ"מ כיון דקאי בחצר שיש בו דפנות סמא בידיה לעשותה בדפנות ומשו"ה פסולה אבל בשדה דאין לו אופן לעשות דפנות משום לקיים מצות סוכה התירו לו לצאת י"ח כיון דמדאורייתא רשות היחיד גמורה היא [אשר בזה ניצול הרב ערוך לנר ז"ל מהשגת מעכ"ת שעשאו כשוכח תלמודו שתיים כהלכתן וג' אפי' טפח הל"מ חלילה! מאחר שפי' דבריו ז"ל מי שאין לו סוכה אחרת ואין לו דפנות לעשות סוכה טוב לו לעשות סוכה ע"י שינעוץ ד' קנים בארץ בד' קרנות וקנים על גביהן והסכך עליהם משיאכל בלא סוכה דסוכה כשירה מדאורייתא היא עכ"פ עכ"ל דכפי האמור ומדובר דבריו צדקו מאד] אבל בשבת הדין הוא להיפך דאי קאי בחצר שהוקף לדירה ובמבוי שיש בה דיורין ונעץ ד' קונדיסין וצוה"פ ע"ג או ד' דיומדין כעין פסי ביראות רשות היחיד גמורה היא. אבל בשדה או בבקעה מדרבנן אסורה כשאינו לדבר מצוה כלל רק לשווייה רה"י אסור לטלטל בתוכו רק בד' אמות דוקא נקטינן דחי' שחלקו התוס' מבקעה לחצר שהוקף לדירה והרא"ש ז"ל ואחריו נמשכו הטור ומרן ז"ל דינא הכי הוי וכמובן וכן משמע מדברי הרב שלטי הגבורים אשר סביב הרי"ף ז"ל על מתני' דשיירא דאיתא בסיפא וכל פרצה שהיא לעשר אמות מותרת מפני שהיא כפתח יותר מכן אסור וכ' הוא ז"ל וז"ל ואם עשה צוה"פ אפי' לפרצה יתירה מעשר מותר והר"מ כ' ובלבד שיהא עומד מרובה על הפרוץ ופרי' אפי' לא נעץ כ"א ד' קונדיסין ועשה צוה"פ ע"ג שרי והנ"מ בחצר ובמבוי אבל בבקעה לא מהני יע"ש. הנה כ"ז כתבתי להגיד כי ישר כי לפקע"ד הדרך הפשט דפי' דנעץ ד' קונדיסין הם פרוצים מד' רוחותיהן וצוה"פ על גביהן לפי מיעוט קט שכלי. ואולם לענין השאלה המוצגת אשר עליה אנו דנין להחשיב הטיליגראף וקונדיסיו למחיצה שלימה ותהיה העיר כאילו היא מוקפת כהלכתה בזה ודאי לא אחליט המאמר כי צריכה רבה להתבונן אם תועיל קונדיסי הטילגראף והחוט המתוח עליו לא למחיצה וגם לא לצוה"פ וראיתי בס' נפש חיה הנד"מ בסי' ל"ד שנשאל בזה אי מהני הטילגראף לצוה"פ והוא השיב דמהני ובסי' ל"ה הביא משם הדר"ג חותנו הרב אבד"ק קוטנא יע"א נר"ו שחלק עליו והביא ראיה דלא מהני מההיא דאכסדרה בבקעה אמאי הוכרחו בש"ס רב סבר דאמרי' פי תקרה יורד וסותם ואמאי הוצרכו לטעמא דפי תקרה בלא"ה מהני משום צוה"פ אל"ו כי ד' קורות שנתן על ד' יתדות לסדר עליהן הנסרים [וכמו שפירש"י ז"ל שם הבאתי דבריו לעיל] כיון שלא ניתנו לשם צוה"פ לא מהני ובעל הספר נפש חיה נר"ו דחה דבריו אחרי המחילה בדברים שאין בהם כדי שביעה יע"ש. וכל לגבי דידי אמינא דכל דבריו של חותנו הרב אבד"ק קוטנא בצדק ואמת נאמרו כאשר אבאר לקמן בס"ד והרב שואל ומשיב במ"ק ח"ב סי' פ"ח הביא מ"ש הרב יד דוד בשיטתו לעירובין בד' ע"ו שבתחילה ס' רבינו יאונתן ז"ל דס"ל דצוה"פ לא בעי היכר וגם ה' שבות יעקב ח"ב סי' ח' הכי ס"ל דצוה"פ העשוי מאליו הוייא כמחיצה הנעשית מאליה דלכ"ע הוייא מחיצה ושוב הביא מה שמצא כתוב בגליון בכתי' הגאון מהר"י מילר ז"ל דאין לסמוך על סברא זו נגד מ"ש הר"מ בשם הרשב"א בפ' י"ז מה' שבת ה' כ"ב וז"ל כתב הרשב"א ז"ל כיצד לחי העומד במבוי וכו' ויראה לי שהקורה דעומדת מאליו באופן שנותנים קורה מכתל לכתל לחזק את הכתלים אינה קורה שהקורה משום היכר ואין כאן היכר עכ"ל. וכתב עליו הרב יד דוד לדחות דברי ה' שבות יעקב דסברתו אינה מוכרחת דנהי דצוה"פ לא בעי היכר והעושה מאליה כשר מ"מ היכא שאנו רואים שנעשה לסיבה אחרת גרע מאילו נעשה בסתמא עכ"ל. וכתב ע"ז הרב שואל ומשיב דדוקא בתקרה דבעינן שנעשה לשם קורה הוא דכתב הרשב"א דכל העשוי לחזק הכתלים פסול ולא בצוה"פ יע"ש. ולבבי לא כן יחשוב דלא בקורה נאמר הך דינא כי גם במחיצות דינא דכי ידעינן דלא עשאה לשם מחיצה או שנראה לעין כל שלא נעשה לשם מחיצה לא מהני והא דאמרי' דמחיצה העומדת מאליה הוייא מחיצה היינו בעושה בסתמא דלא ידעינן אי עשאה שלא לשם מחיצה ואינו ניכר לעיני כל רואי השמש שנעשו שלא לשם מחיצה והכי מוכח בהרמב"ם פ' ט"ז ה' ה' שכ' וז"ל מקום שהוקף שלא לשם דירה אם פרץ בו פרצה יתר על יו"ד אמות בגובה יו"ד טפחים וגדר בה לשם דירה עד יו"ד מותר לטלטל בכולה ואפי' פרץ אמה וגדרה לשם דירה ופרץ אמה וגדרה לשם דירה עד שהשלימו ליותר מיו"ד מותר לטלטל בכולה אעפ"י שיש בו כמה מילין עכ"ל וכתב הה"מ ז"ל וז"ל ורבינו כ' מימרא כפשטה נר' מדבריו שהכל תלוי בכוונת הגדרים אם נעשו על דעת דירה ונר' שאי אפשר שתועיל כוונתו וא"כ היה בדעתו לעשות בית ראוי לדירה אבל אם היה דעתו לקרפף ואינו סמוך לבית דירה היאך יאמר שגדרתו לשם דירה יועיל והוא מכוון לדבר שאי אפשר ודבריו צל"ע עכ"ל: דבר הלמד מדברי הרמז"ל שהכל תלוי בכוונת עשיית המחיצה אם עשאה לשם דירה ולקו' הה"מ אפשר לתרץ דדעת הרמז"ל דאם זה גודר הפרצה ע"מ לעשות בית ראוי לדור בקרפף הוה מהני כוונתו להתיר הטלטול אף שעדיין לא בנה הבית ואינו סמוך לבית דירה משא"כ אם גדרה שלא לשם דירה בפירוש דאז לא מהני אפי' אם יגדור כל השדה כולה ודומה לזה מצינו להתו' ז"ל בשם ר"י בעירובין ד' מ"ז ע"ב בד"ה דכולה מברכתא וכו' שכתבו דמחיצת העיר צריך שיהיה מוקפת לדירה והרא"ש ז"ל הביא דברי ר"י והוסיף עוד בשם הר"מ דסתם עיירות מוקפות לדירה הם ואילו הר"ן ז"ל בפ"ק דמגילה על ההיא דאמר ריב"ל כרך שישב ולבסוף הוקף נדון ככפר דילפינן מבתי ערי חומה הק' הר"ן ז"ל דאלו עיירות שבחו"ל שהם מוקפות חומה דילמא ישב ולבסוף הוקף ואנן בעינן שהוקף ולבסוף ישב ותי' דסתם עיירות רובם מקפים אותם חומה ואח"ך עושים ישוב וע"ש והביא דבריו ה' ב"י בא"ח סי' תרפ"ח. נמצאו הרא"ש והר"ן דפליגי אהדדי דהרא"ש ז"ל כ' בשם הר"מ דסתם עיירות מוקפות לדירה דהיינו שבתחי' עושים ישוב ואח"ך מקיפים החומה הפך דברי הר"ן ז"ל ובהכרח צריכים אנו ליישב דבריהם כמ"ש הטור בשם הר"מ מרוטנבורג דלא מיקרי ישב ואח"ך הוקף אלא כשישב תחי' אדעתא שלא להקיפו אבל אם ישב תחילה על דעת להקיפו מקרי שפיר הוקף ולבסוף