שמחה לאיש ריט

יען הפצירו בי להעלות על מזבח הדפוס בשם שרי ישראל הי"ו נאלצתי להקריב על מכבש הדפוס כי הדבר נחוץ להבין ולהורות הלכה לדורות וקראתי שם הקונטריס הזה שנת השבע וה' יאיר עינינו בתורתו אכי"ר: נדרשתי לאשר שאלוני נמצאתי לאש בקשוני אחוה דעי אודות כי קרבה שנת השבע שנת השמיטה שנת התרמ"ט הבע"ל. וידוע כי מזה זמן לא כביר חשקה נפשם של שרי ונשיאי ישראל לקנות בארץ הקדושה שדות יקרי הערך ונתנו אותם לכמה אנשים אשר יצאו בפחי נפש מערי רוסיא ורומניא וגם כמה מתושבי עה"ק יוב"ב למען יעבדו עבודת אדמה ויהנו מיגיע כפיהם ובנו בתים ונטעו כרמים ואילנות וזרעו תבואה. וחפץ ד' בידם הצליח ויש בידם כלי עבודת אדמה ושוורים וחורשים וזורעים ונוטפים כרמים ואילנות וזורעים חטים ושעורים וכל מיני תבואה וקטניות וירקות ומזה הוא פרנסתם ומחית אנשי ביתם. ועתה לשאול הגיעו מה יעשו אלה היושבים במושבות הנז"ל מאין יבא עזרם ומגינם אי לא יוכלו לעבוד את האדמה וידיהם אסורות בשנה השביעית כי השרים הנדיבים המחזיקים בידם לא יסכימו לתת להם פרנסתם ולשלם מס המלך יצ"ו עבור השדה כמו בכל שנה יען אינם עושים שום עבודה ועל זה שואלים ודורשי' מה יעשו ומי יפרנס אותם ואת כל אנשי ביתם והאדמה תשאה שממה שרפו כל ידי השרים והנשיאים מלתמוך בידם ומוכרחים להרחיק נדוד אולי ימצאו טרף לביתם. ובכן מבקשים האם יש פתח תקוה לבקש איזה צד היתר לעבוד את האדמה באיזה אופן שיוסכם על הדין ועל האמת ולא יגועו ברעב והאדמה לא תשם ושכמ"ה: ואען ואומר הנה עיני ראו כמה מרבני אחינו אשכנזים הע"י שיצאו לבקש צד היתר. והאמת יסוד בנין כי להם משפט הגאולה כי כל יושבי המושבות מאחינו האשכנזים הי"ו. ומאתנו הספרדים ולא אחד בהם. אך בזאת לעשות רצון השואלים כהלכה הנני ב"א לחוות דעתי הקצרה כאשר יורוני מן השמים כדת מה לעשו' אם אמת הדבר שהאדוני' השרי' הנדיבי' המחזיקי' בידם לא יתמכו בידם בשנה השביעית להחיות את נפשם ולשלם עבור השדה מנת מס המלך יר"ה ואין להם שום עזר וסיוע. וזה החילי בעזר צורי וגואלי: והנה ידוע מ"ש התוס' דסוכה ד' ל"ע ע"א בד"ה שאין מוסרין וכו' בסוף דבריהם שאין מספר לדינים ולאיסורים שיש בפירות שביעית שצריך לנהוג בהן קדושת שביעית יע"ש: ואיתא בש"ס ערכין ד' ל' אמ"ר בר חנינא בא וראה כמה קשה אבקה של שביעית אדם נושא ונותן בפירות שביעית לסוף מוכר מטלטליו וכו' לסוף מוכר שדותיו וכו' לסוף מוכר את ביתו וכו' לסוף מוכר את עצמו וכו' לגר תושב וכו' יע"ש. וגם איתא במס' שבת ד' ל"ג ע"א בעון ע"ז וג"ע והשמטת שמיטין גלות בא לעולם וכו' יע"ש ואיך לא יחרד לב האיש וילפת לנגוע בקצה שנת השמיטה אשר אסירי"ה בקרבה רבו מהרב'ה ומי יסרב אל לבו לפתוח פתח כחודו של מחט סדקית ולהורות כחה דהיתירא באיסורי שביעית חרישה זריעה קציר בציר זמיר וכיוצא כאלו בשדה ישר' אשר חובה עלינו שתשבות הארץ בשביעית. ואולם קמי שמיא גליא כי לדאבון לבי חוששני מחטתת כי לא יוכלו לעמוד בעצמם ולעצור כח שלא לעשות שום מלאכת עבודת אדמה אשר עבורה השליכו נפשם להשיג אל המטרה הזאת וח"ו חלילה יבואו לעשות מלאכה במזיד ע"י איזה פתח של התיר לסיבת היותם נוטים ברעב וכמאמר החכם לא יבוזו לגנב כי יגנוב וכו' ובפרט כשרואים שיש ויש מחירים ולא לחנם אמרו חז"ל (בפ' הנזיקין ד' נ"ד ע"א) נחשדו ישראל על השביעית ופסקו הרמב"ם בפ"א ה' שמיטה ה' י"ב זוהי סיבת אשר ההכרח יאלצנו לכל רבני וגאוני הדור העומדים בפרץ לחטט אחר צדדי ההיתר ככל אשר תשיג ידו ברוחב מבינתו ולישא וליתן בדין זה דתבר גזיזי להסכים לדעת אחד כולם כאחד והלואי היו מסכימים או לאסור איסר ולומר בקול רם בהסכמת כולם אסור בהחלט או להסכים בצדדי ההיתר באופן אשר ימצאו כאשר כל הבתי דינים בערב חג הפסח ידיהם מלאות עבודה ומלאכה בדיני החמץ שהוא איסור כרת: ובכן אנכי אי"ש צעיר הנני מציע לפני רבני וגאוני הזמן מה שיש לצדד בענין זה. טרם כל ידוע לעין כל פלוגתייהו דקמאי אי שביעית בזמן הזה הוא מדאורייתא או מדרבנן כבר הסכימו רובא דרובא דרבוואתא ז"ל דשביעית בזה"ז דרבנן וכאשר עין רואה להרב מהרלנ"ח ז"ל בסי' קמ"ג הראה לנו נפלאות מתורתו להשוות דעת רש"י והרא"ש ז"ל עם ר"ח ור"י והרמב"ם ז"ל ובנצר הרביעי הלכה זו העלה דאחר החרבן בית שני אין שום פוסק קטן או גדול שיאמר שנתחייבו בשמיטה כי אם מדרבנן יע"ש באורך ותרוה צמאונך. וגם מרן מהריק"א ז"ל בב"י סי' של"א א ביו"ד כתב דשביעית בזה"ז הוא דרבנן ומייתי מהירושלמי וסיים בדבריו וז"ל וכך הם דברי הרמב"ם בה' שמיטה פ"ט ופ"י וכתב סמ"ג דהכי קי"ל ולא כתנאי דסברי דשביעית נוהגת אעפ"י שאין יובל נוהג עכ"ל וכהסכמת מהרלנ"ח ז"ל בדעת הרמב"ם דהוי דרבנן (הגם כי בכ"מ בפ"ט מה' שמיטה ויובל כתב להפך בדעת הרמב"ם ז"ל כנראה שחזר בו וע' בס' החרדים פ"ה שכתב שהרמב"ם ז"ל בילדותו כתב בפי' המשנה דיש קנין וכו' ובזקנותו חזר בו יע"ש. ולא זכר שר מ"ש בתשו' פאר הדור סי' ט"ז שהיא אחר החבור יע"ש) וגם בתשו' הובאה בתשו' מהרימ"ט בסי' מ"ב כתב בפירוש וז"ל וכיון שכבר נתבאר שדעת הרמב"ם שאינם אלא מדרבנן אין כאן תמיהה עכ"ל יע"ש. וגם הרב המבי"ט בח"א סי' ס"ד התיר להשכיר לגוי השדה של ישראל בהבלעה מטעם דשביעית בזה"ז דרבנן והביא סוגיא דפ' השלחין ודברי הירושלמי וסברת רש"י והחנוך ז"ל וגם דברי ה' בעה"ת ז"ל דכולהו ס"ל דהויא דרבנן וכתב שזהו דעת הרמב"ם ז"ל יעש"ב. וגם מר בריה הרב מהרימ"ט ז"ל בח"ב ביו"ד סי' ב"ן ה' הביא משם מהר"י קורקוס שכתב בדעת הרמב"ם ז"ל דס"ל דשביעית דאורייתא דליתא וגם הרב מהר"י קורקוס ז"ל העיר בגודלו שמצא להרמב"ם ז"ל בכת"י שכתב דשביעי' נוהגת האידנא בארץ מדבריהם וכו' יע"ש ובסוף דבריו הביא דמצא להרב מ"א המבי"ט ז"ל שהתיר להשכיר השדה לגוי בהבלעה יע"ש. וע' בס' החרדים פ"ו מהלכות מצות התלויות בארץ וע' לה' שדה הארץ ח"ג ה' שמיטה סי' צ"ע. וגם הרב שמן המר ז"ל בחיו"ד סי' ד' אסף וקבץ כל סברות הפוסקים ז"ל האוסרים ורובא דרבוואתא הסכימו להתיר כיון דהוי איסורא דרבנן וכו' והסכים למכור הכרם לשתי שנים דוקא יעש"ב: באופן שאין מן הצורך לשאת ולתת עפ"ד כי כבר פרין פתיחו וכאשר כבר מילתי אמורה כי לדעת רובא דרובא דרבוואתא פה אחד בהסכמה עלו דשביעית בזה"ז דרבנן וכן הוא דעת מר"ן ומור"ם ז"ל דאתכא דידהו סמכינן עדת הספרדי' ועדת האשכנזי' וכוותייהו עבדינן אף כי לפעמים כתב בכ"מ כדעת הרמב"ם דס"ל שהוא מדאורייתא עכ"פ איהו דידיה ז"ל ס"ל דהוי דרבנן. וכבר נתחבטו בדברי הכ"מ ז"ל: ואולם יש מקום לבע"ד לזעוק בקול מר מה בצע כי תאמר אלי ששביעית בזה"ז דרבנן האם,