שמחה לאיש כו

ואנא דאמרי תמיה אנכי דלא שלטה עינו עין הבדולח בפמ"ג במשבצות סי' שס"ג ס"ק ך' שכ' וז"ל לענין עיר שסביבה חריץ עמוק י"ט ורוחב ד' הוייא מחיצה גמורה להעיר. שו"ת ח"צ ז"ל סי' ה' ו' ועיין סי' שע"ב במ"א כ"ט כל שרוחב החריץ פחות מד' טפחים נוח לו לפוסעו ולא הוי מחיצה להעיר ואם יש גשרים רחבים יותר מעשר צריך צוה"פ דוקא עכ"ל יע"ש הראת לדעת דפשי' ליה להרב פמ"ג ז"ל בגשר רחב יותר מעשר דמהני צוה"פ ודקדק בלשונו צריך צוה"פ דוקא: וכן בקדש חזיתיה להרב אהל יעקב ששפורטש ז"ל וה' מוהר"י אבוהב ז"ל בסי' ע"ב הסכימו ב' המאורות הגדולים להתירה בעי"ת האג יע"א אף שהיו גשרים העוברים עליהם ובקעי בהם רבים ובתחילה כתבו כיון שהגשרים עשוים להגביהם הוי כדלתות הננעלות ושוב כתבו כיון דאיכא צוה"פ ע"ג הנשרים אף אם היו קבועים סגי לה בצוה"פ יע"ש וזהו דעתו של הרב נודע ביאודה ז"ל שהסכים לעשות צוה"פ ע"ג הגשר כאשר הביא דבריו פאר"מ אלא שמני"ר יצא לחלק מדעתו דבנדון הרב נ"ב ז"ל מסתמא היה שם מחיצות על ב' צדדי הגשר מפני הסכנה שלא יפול הנופל והיה אפשר לעשות צוה"פ כתקונה משא"כ בחריץ דנ"ד שאין בו גדר מכאן ומכאן ואם עושים צוה"פ היא עומדת באויר וכו' ואנא דאמרי דשתי תי' בדבר חדא דגם כאן בנ"ד יעשו מחיצה על שני צדדי הסתימה ויעשו הצוה"פ כמו התם ותו אשאלהו ויוריני כי כן צוה הרב נ"ב לעשות הצוה"פ וכי באמצע הגשר יעשנו הלא ודאי ופשוט שצוה לעשות הצוה"פ על שפת הגשר ונוטה לעיר סמוך ממש לצד העיר והתם ודאי לא היו מחיצות ונמצא שצוה לעשות תלויה באויר הצוה"פ: ומה שרצה הדר"ג להביא ראיה דצוה"פ בכי האי גוונא תלויה באויר לא עבדי אינשי ע"י גוד אסיק מדאמרי' בעירובין ד' פ"ט גג גדול הסמוך לקטן הגדול מותר והקטן אסור ואמ"ר יוסף לא שנו אלא שיש מחיצה על זה ומחיצה על זה דגדול משתרי בגיפופו וקטן נפרץ במילואו אבל אין מחיצה לא ע"ז ולא ע"ז שניהם אסורין ופי' רש"י שיש מחיצה על זה ועל זה כל סביבותיהן חוץ מכנגד חיבורן דהשתא משתרי גדול בגיפופו אבל אין מחיצה לא לכאן ולא לכאן שניהם אסו' דקטן נמי אסר אגדול דהואיל ולא הוו גיפופי ממש אלא ע"י גוד אסיק לא הוי גיפופי לשוויא פתחא לגביה דפתחא דמנכר בעינן וכה"ג לא עבדי אינשי עכ"ל ומ"ע פאר"מ הביא דברי רש"י לסיוע דפתחא כה"ג דליכא מחיצות רק ע"י גוד אסיק לא מהני צוה"פ וה"ה גבי חריץ דליכא מחיצות רק חריץ מכאן ומכאן וע"י גוד אסיק אמרי' דהויא מחיצה לא מהני צוה"פ ע"כ תוד"ק. ולדידי אמינא אחרי המחי"ר מכת"ר דמלבד שלא יש שום סיוע מדברי רש"י ז"ל לנ"ד יען דהתם המחיצות אינם ניכרות כלל אלא שאנו נאמר ע"י גוד אסיק כאלו הם למעלה וגם פתח ליכא כלל רק מקום חבור הגגות גדול בקטן רוצים לחשבו כפתח בכי הא ודאי כתב רש"י ז"ל דפתחא כה"ג לא עבדי אינשי באופן שלא יש לא מחיצות ולא צוה"פ אבל הכא בנ"ד כל מגמתינו לעשות צוה"פ חזקה נראית לעין כל דאיכא פתח גדול הא ודאי דמהני שפיר וחזי וכל בעל שכל יודה על האמת בזה דנ"ד עדיפא מהתם ומה גם דכאן בנ"ד איכא חריץ מכאן ומכאן והוי ככתל ממש: תדע דהא משנתינו דחריץ תנן נתן עליו נסר ד' טפחי' רצו מערבין אחד רצו מערבין שנים והטעם שזה הנסר הוי כפתח. וכן אם נסתם החריץ עד עשר אמות חשבינן ליה כפתח והשתא תקשי לרש"י ז"ל שכתב בד' פ"ט דלא עבדי אינשי פתח כה"ג והיכי הוי פתח הנסר הרי מחיצות משני צדדי הנסר ליכא רק החריץ דאמרי' גוד אסיק והיכי חשבינן ליה הנסר כפתח מאחר דהוא ז"ל כתב בד' פ"ט דפתחא כה"ג לא עבדי אינשי מאחר דליכא לא מחיצות ולא פתח אל"ו מוכרחים אנו לומר דחריץ שאני דהוי מחיצה הניכרת ונראית לעין כל ושפיר חשבינן לחריץ כאלו היא מחיצה עולה למעלה וכמ"ש הגאון חכם צבי ז"ל שהיה מחיצה יותר מעולה מגבשושות וכו' יע"ש ואם כן פשיטא דמהני בה צורת הפתח: וכדו מצאתי ראיתי להריטב"א ז"ל שם בד' פ"ט שהביא פירש"י ז"ל הנז"ל ואח"ך כתב בשם הראב"ד ז"ל שכתב וז"ל שאילו היתה מחיצה ניכרת באמצעיתן אעפ"י שאין בסביבות ג"כ אלא מחיצות מלמטה שהן ניכרות די בכך לומר גוד אסיק ולשוויינהו למעלה רשות היחיד גמורה ואעפ"י שאינם עולות על הגג כלל די [בכך לומר גוד אסיק] להם בראית המחיצות לעומדין על שפתו וכדאמרי' לעיל גבי תל ועמוד ברשות הרבים עכ"ל יע"ש דבר הלמד מדבריו ז"ל דאף מחיצה לבד באמצעיתן דהיינו מקום חבור הגגין אמרי' גוד אסיק אף שהמחיצות אינם עולות על הגג רק לעומדין על שפתן רואה המחיצו' מהני המחיצה התלויה באויר לשווייה רשות היחיד אעפ"י שבסביבות ליכא שום מחיצה ומינה ילפינן בנ"ד במכ"ש דאיכא חריץ מכאן ומכאן פשיטא דמהני הצוה"פ אף שהיא תלויה באויר לשווייה רשות היחיד לעיר: וכן כתב הגאון ח"צ ז"ל שם דאף שמואל דפליג אדרב בפ' כל גגות ד' צ' דס"ל דאסור לטלטל בגגין מטעם דהני מחיצות למטה עבידן למעלה לא עבידן יודו בחריץ דאמרי' ביה גוד אסיק כיון דלצורך העיר הם עשוים יעש"ב ודרך אגב אומר דמה שסילק התמיהה מני"ר מעל הגאון ח"צ ז"ל שהלך ארוכות וקצרות בש"ס להביא ראיה שהחריץ נדון כמחיצה ולא זכר שר למשנה דכלאים [פ"ב מ"ג] מטעם דאין למדין שבת מכלאים לענין מחיצה וכו' ותמיהני דלא זכר הדר"ג למ"ש רש"י ז"ל בעירובין ד' ס"ב ע"ב בד"ה ומחתנה מודד חריץ וכו' והוייא לה מחיצה וכו' יע"ש וחזר התימה על הגאון ז"ל הגם דאשתמיט מיניה דברי רש"י ז"ל: באופן דפקע"ד איני רואה שום שינוי והפרש בין כתל לחריץ כלל ואדרבא מצינו בש"ס עירובין ד' ע"ז ע"א שהקשו לרב נחמן דלא היה צריך לאשמועינן בכתל ובחריץ הך דינא דצדו אחד שוה לארץ והוצרך לתרץ דאיכא הפרש במציאות משום דבכתל בעיתא תשמישתה או בעומקא לא משתמשי אינשי יע"ש אבל בדיניהם שקולים ויבואו גם שניהם: וכאשר עין רואה להר' מחצית השקל ז"ל בסי' שע"ב ס"ק ס"ט שכ' וז"ל דהאי חריץ הוי דינו ככתל המפסיק בין ב' חצרות ואם נתן עליה נסר הוי כפתח דאם רצו מערבין אחד רצו מערבין שנים וכל זה הוא עד עשרה מיקרי פתח אבל יותר מעשרה לא מיקרי פתח אלא פרצה וכאלו נפרץ כתל שבין ב' חצרות ביותר מעשרה שצריכים לערב יחד ולא כל אחד לבדו עכ"ל יע"ש: ואחר כל אלה הדברים עלינו החיוב מועל להודות על האמת ולקבל את האמת היוצא מפי הרב נ"ב ז"ל שצוה לעשות על הגשר צוה"ף דמדינא פסק הכי דדין כתל ודין חריץ שוים הם. ולמטוניה דמני"ר דבנדון הרב נ"ב ז"ל היו מחיצות משני צדדי הגשר למה לו לה' נ"ב ז"ל לצוות לעשות צוה"פ יותר בנקל הי"ל לצוות