שמחה לאיש כג

בית חיינו יען יום ע"ו חל להיות ביום ש"ק [וידוע מנהג עה"ק ת"ו כשחל יום ע"ו בש"ק שקורין את המגילה ביום י"ד ומקיימים מצות מתנות לאביונים ואסורים במלאכה. וביום ש"ק אומרים על הנסים בתפילה ובברכת המזון ומוציאים שני ספרים וקורין בשני ויבא עמלק ומפטירין פקדתי ומוסיפים דבר מה בסעודה וגם עושים מקצת מצות משלוח מנות וביום הא' אין נופלים ע"פ ועושים סעודת פורים ומקיימים מצות משלוח מנות ואין אומרים על הנסים אף בסעודה בברכת המזון כידוע] ומידי הוא טעמא שלא הרחבתי הדבור באותו פרק. ואולם עתה בחג הפסח שואלים ודורשים מה יעשה ישר' יום אחד או ב' ימים טובים ש"ג ובפרט כי איסור חמץ רביע עלייהו אם שורת הדין נותנת לעשות ב' י"ט ש"ג: תשובה ראיתי להרדב"ז ז"ל בישנות ח"א סי' ל' שנשאל על עיר עזה אם חייבים בתו"מ יען שיש אנשים שיש להם קרקעות הכלל אם הוא מכלל ארץ ישראל או לא. והשיב בפשיעות דודאי דחייבין להפריש תו"מ הן למ"ד דחייבין להפריש בא"י מדאורייתא והן למ"ד דהחיוב הוא מדרבנן דדריש בביאת כולכם וכו' דודאי עולי מצרים כבשוה וכו' ואפי' אתמ"ל שלא כבשוה עולי בבל הרי לא פטרו כמו שפטרו את בית שאן וכתב עוד וז"ל ואין להביא ראיה ממה שאין עושים שני י"ט של גליות שאין דבר זה תלוי בארץ ישראל אלא במקומות שהיו דרין רוב ישראל והיו השלוחים הולכים להם וכמ"ש הר"מ ז"ל בפ"א מה' קידוש החדש. שוב מצאתי לבעל כפתור ופרח ז"ל תלמידו של הרמז"ל שכתב שעזה בכלל ארץ ישראל היא עכ"ל יעו"ש. הרי להדיא דהופשט הספק דעזה היא ארץ ישראל וגם פשיטא ליה דלא היו עושים בה שני יו"ט ש"ג אלא דכתב דמהא ליכא הוכחה לומר שהיא ארץ ישראל שהיו עושים יו"ט אחד דאפשר דטעמא הוי משום שהיו דרים רוב ישראל והיה ישוב לבני ישראל והיה להם קרקעות: אך בזאת רואה אנכי להרב מהרימ"ט ז"ל בח"א סי' מ"ז שגם הוא נשאל על עיר עזה אי דינה כארץ ישראל לחייב לאשתו ולכופה לדור עם בעלה בעזה כדתנן הכל מעלין לארץ ישראל והשיב הוא ז"ל דהרב כפתור ופרח סבר לה דהיא אר"י וראיתו וכו' והוא ז"ל דחה כל ראיותיו של הרב כו"פ ז"ל ולדעתו ז"ל דעזה היא חו"ל ונסתייע גם מדברי הירושלמי פ"ג דבכורים ה' י"ג דמוכח מדבריו דעזה וצור הם חו"ל וכתב עוד וז"ל ופוק חזי מאי עמא דבר שהרי כל ישר' אשר ישבו שם מעולם ושנים קדמוניות מעולם החזיקוה כחו"ל ורבותינו הקדמונים אשר בירושלם החזיקום כחו"ל לענין תו"מ ושביעית שרוב הפירות והתבואה של ירושלם מביאין לה מעזה וראיה זו גדולה מבית שאן לפי שהעידו שר"ע אכל עלי ירק בלא מעשר עשאה ר' חו"ל שהיו נוהגים בה איסור כארץ ישראל וכו' והקבלה והמעשה הוא עמוד גדול בהוראה ומעתה אין ספק דכיון דאינה נחשבת ארץ ישראל לענין המצות הנוהגות בה הרי היא כחו"ל גמורה לכל הדברים וכו' כדאמרינן בפ' מי שהוציאוהו וכו' ועוד דעזה לגבי מצרים כמו מכרך לעיר דלא שכיח כל מילי ואין שם רופא וכו'. הרי היא כחו"ל גמורה לכל מיעוטא דמיעוטא לגבי היאודים שבמצרים וכו' יעש"ב. באופן שלא זכר שר לתשו' הרדב"ז ז"ל הנז"ל שכתב שהיא ארץ ישראל גמורה וחייבים להפריש תו"מ וכו'. וכי מהא לא אירייא דאשתמיטיתיה מיניה דמר באותו רגע תשו' הרדב"ז ז"ל. ואפ' דלא אשתמיט מיניה דמר ואולי בראותו כי הרדב"ז ז"ל הין ולאו ורפייא בידיה עד שמצא לה' כפתור ופרח ז"ל שכתב שעזה היא ארץ ישראל עליו סמך יתידותיו ועלה בהסכמה שהיא ארץ ישראל וא"כ הרב מהרימ"ט ז"ל דפליג על דברי הרב כו"פ ז"ל ודחה כל ראיותיו לא הוצרך להביא דברי הרדב"ז ז"ל שכל עיקר סמיכתו על דברי ה' כו"פ ז"ל וכמובן. אך! דא עקא שמעיד בגדלו הרב מהרימ"ט ז"ל שכל ישר' אשר ישבו שם מעולם וגם רבותינו הקדמונים שבירושלם החזיקוה כחו"ל לענין תו"מ ושביעית וכו' באמת לא ידעתי מה אענה ולא עוד אלא דפליג במציאות דלד' הרדב"ז ז"ל לא פטרוה ולד' מהרימ"ט ז"ל פטרוה: וכי תאמר מאי נ"מ אם עזה היא א"י או חו"ל הלא הרדב"ז ז"ל מעיד בגדלו שאין עושים שני י"ט יהיה מאיזה טעם שיהיה אי משום שהיא א"י וקרובה לירושלם או משום שהיו השלוחים הולכים להם וא"כ לנ"ד שנשאלנו עליו נפשוט ספיקא עכ"פ דלא יעשו רק יום אחד לבד כמו שהיו עושים מימי קדם בזמן ישיבתה. לזאת אשיב דלאו מילתא היא ולא שמעינן מינה לנ"ד כל כמה דלא ידעינן בבירור עיקר טעמם שהיו עושים בזמן הרדב"ז ז"ל יום אחד לבד אם באמת היה ברור אצלם כי היו השלוחים מגיעים אצלם. או שמא היא מארץ ישראל שכך כתב הרמב"ם ז"ל בה' קידוש החדש פ"ה ה' י"א מקום שבינו ובין ירושלם ת"ו עשרה ימים או פחות שאפשר שהשלוחים היו מגיעים אליו רואים אם אותו מקום מא"י שהיו בו ישר' בכיבוש שני כגון אושה ושפרעם וכו' עושים יום אחד בלבד ואם אותו המקום מסוריא כגון צור ודמשק וכו' או מחו"ל כגון מצרים וכו' עושים כמנהג אבותיהם אם יום אחד ואם ב' ימים עכ"ל מוכת מדבריו דבא"י אם היא קרובה לירושלם באופן שהיו מגיעים השלוחים אצלם אז עושים יום אחד ואם הוא מסורייא או מחו"ל ולא ידענו בבירור שהיו מגיעים השלוחים אצלם שאם היינו יודעים ודאי לא היו עושים רק יום אחד אבל היכא דלא ידעינן סומכים לעשות כמנהג אבותיהם אם יום אחד או ב' ימים, ואתה תחזה להרמב"ם ז"ל בתשו' בס' פאר הדור סי' ק"ו שנשאל על צור שהיו עושים ב' י"ט ש"ג אם יש חשש ברכה לבטלה והשיב דאין בזה ספק ברכה שאינה צריכה כי כל מקום שיסופק בו אם היו השלוחים באים או לאו צריך לעשות ב' י"ט ואפשר שהיה מקום קרוב לירושלם ולא היו השלוחים מגיעים לשם מפני סכנה וכו' לכן תלוי במנהג וכו' יע"ש באופן כי צור שהיא אחת מערי סורייא כמ"ש בחבורו כנז"ל שהולכים בה: אחר מנהג אבותיהם כתב בתשובותיו כנז' שהטעם הוא משום ספיקא אם היו מגיעים השלוחים או לא. דון מינה לנ"ד לעיר עזה דלדעת הרב כו"פ והרדב"ז ז"ל דהיא אר"י אם היו עושים יום אחד כדין היו עושים יען היא קרובה לעה"ק ירושת"ו אף אם לא היו מגיעים השלוחים או לא ולד' הרב מהרימ"ט ז"ל דס"ל דהיא חו"ל בהכרח לומר דמה שהיו עושים יום אחד הגם שלא ידענו בבירור אם היו מגיעים אליהם השלוחים הוא מטעם מנהג שכן נהגו אבותיהם וכמ"ש הרמב"ם ז"ל. וא"כ אחר שיש ששים או שבעים שנה שנתבטל הישוב ונתבטל מנהגם ועתה נתיישבו מחדש בעיר עזה איך נאמר להם שלא יעשו רק יום אחד ויאכלו חמץ ביום השמיני ויעשו מלאכה מאחר דנקראת עיר חדשה שנתיישבה עתה. ובשלמא אם היה ברור לנו שעזה היא א"י או היה בדור לנו שהיו מגיעים אליהם השלוחים הא ודאי גם עתה היינו פוסקים להם שיעשו