שמחה לאיש רכב

שנת תרמ"ט או לא. ולכשתמ"ל שהיא שנת השמיטה כיון שכבר קבלנו ס' הרמב"ם ז"ל למנות מתשרי מבריאת העולם נסתפקנו אי המושבות הללו נקראים קרקע של ישראל או קרקע של גוי כיון שהם (ערץ' מיר'י) ארץ הממשלה וכאמו"ל. וגם אחר שכבר מילתינו אמורה דשביעית בזה"ז דרבנן חל עלינו חובת ביאור האם יוכל האיש הישראלי להיות שכיר בקרקע הגוי לעבוד עבודת אדמה בשכר. והנה בפ' הנזקין ד' ס"ב ע"ב איתא התם דאמר רב דימי בר שישנא משמיה דרב אין עודרין עם הגוי בשביעית. וכתבו התוס' בד"ה אין עודרין וז"ל והא דאמר בפ' זה בורר ד' כ"ו ע"א דחזה ר"ל לההוא גברא דקא כריב אמ"ל כהן וחורש אמרו לו ר' חייא ור"ש ן' יהוצדק יכול לומר אגיסטון אני בתוכה לא כמו שפי' הקונטריס שכיר בקרקע הגוי דהכא משמע דאסור ולא מסתבר לחלק בין חינם לבשכר אלא מפרש ר"ת אגיסטון בקרקע שמקבלים מן המלך לפרוע כו"כ תבואה בשנה כדאמר סתם לעיל מיניה ר' ינאי מכריז פוקו וזרעו בשביעית משום ארנונא ושמא סכנת נפשות איכא אם לא יפרעו מס למלך. אי נמי קסבר יש קנין לגוי בא"י להפקיע מן המעשרות. אי נמי שביעית בזה"ז דרבנן ואע"ג דמדרבנן אסור לגוי אחר גבי מלך התירו עכ"ל. והנה המבין יבין בדברי התוס' ז"ל דנתנו ג' טעמים להכרוז של ר' ינאי שהיה מכריז פוקו וזרעו וכו'. הטעם הא' הוא משום סכנה. והטעם הב' אף שלא היה שום סכנה אלא דס"ל דיש קנין לגוי וכו' ומשו"ה היה מכריז פוקו זרעו וכו'. ולנו לדעת אם לא היה סכנה בדבר מה יועיל במאי דקסבר ר' ינאי יש קנין וכו' עכ"פ איכא איסורא דאין עודרין עם הגוי בשביעית. וא"כ במה יתנצל ר"ח ור"ש ן' יהוצדק שאמרו אגיסטון אני וכו' הלא הכא משמע דאסור לעדור עם הגוי. ובשלמא לטעם הג' שתי' דשביעית בזה"ז דרבנן כבר נרגשו הם עצמם ותי' דגבי מלך התירו. אבל בטעם הב' וקסבר ר' ינאי יש קנין לגוי וכו' אכתי הקו' במקומה עומדת דאין כודרין עם הגוי וכו'. ואם תאמר דכוונתם דר' ינאי קסבר יש קנין לגוי וכו' ורב דימי ס"ל אין קנין ומשו"ה אסר לעדור עם הגוי. וא"כ למה דחו פירוש הקונטריס נימא דגם רש"י הכי קסבר בעד הני תנאי ר' חייא ורשב"י דאמרו אגיסטון אני דס"ל דיש קנין לגוי וליכא איסורא לעדור עם הגוי. אלא ודאי דכוונת התוס' ז"ל שדחו פירש"י ז"ל דמוכח מדבריו דאפי' בלי שום סיבה ועילה יכול להיות ישראל שכיר בקרקע הגוי בשביעית ובזה דחו דבריו כיון דאין עודרין עם הגוי בשביעית ותי' דכוונת אמרם ר"ח ורשב"י יכול לומר אגיסטון אני צריך שיהיה בו שום סיבה דהיינו מסיבת ארנונא יכול לומר אגיסטון אני בקרקע המלך פי' שאני שכיר בקרקע המלך פי' שאני חייב ליתן ארנונא כיון דאיכא סכנת נפשות. ובטעם הב' אמרו דאף אי ליכא סכנת נפשות קסבר יש קנין לגוי וא"כ אני שכיר להמלך שכבר קנה הקרקע ויש קנין להפקיע ממעשרות ומשביעית ואני חייב לשלם הארנונא ואני שכיר בקרקע הזה. ולטעם הג' דשביעית בזה"ז דרבנן ואף דליכא סכנת נפשות ואף דנימא דאין קנין מדרבנן עכ"פ אני שכיר בקרקע הזה לשלם הארנונא ואף דאיכא איסורא מדרבנן לגבי מלך התירו לחרוש ולזרוע בשביעית בזה"ז זהו הנלע"ד כוונת התו' ז"ל באין הפונה. ובהא פליגי רש"י והתוס' ז"ל אם יכול להיות שכיר הישר' בקרקע הגוי בלי שום סיבה דארנונא דלדעת רש"י ז"ל מותר ולד' התוס' ז"ל אסור והערוך ז"ל פי' כפירש"י אגיסטון אני שכיר אני בקרקע הגוי עכ"ל יע"ש: אך זוהי שקשה לפקע"ד על התוס' ז"ל בטעם הג' דשביעית בזה"ז דרבנן ואף דמדרבנן אסור גבי מלך התירו. מההיא דתנן פ"ד דחלה משנה ז' וז"ל ישראל שהיו אריסין לגוים בסוריא ר' אליעזר מחייב פירותיהם במעשרות ובשביעית ור"ג פוער וכו' חזר לנהוג כר"ג. וה' תיו"ט בפ"ה דמעשרות משנה ה' הק' להרמב"ם ממ"ש בפירוש המשנה למ"ש בחיבורו ותי' הטעם ממאי דאמרו בירושלמי דאתי לשיטת ר"ג משנה ז' פ"ד דחלה והתם תנן דנהגו כמותו ועוד כל מקום ששנה רשב"ג וכו' יע"ש. ופסק הרמב"ם בפ"ק דתרומות ד' י"ז כר"ג וכתב מרן בכ"מ דפסק כמתני' דחלה וכר"ג דמסיק במתני' דנהגו כמותו עכ"ל. ואיתא בתוספתא פ"ב דתרומות וז"ל ישראל שקנה שדה בסוריא וכו' אבל האריסין והחכירות ובתי אבות ונוי שמשכן שדהו לישראל אעפ"י שעשה לו נמוסו (פ' שטר בעש"ג) פטורה מן המעשרות ופטורה מן השמיטה עכ"ל. ותוספתא זו הובאה במס' גיטין ד' מ"ג ע"ב רק דהתם לא הוזכר רק דפטורה מן המעשרות וגם הר"מ בחבורו בפ"ק דתרומות הנז' לא הזכיר רק פיטור המעשרות ולא פסק דפטורין האריסין וכו' מן השמיטה. ואולם בתשו' פאר הדור סי' ט"ז הביא התוספתא כצורתה דפטורין האריסין וכו' מהמעשרות ומן השביעית יע"ש: ומעתה ת"ם אנכי דהרי סוריא היא חייבת בשביעית מדרבנן בזמן שארץ ישראל היתה חייבת דאורייתא. וא"כ עתה דשביעית בזה"ז בא"י דרבנן כמ"ש התוס' בטעם הג' הא ודאי ופשוט דמותר לישראל להיות אריס וחוכר וכ"ש להיות שכיר בקרקע הגוי ולמה דחו פירש"י ז"ל מההיא דאין עודרין עם הנוי וכו' דההיא מצינן למימר דמיירי בשביעית דאורייתא מאחר דאינהו אוקמו לההיא דאגיסטון בשביעית בזה"ז דהוי דרבנן. וכמו שכן ראיתי לה' אור יקרות ז"ל בחי' על סנהדרין שתירץ הכי לעיקר קושית התוס' ז"ל וז"ל ולרש"י י"ל דההיא דאין עודרין הוי בשביעית דאורייתא אבל בשביעית דרבנן אפשר דאצל הגוי שרי יע"ש. לדידי אתמהה: וכן חזיתיה למוה"ר הגאון ה' פרי האדמה בח"ג ד' מ"ו ע"א שכתב וז"ל שנה זאת חכר ישראל אחד שדה מן הגוי בשביעית בארץ גת הנקרא רמלא הנה מלבד כי הארץ הלזו היא חו"ל ואין שביעית נוהגת בה אלא אפי' בארץ ישראל וציין לה' המבי"ט ח"ב סי' ס"ד וה"נ סי' מ"ו ולה' מהרימ"ט בח"ב חיו"ד סי' ב"ן ולה' מהר"ם גאלאנטי ז"ל סי' ז"ן יע"ש. באופן שהתיר בפשיטות להיות חוכר בארץ ישראל מן הגוי כ"ש להיות שכיר אצל הגוי בקרקע הנוי דשרי: ואחר כל אלה הדברים הרשות ביד האדונים השרים הנדיבים המחזיקים ביד יושבי המושבות שיחיו ביגיע כפיהם מעבודת האדמה. עתה שהגיעה שנת השמיטה אם יש את רצונם להתנהג בחסידות וביהדות ולהניח כל השדות נחלת שדה וכרם בור ולא ליגע בהם יד מה טוב חלקם ומה נעים גורלם שמקדשים ש"ש ברבים. ואם כה יאמרו שרצונם שחוששי' שילך כל ממונם שפיזרו כמה מיליון פ'ראנקוס לאיבוד כי יחרב הישוב שר עמלו ויגעו מיום שקנו אלו המושבות עד היום הזה שהתחיל להוציא פרח ויצץ ציץ להיות ישוב בארץ ישראל ויהיה להם פסידה גדולה כי יושבי המושבות מה יעשו בהיותם בטלים מעבודתם ויצטרכו לגלות למקומות אחרים לבקש בעד פרנסתם ויניחו המושבות ויחרב כל הישוב ואין לך פסידה גדולה מזו: ובכן לפי דעתי דעת הדיוט הדרך הנכון והישר טרם