שמחה לאיש רכ

מפני שהוא מדרבנן יוכל איש חכם קטן או גדול להתיר לכתחילה לעבור על דבריהם ולחרוש ולזרוע בשביעית? הלא בכמה מקומות מצינו שחכמים עשו חיזוק לדבריהם זאת ועוד יצעק מרה כל השומע שיש מי שמבקש צדדי ההתר להתיר לחרוש ולזרוע שדה ישראל בארץ ישראל ועל ידי ישראל מטעם שלא יגועו ברעב שלא יהיה להם במה להתפרנס הם ואנשי ביתם יאמר האומר אי שמים זיל קרי בי רב מקרא מלא דבר הכתוב וכי תאמרו מה נאכל בשנה השביעית הן לא נזרע ולא נאסוף את תבואתינו וציותי את ברכתי לכם וגו' הרי להדיא שגלוי וידוע לפניו יתש"ל שיטענו זאת הטענה עם בני ישראל. והאמת מה היו עושים בזמן הבית שהיו ישראל שרויים על אדמתם הא ודאי שהיו יושבים בעלים מעבודה בשנה השביעית ולא היו מתים ברעב כי הקב"ה כביכול היה מזמין להם פרנסתם. וגם עתה יבטחו בחסדיו יתש"ל ולא ימותו ברעב. וזה לא יקרא פסידה כמו ארנונא שהכריז ר' ינאי פוקו וזרעו בשביעית (בסנדהרין דף כ"ו) דאותה פסידה היא חיצונית מלבד הפסידה שלא חרשו וזרעו בשביעית הם חייבים ליתן מכיסם הארנונא אבל פסידה שלא יזרעו בשביעית לא יקרא פסידה כי אם מניעת הריוח כי זהו ציוויו יתש"ל שנפסיד שלא לחרוש ולא לזרוע וזהו עיקר תכלית הציווי שתשבות הארץ ומי שם פה לאדם לבקש צדדי ההתר בדבר יקר כזה בסיבת פסידה הזאת אשר הוא רצונו וציוויו יתש"ל: ועוד זאת יתירה יתחמץ לבב אנוש לומר אם יבקשו סיבות ועילות להתיר לחרוש ולזרוע ולעשות כל עבודת האדמה בשביעית עתה כי הרחיב ד' לנו וניתן רשיום מטעם הממשלה האדירה ובחסדי אדונינו המלך הרחמן יר"ה לקנות שדות וכרמים ובתים וחצרות כל איש ישראל אשר תשיג ידו לקנות שדה וכרם יקנה ויבטח בכחא דהיתירא לעבוד עבודת האדמה בשביעית ולית מאן דימחא בידיה ונמצא על ידי זה תשכח תורת שביעית מישר' מכל וכל לא מדאוריית' ולא מדרבנן. ואיך הינו תאבים מכמה שנים שלא היה לנו אף מדרך כף רגל מקנת כספינו בארץ ישראל היו אומרים מי יתננו חלקת שדה בארץ לקים מצות התלויות רה תרומות ומעשרות ולקט שו"פ ושביעית וכמה מצות התלויות בארץ ועתה כי אינה ד' לידינו נחלת שדה וכרם בהתעוררות שרי ישראל המתנדבים בעם. ומי יודע אם באמת מקיימים מצות הפרשת תו"מ ולשו"פ וכלאים. (והלואי היו משתדלים מע' רבני האשכנזים הי"ו להושיב ב"ד בכל המושבות להשגיח על כל דיני ארץ ישראל בכלל ובפרט) ונוסף גם הוא מצות שביעית שתשתכח מישראל אשר גלותינו ושפלותינו היא סיבת אבקה של שביעית בעוה"ר כידוע: אך בזאת ישיב כנגדו המשיב להבע"ד החולק וצועק ככרוכיא על השאלות הללו ויוריהו ויאמר לו לא נכחד ממני כי רשפי אש התעוררות אהבתו ויראתו ית' הם הרהיבוך לדבר על חכמי ישראל המבקשים צדדי ההיתר חלילה וחס לחשוד אותם שמבקשים להקל בדבר האסור הס כי לא להזכיר כי אם בזאת אוכיחך ואערכה לנגדך אחר שידעת באמת והודית בפיך דאיסור שביעית בזה"ז הוא איסור דרבנן לד' רובא דרבוואתא כאשר דברת בפיך הא לא יכחיש שום חכם בכל ספק שיפול באיסור שעיקר איסורו מדרבנן דאזלינן לקולא והנה בנדון שאלתינו יש ספק אם המושבות הללו אשר הם סמוכים ליפו ת"ו ולראמלה יע"א לא בקיאינן בהו אם הם ארץ ישר' גמור באמת או אם הם חו"ל יען מה? יען כי עיר רמלה היא חו"ל כמ"ש בס' כפתור ופרח בד' ס"ט ע"א שכתב וז"ל מנוב למערב ביושר כשלש שעות הוא צריפין וקורין לו צרפ'אן ובתחום צריפין יש עיר ששמה רמלה וקורין לה פליסטין ואולי היא גת. ובד' ל"א ע"א כתב שרדף אחר זכות עיר אחת הסמוכה ללוד ושמה רמלה קודם שאחפש בגבולי הארץ כי הוציאו עליה דבה וכו' וכו' ואח"כ כתב וז"ל מצאתי בספר בעולמיוס שמזכיר ארכי העיירות ורחבן ביניהם אל רמלה ארכה ס"ה רחבה ל"ב שוה לירושלם ברוחב המערבית מירו' וכו' ובינה ובין ירושלם יום והישמעאלי' קורין לה פליסטין ובני עמינו קורין לה גת וכו' יע"ש. ובד' תכ"ו ע"א כתב דרמלה עושים בה שני יו"ט של גליות יע"ש. והרב פרי האדמה ח"ג ד' כ"א ע"ג כתב שהיא חו"ל וצריך לעשות בה ב' י"ט ש"ג. וגם על יפו כתב דיעשו בה ב' י"ט ש"ג ונסתייע ממ"ש הרב כפתור ופרח ז"ל בד' ס"ד ע"א שהביא דברי התוספתא הלוקח מן הספינה ביפו ומן הספינה בקסרי חייב וסיים וז"ל וזה מפני שלא יפול בהם ספק שהרי הם בגבולי כיבוש שני ואין בזה חולק עכ"ל. והרב חסדי דוד ז"ל למהרד"ף בפירושו על זאת התוספתא בפ"ק דדמאי ד' יו"ד] כ' וז"ל יפו וקסרי שניהן חו"ל אלא דסמוכות לא"י למערב ומוליכין דרך ים פירות מא"י להן ולפיכך הלוקח מן הספינה חייב בדמאי עכ"ל יע"ש. והגאון הרב חיד"א ז"ל בס' מחזיק ברכה בא"ח סי' תצ"ו חלק עליו ביפו ואמר שהיא ארץ ישר' ובקסרי הודה לו מ"מ בסוף כתב דאין ס' כפתור ופרח מצוי עמו לעמוד על בירורן של דברים יע"ש: נקוט מיהא דרמלה הוא מוסכם שהיא חו"ל וכ' בס' גט פשוט בסי' קכ"ח ס"ק ל"ב שכתב שפעם אחד כתבו גט ברמלה גאוני ארץ שנמצאו שם ורצו לכתוב בגט שם העיר גת רק כי שם רמלה הוא יותר מפורסם וכתבו רמלה יע"ש. נמצא דאפי' יפו פליגי בה אם היא חו"ל או ארץ ישראל. ומה שעושים יום טוב יום אחד אין ראיה כי אפשר שהטעם מפני שהיו השלוחים מגיעים לשם וכמ"ש בתשובת פאר הדור להרמב"ם סי' ק"ו שזה תלוי במנהג יע"ש: וא"כ מאחר דאיכא ספיקא במושבות האלו אשר סמוכים המה ליפו ולרמלה ואפשר שהם חו"ל הוי ספיקא דרבנן ולא להקל לחרוש ולזרוע בשדה של ישר' חלילה! אלא להערים באופן שנבאר להלן שיהא מותר אליבא דכ"ע באין תפונה: ואף אם נאמר דאלו המושבות הם המה ארץ ישר' גמור ובפרט דיש מושבות שידוע בבירור שהם א"י גמור אכתי איכא ספיקא בשנת השמיטה רואין כוונתי לומר דיש להסתפק אם שנה זו היא שנת השמי' דזה פשוט מאחר שכבר זה כמה מאות שנים שאנחנו נוהגים לעשות שנת השמיטה לפי סדר החשבון הזה ודאי חיובא רמיא עלינו גם בשנה זאת התרמ"ט הבע"ל לנהוג בה כל דיני שביעית כאשר נהגנו עד היום הזה. רק כוונתי רצויה אם יש מקום אחר שאינם נוהגים לפי סדר החשבון הזה. וכאשר ידוע מחלוקת רש"י ור"ת ז"ל שנת החרבן בית א' אם היא שנה ת"ך או שנת תכ"א לבנינו ובזה לא אאריך טרחא כמבו' בס' כפתור ופרח ז"ל סי' נ"א מד' תכ"ו ואילך שכתב וז"ל כשהר"ם עושה שמיטה גם ר"ת עושה שמיטה וכו' וההולכים אחר סדר דרבי' עושה שמיטה והר"ז עושה שמיטה וכשרש"י עושה שמיטה גם הבעל התרומה עושה שמיטה. ואם תאמר נעשה תורה כשתי תורות אין זה שהרי אין לך חמור מחותמו של הקב"ה ותפילין שלנו הוא על דרך שציונו והלכת בדרכיו והנך רואה החילוק והשינוי שבין רש"י ור"ת בפרשיות ועכ"ז נהגו העם כאחד מהם