שמחה לאיש ריד

ואולם פי' רש"י ז"ל לא זכיתי להבין ד"ק ואולי אפשר דצריך למחוק תיבת או מדברי רש"י וז"ל והכי פי' צבור הא קאי ולא בעינן ידיעה דההוא ב"ד שהורו וכו' ומצטרפי וזהו שפירש"י להצד האחד והצד השני הוא או דילמא דבעינן ידיעה דההוא ב"ד שטעו וכיון דליכא ידיעה שכבר מתו לא מצטרפי ודו"ק. ועי' בח"ה שכ' על רש"י ז"ל דכך היתה גירסתו בש"ס או לא בעינן וכו' ולא ידעתי מה תיקן בזה וצ"ע: שם שם א"ר יאושע עשרה שיושבין בדין קולר תלוי בצואר כולם פשי' הא קמ"ל דאפי' תלמיד בפני רבו. נ"ב הנה סוגיא זו איתא בסנהדרין ד' ז' ע"ב אמר ריב"ל עשרה שיושבין בדין וכו' כלשון סוגייא דידן ממש ופירש"י ז"ל שם וז"ל לתלמיד היושב לפני רבו ובא דין לפני רבו והוא לא נזקק לדבר אם שתק והוא מבין ברבו שטעה עכ"ל. ואני עני לא זכיתי להבין ד"ק דהרי פשט הסוגיא מוכח דריב"ל אשמועינן אפי' עשרה שיושבין בדין קולר תלוי בצואר כולם ולא יעלה על דעת אחד מהם שיהא פטור מטעם דהדין נגמר בג' דיינים ומה לי ולצרה אפי"ה קולר תלוי בצואר כולם. וע"ז מקשה הש"ס פשיטא כיון דכולם ישבו לדון כולם נענשים ותי' בש"ס הא קמ"ל דאפי' תלמיד אצל רבו סד"א דאף שהוא ישב עם רבו לדון לא יענש כיון דרבו התם הוייא ליה כמאן דליתיה ולא יענש עמהם קמל"ן דכיון שישב עמהם נענש גם הוא עמהם אבל לא עלה על דעת שום אדם לומר דאלו העשרה שיושבין בדין דידע בהם שלא עשו כדין כלל כי אם שכולם היו שם והסכימו בדבר. וא"כ מהיכא תיתי לומר בעד התלמיד היושב בפני רבו דידע שטעה רבו ושתק ולא כמוהו ככולם דלא ידעו ולא יבינו שטעה הדיין ועכ"ז כיון שהיו יושבים עמו קולר תלוי בצואר כולם וגם התלמיד עמהם. ותו ק' איך יפרש רש"י ז"ל והוא לא נזקק לדבר זה הלא עשרה שיושבים בדין קתני משמע שכולם ישבו לדין. והנה קו' זאת כבר הקשה הרב ב"ש ז"ל בשיטתו בסוגיא דידן וגם הרב שער אפרים ז"ל האריך למעניתו. ואולם לקושייתינו הראשונה לא ראיתי מי שנרגש בה. זולת שהרב ב"ש ז"ל נראה שנרגש בזה וכתב ח"ל אין ספק שמ"ש רש"י ז"ל והוא לא נזקק לכך הוא מפני שלא יקשה עליו פשיטא כיון שהוא נזקק לדון ואחר שהוכרח לפרש שלא נזקק לדון הוכרח לפרש שראה שרבו שטעה בדין ושתק כדי שלא יקשה עליו כיון שלא נזקק לדון למה יענש יע"ש שעל יסוד זה הקשה קושיותיו על רש"י ז"ל ותי' יע"ש. ואני עני ב"א ת'ם אנכי אעיקרא איך יצוייר שיפרש שלא נזקק לדין כיון דלישנא שיושבין בדין משמע שנזקק לדין וכמו שהק' הוא ז"ל אח"כ. ותו דאפי' לא נזקק לכך לא היה צריך לפרש שראה לרבו שטעה בדין ושתק בכדי שיהא ראוי לעונש הלא רב הונא איתא לקמן דהוה מכניף עשרה תנאי דבי רב כי היכי דלימטינהו שיבא בכשורה ובודאי שהם לא היו דיינים רק רב הונא הוה הדיין ואפי"ה היו נענשים הוא דבר דברי רש"י ז"ל לא זכיתי להבינם ודו"ק: ד ד' ע"א רש"י בד"ה דאמרי כדרכה אסירא גמר ביאה ושלא כדרכה שרייא עכ"ל. נ"ב הדבר תימה לפקע"ד דמהש"ס לא משמע הכי שהרי בש"ס הק' שומרת יום כנגד יום הא כתיבא וספרה לה ותי' דאמרי העראה שרייא גמר ביאה אסור והק' בש"ס דהעראה נמי כתיבא את מקורה הערה ותי' דאמרי כדרכה אסירא שלא כדרכה שרייא עכ"ל. הנה המבין יבין לאשורו דכשהק' בש"ס העראה נמי הא כתיבא וא"כ הרי הצדוקין מודים התי' דאמרי כדרכה אסירא בהכרח הוא דאמרי העראה אסירא בדרכה אבל ביאה דשלא כדרכה שרייא ואיך אפשר לומר דכוונת הש"ס דמשני דאמרי כדרכה אסירא הוא גמר ביאה הלא גמר ביאה כבר אמרי' דאסור מדכתי' וספרה לה והיכי קאמר רש"י ז"ל דאמרי כדרכה אסור שהוא גמר ביאה והרב מהרש"א ז"ל בח"ה נרגש מזה וכתב דלמאי דס"ד השתא נקט הכי עכ"ל ולא ידעתי לכוין אימרא שהרי לגמר ביאה כבר כתיבה וספרה לה וצ"ע. נם הרב שער יוסף ז"ל כתב דרש"י ז"ל לס"ד פי' הכי והביא גירסא אחרת בש"ס מהרמ"ה ז"ל יע"ש וכל זה אינו מחוור אצלי ופירש"י צ"ע: ד' ה' ע"ב אלא אמ"ר אחא ב"י דכתיב ויאמר אלי הנני מפרך והרביתיך ונתתיך לקהל עמים וגו' מאן אתיליד ליה ההיא שעתא בנימן ש"מ ה"ק רחמנא מתייליד לך קהל אחרינא ע"כ והק' בתוס' וז"ל תימא דשביק קרא דאמר קב"ה ליעקב גוי וקהל גויים יהיה ממך והניחו בתימא. והרב חק נתן בשיטתיה ז"ל הקשה קו' התוס' הנז' מדנפשיה ולא זכר שר להתוס' שקדמוהו ותי' דמההוא קרא דפ' וישלח לא הוה שמעינן דשבט אחר איקרי קהל והו"א דהוא על מנשה ואפרים יע"ש שהאריך הרחיב למעניתו. ואני עני לא ידענא לכוין אימרא שהרי יעקב אע"ה הוא מספר מה שהבטיח לו הקב"ה בלוז בארץ כנען שאמר לו הנני מפרך וגו'. והשתא נמצא דדברי יעקב אע"ה הם המה הדברים שאמר לו הקב"ה בלוז וא"כ אם אותם הדברים שאמר לו הקב"ה בלוז גוי וקהל גויים יהיה ממך הוא על מנשה ואפרים גם אומרו השתא ונתתיך לקהל עמים בהכרח צריך לומר שהוא על מנשה ואפרים. ואם דברי הקב"ה ליעקב אע"ה הוא על בנימן גם דברי יעקב אע"ה הוא על בנימן. והנה עיניכם הרואות לרש"י ז"ל בד"ה אלא מהכא ויאמר אלי וגו' שכתב וז"ל והיכא אמר ליה הכי דכתיב וירא אלד'ים אל יעקב וגו' גוי וקהל גויים יהיה ממך וגו' הרי להדיא דהא בהא תלייא ולא נוכל לשנות פי' הכתובים בכל מקום פי' אחד ובפ' ויחי פי' אחר ודו"ק: ד' ו' ע"א רש"י בד"ה הכל עולות סלקא דעתך והכתיב שעירי עזים לחטאת עכ"ל. נ"ב לא מצאתי כתוב שעירי עזים לחטאת בקרא רק צפירי חטאת שנים עשר. ואולם צפירי פירושו שעירי כאשר תרגם אונקלוס שעיר עזים אחד לחטאת צפיר בר עיזין חד לחטאתא. אבל עזים ליכא בקרא: שם שם גמ' ה"נ מסתברא דאי לא תימא הכי אלים תשעים וששה כבשים שבעי' ושבעה כנגד מי אלא הוראת שעה היתה ע"כ. נ"ב הרב מופת הדור בס' שער יוסף בשי' להוריות בד' הנז' כתב דאילים צ"ו כנגד ע"ז וכבשים ע"ז כנגד עבודה זרה ר"ת יע"ש. ולא זכר שר שבגמ' כנגד מי ולא מצא מענה רק שהיתה הוראת שעה ולמטוניה הרי שמספר הקרבנות היו כנגד הע"ז שעבדו בימי צדקיהו וכדאמר ר"י על ע"ז הביאום יע"ש ודו"ק: ד' י"א ע"א רש"י בד"ה אמר אל תצורם וכו' ואפי' צערא לא ליעבד להם ולא עוד אפי' בכירה דקריתיה אב הכתוב פרסמה וכו'. נ"ב תיבת אפי' אין לה מובן. ולענ"ד הוא ט"ס וכצ"ל ולא עוד אלא בכירה דקריתיה אב וכו': שם שם רש"י בד"ה קתני אכל חלב שחוטה זהו מומר וכו'. נ"ב תיבת שחוטה אין לה מובן והיא מיותרת וצריך למוחקה לע"ד: