שמחה לאיש כט

ר' האי גאון ז"ל כגון שעשאה מצדו של כתל דהוייא לה פתחא בקרן זוית לא עבדי אינשי עכ"ל מוכח להדי' דמ"ש בש"ס על ההיא דנעץ ד' קונדיסין דפליגי ר"י ור"ל בדרב חסדא בצוה"פ שעשאה מן הצד הרי מפ' הרי"ף ז"ל שהיה שם כתל דאי אמרת שלא היה שם מחיצה כלל אלא מד' רוחות היה צוה"פ איך יצוייר ואיך ידומה פתחא בקרן זוית אלא ודאי דהך שדה מוקף מחיצות הוה ונפרצו המחיצות בקרנות זוייותיהן ובא אדם אחד ונעץ ד' קונדיסין שנים בקרן זוית זאת וב' בקרן זוית שכנגדו באלכסון ואפשר שהיו שם שמונה קונדיסין אלא דתנא כי רוכלא ליחשיב וליזיל וכו' ואף ע"ג דפי' הגאון אינו מקובל להלכה אלא כפי' רש"י ז"ל דבעינן כמשקוף על שתי מזוזות מ"מ גופא דעובדא דכרם שהיה מוקף מחיצה כדקאי קאי ואהא לית מאן דפליג ואפושי פלוגתא למה לן ע"כ הגיעו תוד"ק ועל זה חיזק יסודותיו וסמך את יתדותיו דאלו הד' קונדיסין היה כרם מוקף מחיצות: והאמת שכן היא הגירסא לפנינו בדברי הרי"ף וכן הביאה הרא"ש ור' יאונתן והר"מ ומרן הב"י ז"ל ברם הריטב"א ז"ל בחידושיו לעירובין די"א הביא גרסא אחרת בדברי הרי"ף ז"ל וז"ל צוה"פ שעשה מן הצד כגון שנתן קנה סמוך לקונדס ועשה פתח בזוית וע"ז הק' הוא ז"ל ג' קושיות ואחת מהנה דקנה זאת שנתן סמוך לזוית מאן דכר שמיה דהא ר' יצחק לא אדכר בש"ס אלא ד' קונדיסין והנכון כפי' רש"י ז"ל עכ"ל הראת לדעת כפי גרסת הריטב"א ז"ל בדברי הרי"ף ז"ל דלא היה שום כתל וגם לא היה שום קנה רק ד' קונדיסין לבד ותו לא לא לשבעה ולא לשמונה כלל וכשל עוזר ונפל עזור: וכי תאמר בלבבך הרי אכסדרה בבקעה דאיפליגו רב ושמואל בעירובין ד"צ ודצ"ד דרב ס"ל פי תקרה יורד וסותם ושמואל ס"ל דלא אמרי' פי תקרה יורד וסותם ופי' רש"י ז"ל דאכסדרא זו פרוצה מד' רוחותיה ועומד קירוייה על ד' יתדות ונותנין ד' קורות מיתד ליתד ועליהן מסדרין הנסרי' ואותן הקורות קרי פי תקרה והאי דנקט בקעה משום דבעיר סתם אכסדראות סמוכות להקף ביה או חצר וליכא מחיצה אחת או ב' ומודה שמואל התם דמטלטלין בכולה כדאמרינן לקמן עכ"ל ואם איתא דבד' קונדיסין פרוצים מד' רוחות בצוה"פ לחוד סגי ושרי לטלטל בתוכו אמאי איצטריך לטעמא דפי תקרה תפו"ל דבצוה"פ לחוד סגי הא לא קשיא ולא מידי דכבר פירשו דבריהם התוס' והרא"ש ז"ל דלא נאמר דין זה מד' קונדיסין רק בחצר שהוקף לדירה ובמבוי שיש בו דיורין ולא בבקעה ואמטו להכי הוכרחו לטעמא דפי תקרה יען היתה האכסדרה בבקעה וכמו שפי' דבריו רש"י ז"ל להדיא: ועוד יש לחלק ולו' דהתם שאני שהיה לו תקרה דמהני לה התקרה לשוייה פתח וכמ"ש ה' א"ז ז"ל בפ' כל גגות שהביא פירש"י ז"ל על מ"ש שם בגמ' דצ"ד ע"ב בעשר כ"ע לא פליגי כי פליגי ביותר מעשר ופירש"י ז"ל דבעשר כ"ע לא פליגי דבלא סתימת פי תקרה נמי פתחים הם גם אליבא דשמואל והק' הא"ז ז"ל על רש"י ז"ל דשמואל לא יאמר פי תקרה יורד וסותם אפי' בי' ותי' וז"ל ופי' רבינו שמואל בי' כ"ע ל"פ אע"ג דליכא גיפופי כיון דאיכא תקרה אמרי' דכפתח הוי ולשוייה פתח אמרי' פי תקרה יורד וסותם ולא דמי לפסי ביראות דהתם ליכא שום תקרה אלא ד' דיומדין לבד כי פליגי ביותר מעשר עכ"ל הצריך וכן פי' הריטב"א ז"ל בשיטתו בסו' הנז' דצ"ד בד"ה רב לא אמר כשמואל יע"ש וכ"כ התוס' ז"ל שם בד"ה בעשר כ"ע לא פליגי אלא שכתבו דבריהם יותר בקיצור והרב א"ז ז"ל פי' דבריו וחילק בין פסי ביראות דליכא תקרה לאכסדרה ומינה נקיש לדין ד' קונדיסין באופן דלפי גר' הריטב"א ז"ל בדברי הרי"ף ז"ל כאמו"ל לא מצאנו שום גילוי לו' דהך דינא דנעץ ד' קונדיסין היה מוקף מחיצות פרוצו' כאשר העלה מני"ר: ומה שהביא ראיה הדר"ג מההיא דעירובין דף כ"ו קרפף שלא הוקף לדירה דאשמועינן תלמודא תקנתא בתר תקנתא לעשותו מוקף לדירה ולא אשמו' להעמיד ד' קונדיסין וכו' ומהכא הכריח כת"ר דודאי ד' קונדיסין פרוצים מד' רוחות לא מהני אנא דאמרי לא שמא מתייא דכבר כתבו התוס' והרא"ש דבמקום שלא הוקף לדירה לא מהנו הקונדיסין ואיך ישמיעונו תקנתא להעמיד ד' קונדיסין וז"פ. עלה בידינו דהיותר פשוט וברור בדברי התוס' ז"ל שכתבו ועוד דבשיירא שאני שלא הוקף לדירה הוא תי' שני וכן הרא"ש ז"ל דכתב בפירוש אי נמי כונתו לתרץ תי' ב': וכן נמי מצאתי ראיתי בסוכה די"ז ע"ב אמר רבא סיכך ע"ג מבוי שיש לו לחי כשרה ואמר רבא סיכך ע"ג פסי ביראות כשירה ודין זה פסקו הרי"ף בהלכות והרמב"ם בפ"ד מה' סוכה והטור ומרן ז"ל בש"ע סי' תר"ל סק"ז והתוס' ז"ל הקשו וז"ל ואע"ג דלא התירו פסי ביראות אלא לעולי רגלים ודוקא לבהמתם אבל אדם מתפס ועולה מתפס ויורד מ"מ כיון דמדאורייתא שרי בכל ענין אמרינן מגו דאפילו מדרבנן לא גזרו משום מצות סוכה ע"כ יע"ש והרב מג"א שם סק"ט העתיק דברי התוס' ז"ל הללו והוסיף לומר דדוקא בשדה התירו לסכך ע"ג פסי ביראות אבל לא בחצר עכ"ל יע"ש. ושורש ומקור דין זה כתבו מרן הב"י ז"ל שם בסי' תר"ל דבתחי' הביא מ"ש הרא"ש ז"ל בשם ראבי"ה ז"ל דכתב דאפי' לא נתקנו הפסין לביראות כגון שאין שם בור כיון דאם הי' שם בור היה נדון כמחיצה שרי ובחצר אם עשה כיוצא בזה רפייא בידיה אם היא כשירה ושוב הביא דברי המרדכי שכ' בשם ר"י דאע"ג דלא התירו אלא לעולי רגלים לבהמתם מ"מ כיון דמדאורייתא שרי בכל ענין אמרי' מגו וכ' הוא ז"ל וז"ל ונראה שטעמו של ראבי"ה ז"ל דלא מכשרינן בסוכה פסי ביראות אלא כעין שהתירו לעולי רגלים דהיינו בשדה במקום שאינו מוקף מחיצות ואעפ"י שלעולי רגלים לא התירו אלא כשיש שם בור והכא שרי ראבי"ה אעפ"י שאין שם בור איכא למימר דהתם הבור הוא הדבר הצריך להם אבל מאחר שלא התירו שם גבי פסי ביראות אפי' בבור שהוא הדבר הצריך להם אלא במקום שאינו מוקף מחיצות ה"נ לא מכשירינן בסוכה אלא במקום שאינו מוקף מחיצות. ושוב הביא מ"ש מרן ז"ל על דברי הרי"ף ז"ל וז"ל יש שחלקו על הרי"ף ז"ל שהביאה להא דסיכך ע"ג פסי ביראות בהלכות דכיון שלא התירו אלא לעולי רגלים בלבד האידנא ליכא מגו ונראה שהרי"ף ז"ל סובר שע"ג פסי ביראות לאו דוקא אלא אפי' כעין פסי ביראות התירו דכיון דמדינא פסי ביראות רשות היחיד גמורה היא אלא שאסור לטלטל בה מדרבנן גבי עולי רגלים העמידו דבריהם על דין תורה כדי שלא ימנעו מלעלו' לרגל ה"נ אוקמוהו אדין תורה כדי שיהיה סיפוק ביד כל אדם לזכות במצות סוכה ואינו מחוור אצלי דא"כ סיכך ע"ג מבוי שיש לו לחי עם הא דסיכך ע"ג פסי ביראות לא שייכי אהדדי כלל ובגמ' מצרכינן לזו וא"א אא"כ נדחוק בזה עכ"ל הר"ן. ומרן הב"י ז"ל תי' לקו' זאת של הר"ן ז"ל וז"ל ולק"מ דגם בסיכך ע"ג מבוי דכשרה היא משום מצוה יע"ש באופן דלדעת כל הגאונים ז"ל