שמחה לאיש כז

להניח קורה ע"ג המחיצות ואם היו נמוכים המחיצות הי"ל לגזור להגביה המחיצות ולהניח קורה ע"ג. אבל האמת יורה דרכו דלא נפק"ל מידי אם היו מחיצות או לאו דהוא צוה לעשות צוה"פ בשפת הגשר הנוטה לעיר אף שהיא תלויה באויר. וכן ראיתי בס' הנד"מ נפש חיה להרה"ג אב"ד דקאליש נר"ו בח"א סי' כ"ד שכתב וז"ל ובנ"ד שמעמיד צוה"פ על הגשר אין חשש לכ"ע דלא שייך לומר דהוי מחיצה שהגדים בוקעים בו שהרי אצל הגשר מזה ומזה הוי חפירה וחריץ דהוי כמו מחיצה ואף שהחריץ הוא בעומק והצוה"פ היא למעלה מ"מ מחיצה הוייא ואין מקום לעבור יעש"ב ובסי' ל' חזר וכתב וז"ל דהנה בסי' כ"ד ביארתי דצוה"פ על הגשר מהני בודאי אף שאינו סמוך לכתלים דהח"ש כתב הטעם דלא מהני צוה"פ כל היכא שאינו סמוך לכתלים משום דהוי מחיצה שהגדים בוקעים בו ובצוה"פ על הגשר לא הוי מחיצה שהגדים בוקעים בו אף שמן הצד ליכא כתלים שכתלי החריץ עצמם הם הכתלים ואינם יכולים לעבור מצד של צוה"פ רק מוכרחים לעבור על הגשר ושפיר הוי הצוה"פ שהוא על הגשר כמו שהוא אצל הכתלים ולא הוו גדים בוקעי' בו. ואילו יש שם פתח היה אפשר לנעולה וחוסמת היא את העוברי' וגם דאמרי' מצדדי הצוה"פ גוד אסיק מחיצתה והוי כאלו יש למעלה כתלים וצוה"פ עומדת בסמוך להם עכ"ל יעש"ב ובאמת כי כל דבריו הם דברי טעם וצדקו מאד ומי יערב אל לבו לאסור את המותר ובכן כן נמי בנ"ד ראוי ונכון לעשות צוה"פ ע"ג שפת סתימת החריץ ולית בזה שום ספק איסור כלל לפקע"ד והבוחר יבחר ומ"ע ומ"ן אם יעלה בידם לעשות ב' מחיצות משני צדדי הסתימה: ומה שרצה פאר"מ לחלק השוים ולהפרידם דשאני נסר וגשר לחריץ דבנסר וגשר המחיצה קיימת עכ"פ תחת הגשר והנסר משא"כ סתימת החריץ באמת לא ידעתי אחר דכללא כייל לן הרב פמ"ג במשבצות וה' מחצית השקל והאשל אברהם כולם הסכימו פה אחד דסתימת הנסר וסתימת עפר כל אפייא שוין דיותר מעשר הוי כפרצה וכמ"ש הרב אמונת שמואל ז"ל. ומי לנו גדול שדימה נתינת נסר על החריץ כמו היכא שנסתם בעפר וצרורות מרבינו יהונתן ז"ל דאשמועינן דאם נסתם החריץ עד עשר אמות הוי כפתח הרי דלא חילק בן נסר לסתימת העפר ומרן הב"י הק' עליו דבמכ"ש דנסר נפקא וכו' כנז"ל וא"כ לא נשאר מקום להסתפק ולהפריד בין הדבקים וכבר למדנו להועיל הר' נ"ב ז"ל לעשות צוה"פ על הגשר ומינה דגם בסתימת החריץ יועיל צוה"פ באין תפונה: והדמות ראיה שהביא מעכ"ת לאיסורא בתחי' קונטריסו בראשית מאמר מההיא דמרימר עירובין ד' כ"ח ע"א] דפסק סורא באוזלי ומההיא דרבי דלא אמר לא איסור ולא היתר והק' מני"ר דאמאי לא תקנו צוה"פ היכא דאיכא למיחש שמא יעלה הים שרטון דהיינו דומייא דסתימת החריץ. הנה הגם שגם רו"מ הודה דיד הדוחה נטויה לדחות מ"מ כתב דלסניף בעלמא הוו לאיסורא. ולדידי לא ידעתי מה דמות יערוך כלל והנה מההיא דרבי דלא אמר לא איסור ולא היתר כל עיקר טעמו שהיה מסתפק אם הים הוייא מחיצה או לא ולא החליט המאמר ואם היה גוזר שיעשו צוה"פ הוה שמעינן דכבר החליט המאמר דחיישינן לשמא יעלה הים שרטון לי' ולא מהנייא הים למחיצה והוא היה מסתפק בזה דאפשר דהים הוייא מחיצה איך יוצדק שיגזור אומר לעשות צוה"פ מה שלא היה מוסכם בהחלט אצלו ומההיא דמרימר הנה לגרסת ר"ח והרמב"ם ז"ל דגרסי לא חיישי' שמא יעלה הים שרטון הא ודאי דליכא שום דמות ראיה דהוא ס"ל דמחיצת הים מחיצה מעלייתא היא אבל לגרסת רש"י והרשב"א ז"ל דגרסי חיישי' שמא יעלה הים שרטון והיה עושה מחיצה באוזלי לפע"ד איכא ראיה נכונה דמועיל צוה"פ בנ"ד דאילו התם דהיה המבוי מפולש לים ולא היה צודק לומר שיעשו צוה"פ כיון דאין יוצא ואין בא מאותו מבוי לים בכדי שיעשו צוה"פ ואמטו"ל עשה מחיצה המפסקת לים ופסק לה באוזלי משא"כ בנ"ד דיוצאים ונכנסים דרך סתימת החריץ לחוץ לעיר הא ודאי כגו"ד בעי' צוה"פ ומהני במקום מחיצה אבל לפי האמת לפע"ד לא דמי העלאת הים שרטון לסתימת החריץ דנ"ד כלל דהתם כשעלתה הים שרטון הוייא כמחיצה שנפרצה במילואה וכמ"ש הר' חמד משה בסי' שס"ג ס"ק ה' יע"ש משא"כ בנ"ד דנסתם מעט מהחריץ יותר מעשר מ"מ נשאר חריץ מכאן ומכאן דהוי ככתל שנפרצה יותר מעשר והוא פשוט: תו חזיתיה למר שהביא עוד כדמות ראיה מההיא רחבא דפום נהרא עירובין ד' כ"ד ע"ב] דאמר אביי התם נעביד מחיצה אגודא דנהרא וצוה"פ אפומא דשביל וכו' ודקדק כבוד הודו אמאי לא קאמר אביי עביד צוה"פ אגודא דנהרא וכו'. ועמו הסליחה דהנה התוס' ז"ל שם כתבו בד"ה וליעבד מחיצה וכו' בסוף דבריהם וז"ל אלא היה יותר מעשר ולכך לא הוה מהני אפי' צוה"פ לרב עכ"ל ופי' דבריהם הר' יד דוד ז"ל דכוונתם דלא תקשי למה קאמר ליעביד מחיצה ולא קאמר ליעביד צוה"פ משום דהוי יותר מיו"ד ולא מהני ליה לרב צוה"פ יע"ש. באופן דזה כבר נרגשו התוס' ז"ל ותי' דלא מהני צוה"פ לרב ביותר מיו"ד סוף דבר דשפיר מהני צוה"פ לסתימת החריץ לפע"ד בלי ספק והרי איפשיטא בעיין ובפרט כי המובן מתוך השאלה שסתימת החריץ היא מכוונת לפרצת החומה וא"כ יכולים לעשות הצוה"פ סמוך ממש למחיצת החומה ולשפת החריץ אם ישיגו רשיון מהממשלה לעשות צוה"פ בתוך פרצות החומה דהיינו קנה מכאן וקנה מכאן עומדים זקופים והקנה שעל גביהן אם אי אפשר לעשותו ביושר מסיבה שיהיה נמוך ולא יוכלו לעבור תחתיו העגלות וכיוצא יוכלו לעשותו עגול כמין כיפה ומהני במקום משקוף כמו גבי מזוזה ביו"ד סי' רפ"ט יעי"ש ועי' הרשב"א ח"א סי' תנ"ט: ואבא היום אל העין עין משפט על אשר פלפל בחכמה בספק הג' בדין ד' קונדיסין הפליא עצה בצחות זך שכלו ועומק עיונו והאריך הרחיב למעניתו. אך מה אעשה שאין אני ן' חורין ואיני פנוי משום צד מעול הצבור אשר עלה על צוארי ובעלי דינים נצבים עלי מבקר עד ערב ואני מוכרח להשיב שואלי דבר כאן בד"ת להלכה ולמעשה ואין לי זמן פנאי לקבוע בלימודים ולהעמין עיוני הנה נא זקנתי ואולם להפיק רצון צדיק הנני ב"א להשתעשע בד"ק בקיצור נמרץ לפי מיעוט שכלי. ואען ואומר מה שהק' פאר"מ על ש"ס עירובין ד' י"א בפלוגתא דר"י ור"ל בדין נעץ ד' קונדיסין ומתח זמורה עליהן דלדעת ר"ל בכלאים התירו גם לשבת שיהא מותר לטלטל בתוכו ולד' ר"י לכלאים התירו אבל לא לשבת ומייתי הש"ס התם דאף ר"י סבר לה כרב דאתנייה במתני' והרחב מעשר אמות אינו מועיל צוה"פ וצריך למעט ומדקאמר ר"י דלענין שבת לא התירו הרי דס"ל כרב. וע"ז הק' מר באתריה דמאי ראיה מייתי הש"ס דר"י ס"ל כרב הרי רב איירי במבוי ובהכי הוא דאתנייה צריך למעט ור"י מיירי בבקעת בית חורתן וא"כ נימא דר"י לית ליה הא דרב ובמבוי ס"ל לר"י דבמבוי מהני צוה"פ אפי' נפרץ יותר מעשר ומה שאמרו דלשבת לא התירו