שמחה לאיש כב

לה דהיינו כדי שתשוח ותטלנו פסק ז"ל דהיא ס' מגורשת וכו' ועדיין לפי"ז היה ראוי לומר דכיון דשמואל עקר לה לתקנתא וכו' משום חומרא דגיטין אף בקדושין היה ראוי לומר כן שהרי לא אמרו בקדושין אלא משום לתא דגיטין ולמה פסק בקדושין היא יכולה לשמרו והוא אינו יכול דמקודשת ודאי. אבל נראה שהוא סובר דכיון דשמואל עקר לה לתקנתא דיכולה לשמרו גבי גיטין ומודה לר' יוחנן בקדושין סמכינן אתקנתא דיכולה לשמרו מקו' גמורה משום דלא חזינן דמיעקרא התקנה בקדושין כלל זה נר' בדעת הר"מ ז"ל עכ"ל: באופן הבט נא קורא נעים כמה מדרגות המה כולהו רבוותא ז"ל מסכימי'ם ומעריבי'ם דברה"ר הוא דאמר שמואל לרב יאודה לא תעביד עובדא עד שיגיע הגט לידה. אלא דפליגי דאיכא דפסק כר"י דכל שהיא יכולה לשמרו והוא אינו יכול זהו קרוב לה וכן להיפך. ואיכא דפסק כשמואל דבעינן עד שיגיע הגע לידה. והר"מ ז"ל שינה את טעמו דבקדושין פסק כר' יוחנן כל שהיא יכולה לשמרו וכו' הויא מקודשת ודאי ובגיטין פ' כשמואל דבעינן שיגיע הגט לידה ואף הירושלמי ז"ל דכתב המחוור שבכולן עד שיגיע הגט לידה כבר פי' התוס' ז"ל והר"ן ז"ל דמיירי ברה"ר כנז"ל ולקו' הר"מ יצא הר"ן ז"ל לחלק דבגיטין שאני דעקר לה לתקנתא דיכולה לשמרו ולא מקישינן בזה ויצאה והיתה. ותי' זה של הר"ן קלסיה מרן ז"ל בכ"מ בה' גירושין ובב"י בסי' קל"ט אחר שהביא תי' הה"מ והרשב"א סיים בדבריו והדרך המתיישב אצלי בדעת רבינו הוא דרך הר"ן ז"ל זולת ר"ח ז"ל הביא דבריו בערוך דס"ל דאפי' בחצירה בעי' שיגיע הגט לידה וכולם דחו דבריו רק יען כתב שקבל מרבותיו שצריך שיגיע הגט לידה ויען הם דברי קבלה ראו לחוש לדבריו כמ"ש מרן בב"י ז"ל שם ואמטו"ל הזהירו דראוי לחוש שלא ליתן הגט רק בידה בלי חציצה וכמ"ש הרב לחם שלמה ז"ל שם דאם לא נזהר בזה לא עיכב יע"ש: הראת לדעת דכל החומרות הללו בגט נמשכו מההיא דאיתא בש"ס דאמר שמואל ואת לא תעביד עובדא וכו' ומהירושלמי כאמור והרמב"ם ז"ל שהוא המחמיר ופסק בגט דבעינן שיגיע הגע לידה בקדושין לא פסק הכי ומוכרח לתרץ כמ"ש הר"ן ז"ל דדוקא בגט נאמר הך דינא ולא בקדושין כי היכי שלא יהיו דבריו סתרי אהדדי. וא"כ מהיכא תיתי לחוש בקדושין בחציצה: ועוד למטוניה של ה' כרם שלמה ז"ל אמינא ברור לי לדעת ר"ח ורש"י ז"ל דס"ל דאם אמר לה התקדשי לי בכוס זה דזכתה ביין ולא בכוס והרב מהרשד"ם ז"ל בח' אה"ע סי' ה' כתב דאם אמר לה בכוס זה של יין זכתה ביין ולא בכוס אליבא דכ"ע יעו"ש הרי איכא חציצה שהכוס חוצץ בין ידה ובין הקדושין שהוא היין ובפרט כשהיה שמן בכוס לד' ר"ת והרמב"ם שמתקדשת בשמן ולא ביין ובשמן א"א לומר שתשתה אותו תכף כמו יין והיאך מתקדשת בשמן והרי הכוס חוצץ בין ידה ובין השמן שהוא הקדושין אלא דבהכרח לו' דבקדושין ליכא חומרא זו דחציצה כלל דאין צריך ליתן בידה שהרי אף אם נתן הככר לכלב שלה מקודשת אע"ג דלא נגעה בככר כלל ומזה סתירה למ"ש ה' כר"ש ז"ל דהקדושין הם קדש וד"ב ולפקע"ד המעט הוא אמינא דזו ראיה שאין עליה תשובה: ומצאתי ראיתי להרב לחם רב ז"ל בסי' כ"א שנשאל באחד שלקח ירך תרנגולת מתוך הסעודה והניחה בתוך טיסטימיל שלקח בשאלה מאת אחיו וקדש את משודכתו ונסתפק אם איכא צד גזל בירך התרנגולת שלקח מהשלחן והו"ל מקדש בגזל וגם הטיסטימיל היה בשאלה ונמצא מקדש בחפץ שאול. ועל הירך של התרנגולת השיב דלא הוי גזל מטעם אמדנא וכו' כאשר יראה המעש"ב. אמנם על הטיסעימיל שהיה שאול ואיכא פלוגתא דרבוותא ונמצא דאם הירך של התרנגולת היא שלו הטיסטימיל אינו שלו הרי זה דומה למקדש בכוס של יין דאמרינן במה שבתוכו ולא בו כדאמרינן לעיל וגם בזה לוכל לומר שנתקדשה בירך התרנגולת ולא בטיסטימיל. ושוב יצא לחלק דשאני התם דלא סגי בלא"ה ליתן המים או היין או השמן בכלי ומשו"ה אמרינן במה שבתוכו ולא בו משא"כ בירך תרנגולת בתוך הטיסטימיל וכו' עש"ב ולא עלה על דעתו דעת עליון דבלא"ה אי אפשר לפרש ולומר שהיא מקודשת בירך התרנגולת לבד יען הטיסטימיל היה חוצץ בין הירך ובין ידי הכלה אלא ודאי דבהכי לא איכפת לן אם הטיסטימיל חוצץ: שו"ר הדבר מפורש יוצא מפי הרב הלק"ט ח"ב סי' ר"ס שנשאל וז"ל מ"ש גבי גט דלא סגי שתטול האשה גיטה מיד בעלה וגבי קדושין אעפ"י שנטלתן מע"ג קרקע שפיר דמי. תשו' בגט הקפידה תורה ונתן בידה ולא שתטול ואע"ג דהקיש הויה ליציאה לא לכל מילי הוקשו כי ההיא דצווח ר"ל ככרוכייא ויצאה והיתה ויש סמך לדבר נתתי כסף השדה קח ממני שאם כבר פשט עפרון את ידו וקבל הכסף לא שייך קח אלא כלומר מוכלים הם בידי קחם בידך. וטעמא איכא דהתם דלרחוקה קאתי לא מקדי' איניש פורענותא לנפשי' ושקליה מדידיה עד דיהבא לידה אבל היכא דלקרובה קאתי אשה בכל דהו ניחא לה עכ"ל. העתקתי כל דבריו ז"ל למען יקראנה הקורא ויראה וידע דאיכא תנא דמסייע לן מי לנו גדול ושום נ"ש לא יוכל לפצות פה כנגדו ח"ו וכל הרוצה לחלוק על דבריו ח"ו עליו הראיה: ואין אנו צריכים לישא וליתן בכל מ"ש הרבנים העי"א ולהבדיל בין החיים הרב כר"ש ז"ל וסלח נא אנכי מבקש מכבודו במקומו מונח ויפה דן יפה הורה הרב מ"ץ יחל"א והלכתא כוותיה ובאמת חפץ הייתי להשתעשע בכל מ"ש בפרט זה. אך! סהדי במרומים כי אין הפנאי מסכים עמדי מרוב טרדותי ה' יאמר די לצרותי ויצילנו משגיאות וימ"ן ויהיו דברי אלה עשוים באמת וישר: הצעיר יעקב שאול אלישר ס"ט: סימן ה' נשאלתי לחוות דעתי הקצרה מאת הרב הגאון כש"ת מר שמואל סלאנט הי"ו אודות עיר עזה כידוע לנו בבירור מפי הקבלה ומפי ספרים שעזה היה בה ישוב בני ישראל זמן רב וזה ששים שנה ואת היותרת שנתבטל הישוב מסיבת הגלות המר ולא יכלו לסבול עם בני ישראל הגלות והוכרחו לצאת משם וקבעו דירה רוב בני העיר בעה"ק חברון ת"ו והניחו בית הכנסת חרב ושמם ובית הקברות מאין יושב רק גוים וערלים דוקא ותו לא. והנה בעתה נתעוררו אחינו בנ"י ספרדים ואשכנזים לקבוע דירה בעזה הנז' ועשו בית להתפלל שם ונתקבצו מנין עשרה מישראל והותר והוליכו שם ס"ת ומתפללים שם בעשרה והגיע עתה חג הפסח הקדוש ונסתפקו אם יעשו יום א' יו"ט לבד כבני ארץ ישראל או יעשו ב' ימים טובים ש"ג כמנהג רוב העולם והנה בפורים כבר שאלו מה יעשו בקריאת המגילה והוריתי להם שיקראו ב' ימים הראשון בברכה והב' בלא ברכה וכמ"ש בס' תקון יששכר ז"ל בעד עזה. ובלא"ה שנה זאת התרמ"ג שכל העולם לא קרינו את המגילה כ"א ביום י"ד לבד אף אנחנו בני עיקו"ת ציון תו"ב היא