שמחה לאיש ריז

חי' על מס' תמורה. ד' ד' ע"א רש"י בד"ה מפני שהקדים מעשר ב' שבו למעשר ראשון דמעיקרא מקמי דאמר של זו בזו קיימא להפריש ממנה מע"א ומע"ב והשתא כי חוזר ומפריש ממנה מעשר א' ומע"ב בשביל אידך כלכלה נמצא מע"ב של כלכלה זו קודם למע"א שהיה עומד להפריש מאידך כלכלה קודם לכן וכן נמי כי אמר של זו בזו ושל זב"ז שמקדים מע"ב שבו למע"ב שבחבירתה כה"ג נמי ואהכי לוקה וכו' יע"ש. נ"ב מה שכתב בסוף דבריו ז"ל כי אמר של זב"ז ושל זב"ז שמקדים מעשר שני שבה למע"ב שבחכירתה לא זכיתי להבין מאי הוי אי מקדים מע"ב למע"ב שבחבירתה ואולי אפשר דצריך להגיה שמקדים מעשר ני שבה למעשר ראשון שבחבירתה ודו"ק. גם תיבת חוזר שכתב כי חוזר ומפריש אינו מובן דמאי חוזר הלא לא עשה כלום וא"כ כי מפריש וכו' ויל"ל ודו"ק. אך זו היא שקשה לענ"ד לפירש"י ז"ל שפירש שמקדים מע"ש שבה למע"ר בפועל דהיינו כשמפריש ממנה בשביל אידך כלכלה וכו' ולא אפשר להפריש מבלי שיקדים זו לזו היכא שאמר מעשר של זו בזו ותו לא דהשתא מפריש מכלכלה אחת על שתיהן יכול ויכול בתחי' להפריש מעשר ראשון על שתי הכלכלות ואח"כ מפריש מע"ש על שתיהן וליכא שום הקדמה. ובשלמא כשאמר של זב"ז ושל זב"ז התם מהכרח שיקדים ואמטו"ל לקי אבל היכא שאמר של זו בזו ותו לא יכול להפריש בלי שום הקדמה. ולולא פירושו ז"ל היינו אומרים הכוונה מפני שהקדים וכו' היינו באמירתו שאמר מעשר של זו בזו הקדים מעשר ב' שבה למעש"ר שבחבירתה כיון שהאמירה לבדה הוי כמעשה ואוכל מיד. וכן נר' שהבינו התוס' ז"ל שכתבו וז"ל שהרי מעש"ר וב' של ראשונה הוו כאילו הן מופרשים ועדיין מעש"ר של שניה טבל בתוכה וכו' יע"ש ודו"ק: שם ע"ב רש"י בד"ה ה"ג שאני כהנים וכו' ל"א משני כי פריך והרי מימר שאני התם דאהכי לוקה משום דהוי מימר לאו ששוה בכל דכ"ע אסירי למימר ופריך והרי אונס וכו' דהשתא לאו דידיה לא יוכל לשלחה אין שוה ככל אלא בישר' דאם ישר' גירשה יכול להחזירה ומצי לקיומי ללאו אבל כהן שגירש אינו מחזיר וכו' יע"ש. נ"ב דגם בתמורה אינו שוה הלאו בכל דשותפין וצבור אינם עושים תמורה כדאיתא בפ"ב דתמורה ד' ט"ז ע"ב מתני' הצבור והשותפין מקדישין אבל לא ממירין יע"ש. וא"כ נמצא דגם לאו דתמורה אינו שוה בכל כמו אונס שגירש. ולעיל ד' ב' ע"ב איצטריך קרא לרבות את האשה דהוה אמינא דאינה עושה תמורה יען שאינו שוה ככל הנשים ואף כי ידעתי ביני דגם הצבור והשותפין עוברים על לאו דלא ימיר אעפ"י שאינם עושים תמורה וכמ"ש הרמב"ם ז"ל ה' תמורה פ"א ה"א מ"מ כיון שאינם עושים תמורה וליכא בהו והיה הוא ותמורתו יהיה קדש. הרי דאינו שוה בכל כמו גבי אונס שגירש דאם ישר' הוא מחזיר אבל הכהן עובר על לאו דלא יוכל לשלחה כמו השותפין והצבור שהם עוברים על לאו דלא ימירנו וכהן אינו מחזיר גרושתו ושותפים וצבור אינם עושים תמורה והרי שניהם כחדא שריין ודו"ק: שם תוס' בד"ה וכל לאו הניתק לעשה וכו' וא"ת וכי תעלה על דעתו דאביי לו' על לאו הניתק לעשה דלקי והרי שילוח הקן וכו' וכן גבי נותר וכו' וכן גבי אונס שגירש וכו' ואור"י וכו'. נ"ב לא זכיתי להבין ד"ק מה שהק' לאביי מאונס שגירש הלא אביי עצמו מקשה בש"ס מאונס שגירש וכו' אף שעיקר הקושיא היא מכהן שלוקה ואינו מחזיר מ"מ גבי ישר' דמחזיר ואינו לוקה מודה אביי שהוא מטעם שאפשר לקיומי תרוייהו וא"כ לא הי"ל להתוס' להק' מאונס שגירש כיון שאביי עצמו מקשה ממנה ודו"ק: ד' ה' ע"ב ברש"י בד"ה לכדאמר ליה רב פפא לאביי וכו' ונמצא שהפסיד לוי לכהן תרי ממאה במעשר שהוא נוטל מעשר לא נטל הכהן כלום וכו' יע"ש. נ"ב תיבת מעשר השניה היא מיותרת ונלע"ד שצריך למחוק תיבת מעשר וכצ"ל ונמצא שהפסיד לוי לכהן תרי ממאה במעשר שהוא נוטל לא נעל הכהן כלום ודו"ק: שם שם בד"ה שאני התם דכתיב בההוא קרא כי לא לרצון יהיה לכם עכ"ל. נ"ב לא ידעתי אמאי שבק רש"י ז"ל קרא דולנדר לא ירצה שהביא הש"ס וגם הוא ז"ל בד' ו' ע"א הבית הך קרא ולגדר לא ירצה ודו"ק: ד' ו' ע"א רש"י בד"ה נדבה תעשה אותו וכו' אותה אתה מתפיס וכו'. נ"ב תיבת אותה הוא ט"ס וצ"ל אותו אתה מתפיס וכו' ודו"ק: ד' ט' ע"ב גמ' בעי ר' אבין הפריש אשם להתכפר בו והומם והוסיף עליו חומש וחיללו חבירו ונתכפר וכו'. נ"ב תיבת חבירו מיותרת וצריך למוחקו לפקע"ד: ד' י"א גמ' בעא מיניה אביי מרב יוסף היא שלמים וולדה חולין ושחטה בפנים מהו למ"ד ולדי קדשים בהוייתן הן קדושים מי הוי חולין בעזרה או לא. וכתבו התוס' בד"ה היא שלמים וכו' ונר' דמצי למיפשטיה מההיא דלעיל דהשוחט את החטאת ומצא בה ן' ד' חי משמע דלא הוי חולין בעזרה עכ"ל. נ"ב מפשטיות דבריהם מוכח דכל קושית התוס' היא אמאי לא פשיט ליה הבעיא מההיא דהשוחט את החטאת ומצא בה ן' ד' חי דבין לת"ק דאמר דנאכלת לזכרי כהונה וכו' ובין לתנא בתרא דנאכלת לכל אדם וכו' עכ"פ חולין בעזרה לא הוי. אבל לפע"ד כד דייקינן שפיר לשון השוחט אח החטאת ומצא בה ן' ד' חי תיבת ומצא מורה דלא ידע שהיתה מעוברת או שידע שהיתה מעוברת אך לא ידע מתי נתעברה וחשב שהוא נפל וכששחטה יצא חי וזה מורה תיבת ומצא בה ן' ד' חי וא"כ איך יוצדק למיפשט בעיא דהכא שידע שהיא מעוברת והקדיש אותה והתנה בשעת הקדש היא שלמים וולדה תולין ואיך הוא שוחט את אמה בזמן שכלו לו חדשיו ע"מ שולדה יהיה חולין הרי הוא מביא חולין לעזרה לכתחילה אבל כשלא ידע שהוא מעוברת או ידע שהיא מעוברת אבל לא ידע מתי נתעברה וכששחט את אמה לא ידע אם כלו לו חדשיו מהיכא תיתי שיהיה כפי' אסור חולין בעזרה ודו"ק: ד' י"ח ע"ב רש"י בד"ה מהו אומר ותודה ליה יקריב. נ"ב תיבת אלו "האודם ליה יקריב' צריך למוחקן שהם משוללי הלשון וההבנה ודו"ק: חי' על מס' נזיר. דף ב' ע"ב גמ' ודלמא לפוטרו מקרבנותיו קאמר דקאמר בלבו וכו' מהו דתימא בעינן פיו ולבו שוין קמ"ל עי"ש מ"ש רש"י ותוס' בד"ה ודילמא יעש"ב. נ"ב ע' לה' שמחת יו"ט ד' כ"ו ע"ב שהקשה ממ"ש במס' נזיר ד' ע' ע"א דנזירות דין הקדש אית ביה דכתיב קדוש יהיה גדל פרע וגו'