שמחה לאיש כה

מר מחותני סבא דמשפטים מר ברישא כבוד קדושת ש"ת רפאל מאיר פאניז'יל נ"י למען יחוה דעתו ואולם לסיבת היותו חולה זה זמן שנה תמימה ואת היותרת חש בראשו וחולי אזניו ולא יכול לתפוס בקסת סופר ולהעמיק העיון להשיב שואלו מפני הכבוד בקש ממני למען אחוה דעי דעת הדיוט קל"ה כמות שהיא והגם שידעתי בעצמי מכיר אני את מקומי מי אנכי? ומה אני? ברם לעשות רצון צדיק הרב הגדול בוצינא קדישא מוה"ר מר מחותני יצ"ו וגם להפיק רצון השואל הי"ו כי ידעתיו מתוך ד"ק מתחסד עם קונו אמרתי ויהי מה הנני הנני ללקט אורות מתוך תורתן של ראשונים אמרות טהורות ואחוה גם אנכי דעתי וקט שכלי וזה החלי בס"ד וה' אלד'ים יעזור לי: הנה שאלתו הראשונה אי סתימת החריץ הוי כפרצ' או נדון כפתח אף שהסתימה היא יותר מי' אמות ואינה צריכה שום תיקון אמינא לפקע"ד דזה הדין עצמו בא ללמדנו רבינו יהונתן זלה"ה אשר סביב הרי"ף ז"ל בפ' חלון במתני' דחריץ דקתני דאם הוא מלא עפר או צרורות מערבין אחד ואין מערבין שנים וכ' הרר"י ז"ל וז"ל דהוי סתום לגמרי לפי שדרך עפר וצרורות להתבטל במקומם ונמצא שחצר אחד הן ואין דבר שיפסיק ביניהם ומשו"ה אין מערבין שנים וה"ה אם לא נסתם מכל אותו חריץ אלא י' אמות לבדן ונשאר חריץ מכאן ומכאן דכפתח הוי ואם רצו מערבין אחד ואם רצו מערבין שנים אלא משום דלא שכיח למהוי כענין זה לא הוזכר במשנה עכ"ל: וכבר ראיתי מה שטרח ויגע פאר"מ בדברי הרר"י ז"ל הללו והביא מ"ש מרן הב"י ז"ל ומ"ש התיו"ט ז"ל והרב אמונת שמואל ז"ל ואסיק דצריך להגיה בדברי הרר"י ז"ל ולכתוב אבל במקום וה"ה וגם למחוק אות דל"ת דכפתח הוי אתד"ק ולע"ד נראה בפשיטות דאין צריך להגיה כלל וכונת דברי הרר"י ז"ל הם נכונים לפי קע"ד המעט ואפרש שיחתי דהנה ברישא דמתני' אשמו' דין כותל שבין ב' חצרות דאם הוא גבוה י' דמערבין שנים ואם נפרץ עד י' אמות אם רצו מערבין שנים ואם רצו מערבין אחד ואם נפרץ יותר מי' מערבין א' ואין מערבין שנים ובסיפא גבי חריץ אשמועינן מתני' דאם הוא עמוק י' ורוחב ד' מערבין שנים ואין מערבין אחד ואם מילא כל החריץ עפר או צרורות מערבין א' ואין מערבין שנים דהוי סתום לגמרי אבל אם היה מלא עפר או צרורות י' אמות לא אשמועינן תנא דמתני' מה דינו אם דינו כמו גבי כתל דאם נפרץ עד י' אמות דינו כפתח או לא וע"ז כתב הרר"י ז"ל תכף אחר שפירש הך דינא דהיה מלא עפר או צרורו' מטעם דהוי סתום לגמרי וכו' אשמועינן דה"ה אם לא נסתם אלא עד י' אמות לבדן דהוי דינו כמו כתל שנפרץ דאם נפרץ עד י' אמות לבדן דכפתח הוי דאם רצו מערבין אחד ואם רצו מערבין ב' ה"ה גבי חריץ אם לא נסתם אלא עד עשר אמות לבדן רצו מערבין א' רצו מערבין שנים ודקדק בלשונו הטהור וכתב י' אמות לבדן להודיענו דאם הוא יותר מי' אמות הוי כפרצה כמו גבי דין כתל שמערבין אחד ואין מערבין שנים זה נלע"ד כונת דברי הרר"י ז"ל בפשיטות ומ"ש אלא משום דלא שכיח למהוי כענין זה לא הוזכר במשנה כונתו דלא שכיח שיהיה החריץ מלא עפר עשר אמות מצומצמות ממש משו"ה לא הוזכר במשנה כמו שהוזכר גבי כתל ברישא דמתני': ומר"ן הב"י ז"ל וכן היתה גרסתו בדברי הרר"י ואפי' לא נסתם אלא י' אמות לבד הוי כפתח דמשמע דכל עיקר כונתו אתא לאשמועינן כמה תהיה הסתימה שיהיה נדון כפתח וע"ז הוק' לו דלמה הצריך י' אמות ותו הקשה עליו דבמכ"ש דנסר נפקא לן וה' תיו"ט ז"ל נמשך אחר דברי מרן הב"י ז"ל וכ' על מתני' מלא עפר וכו' וז"ל הך מלא ופי' דבריו כך הם הך מלא אם תרצה לדונו כפתח בד' טפחים סגי במכ"ש דנסר דבסמוך ועל זה ציין דברי הב"י ז"ל עד כאן השיגה דעתי דעת הדיוט כונת מרן הב"י ז"ל והתיו"ט ז"ל וכל מה שהשיגו עליהם הרבנים ז"ל אין לו מקום לפקע"ד המך והשפל והבוחר יבחר: נקוט מהא דלפי מ"ש בעניותי פי' דברי הרר"י ז"ל והוא הנכון והאמת לע"ד דעיקר כוונתו באי ללמדנו דאם נסתם החריץ עד עשר אמות לבדן הוא דהוי כפתח ומינה דאם נסתם יותר מעשר דהוי כפרצה ומערבין אחד ואין מערבין שנים אף שנשאר חריץ מכאן ומכאן לא יועיל ולא יציל. ואם כנים אנו בזה הרי נפשט ספיקו הראשון לד' הרר"י ז"ל וכן הבין הרב אמונת שמואל ז"ל בכוונת הרר"י ז"ל שכ' וז"ל וטובא קמ"ל דאם נסתם יותר מעשר הוי כפרצה ומערבין אחד יע"ש. ואתה תחזה להרב ב"ח ז"ל שם בסי' שמ"ב שכ' וז"ל והדבר פשוט דה"ה אם לא נסתם החריץ אלא עשר אמות לבד ולא יותר ונשאר חריץ מכאן ומכאן דהו"ל פתח ואם רצו מערבין אחד וכו' אבל אם נסתם יותר מעשר הו"ל פרצה ומערבין אחד וזהו דעתו הרר"י ז"ל יע"ש הרי להדיא כמ"ש בעניותי [אלא מ"ש עוד שם הרב אמונת שמואל ז"ל בעד מרן הב"י ז"ל וז"ל גם לפי העתקתו משמע דכ"ש יותר מעשר דהוי כפתח ומהני הסתימות עכ"ל. ולפקע"ד לא ידעתי היכן מצא רמז בדברי מרן הב"י ז"ל דס"ל דכ"ש יותר מעשר דהוי כפתח הלא הוא ז"ל דקדק דבריו ונקט עשר אמות לבד מדנקט תיבת לבד מוכח דיותר מעשר לא הוי כפתח וכמו שכ"כ בלשונו הטהור הרר"י ז"ל ודבריו נפלאו ממני]: וכן משמע מדברי הרשב"א ז"ל בס' עבודת הקדש שער הרביעי שהביא שם דין כתל המפסקת בין ב' חצירות ודין חריץ וכתב וז"ל כתל שבין ב' חצירות גבוה מעשרה אפי' אין ברחבו אלא משהו מערבין שנים ואין מערבין אחד ומה הפרש יש בין כתל לחריץ דכתל מעכב מלהשתמש מזו לזו כשיש בגבהו עשרה טפחים ואין החריץ העמוק עשרה מעכב מלפסוע עליו כל שאין ברחבו ד' ומקצת הגאונים אמרו שדין כתל כדין החריץ ולא נתחוורו דבריהם עכ"ל יע"ש נקטינן דההפרש שיש בין הכתל לחריץ הוא דוקא בזה דבכתל אינו צריך רוחב ד' ובחריץ צריך שיהיה רוחב ד' שלא יהא נוח לפסוע עליו ואם איתא דיש הפרש דבכתל יותר מעשר הוי כפרצ' ובחריץ לא הלא היה ליה להרשב"א ז"ל לאשמועינן תו הפרש אחר. וכן בקדש חזיתיה להפמ"ג במשבצות סי' שע"ב ס"ק ע' שהביא דבריו הדר"ג ואין לי צורך להעתיק' אלא שכ' האשל אברהם ז"ל שם ס"ק כ"ט וז"ל כל רוחב מעשר פרצה הוי ואין ערבין ב' עכ"ל יע"ש נמצאו כולם מוסכמים בזה ואין חולק: פש גבן לבאר הספק הב' אף את"ל דיותר מעשר הוי כפרצה אי מהני ביה צורת הפתח היכא דנסתם החריץ יותר מעשר כדין כתל שנפרץ יותר מעשר. ופאר"מ שרטט וכ' בזה"ל מאן דמדמה מלתא למלתא מדעתו דנפשיה לומר מאחר שהכתל היא מחיצה והחריץ הוייא מחיצה כשם שהכתל שנפרצה ניתרת ע"י צוה"פ כך חריץ שנסתם ניתר ע"י צוה"פ ואינו מביא ראיה ברורה לדבריו שכן הוא ה"ז מקלי הדעת וזחוחי הלב וכו' וכו':