שמחה לאיש רי

ז"ל דאיירי ביו"ט לפקע"ד הם יתירים דהא מתניתין להדיא קתני ביצה שנולדה ביו"ט ולאו אוקמתא דרב נחמן היא ודו"ק: ד' ד' ע"א תוס' בד"ה אלא בהכנה דרבא קמיפלגי ותימא דהא אמרי' כל ביצה דמתיילדא האידנא מאתמול גמרה לה וא"כ כשחל יו"ט לאחר השבת והביצה נולדה בשבת היא נגמרת ביום ו' שהוא חול וא"כ מאי הכנה איכא וי"ל וכו' נ"ב לפקע"ד לא זכיתי להבין מאי קשיא להו שהרי לעיל ד' ב' ע"ב הקשה בגמ' לרבא אלא מעתה יו"ט דעלמא תשתרי ותי' גזירה משום יו"ט אחר השבת והקשו עוד שבת דעלמא תשתרי ותי' גזירה משום שבת אחר יו"ט. וא"כ מאן דאית ליה הכנה דרבא בהכרח ס"ל דגזרינן שבת דעלמא משום שבת אחר יו"ט. וכן יו"ט דעלמ' וא"כ כשנולד' הביצה בשבת ונאסרה לאוכל' בשבת משום גזירה דשבת אחר יו"ט הרי אתקצאי לבין השמשות דשמא שבת הוא ומגו דאתקצאי לביה"ש אתקצאי לכוליה יומא דיו"ט שלאחר השבת וזה המיגו אינו של לשעבר כמ"ש התוס' בדיבור הקודם אלא בתחילת ליל יו"ט אתקצאי ואמרי' מיגו והשתא שפיר מוקי הש"ס פלוגתייהו בהכנה דרבא דרב ס"ל. הכנה דרבא וגזרינן שבת דעלמא אטו שבת אחר יו"ט ומגו דאתקצאי לביה"ש וכו' ואמטו"ל אסורה אבל ר"י לא ס"ל הכנה דרבא ולא גזרינן ולהכי ס"ל נולדה בזה מותרת לזה ודו"ק. ד' ו' ע"א תוס' בד"ה מימות עזרא וכו' וא"ת והאמרינן בעירובין דר' יוסי אוסר הביצה שנולדה בראשון ביום השני וא"כ היכי פליגי נהרדעי אר' יוסי שהוא תנא וי"ל דלר"י אוסר אי איתרמי. ונהרדעי אמרי דלא איתרמי עכ"ל ופי' דבריהם מהר"מ ז"ל וז"ל צ"ל הא דקאמר ר' יוסי הביצה אסורה שאם יתרמי שיעשו הב"ד ב' ימים וכו' שר' יוסי היה בזמן הב"ד שהיו מקדשין עפ"י עדים וקאמר דאי איתרמי. שהיו עושים ב' ימים הוו קדושה אחת וכו' יע"ש. נ"ב וק' לענ"ד דהעלים עין ממ"ש התו' לעיל בד' ה' ע"א בד"ה. הא לן וכו' שהקשו דר' יוסי היה בא"י אחר החרבן וא"כ הוו ב' קדושות ואמאי ביצה אסורה לר' יוסי וכו' יע"ש דהוי הפך דבריו ממש ודו"ק: ד' ו' ע"ב רש"י בד"ה ביו"ט והכי קאמר יצתה מבעוד יום מותר כי ודאי הוא שנגמרה בחול אבל לא יצתה לא נגמרה בחול ואסורה משום הכנה דרבא עכ"ל. נ"ב לפקע"ד לא זכיתי להבין ד"ק דהא במתני' ביצה שנולדה ביו"ט קתני ואם לפי דבריו ז"ל דכל שלא נולדה ויצאה לאויר העולם לא נגמרה וא"כ אמאי קאסר רבא ביצה שנולדה ביו"ט משום הכנה דאתמול גמרה הרי לא יצאה לאויר העולם קודם יו"ט רק ביו"ט ומאי הכנה איכא ולא עוד אלא דסיים בדבריו ז"ל ואסורה משום הכנה דרבא והוא תימא ועין רואה למהר"מ ז"ל דנדחק לפרש דברי רש"י ז"ל דמיירי בבצים במעי אמן יע"ש. וכל רואה דברי הש"ס בלבבו יבין דלא מיירי אלא בביצה גמורה דנקט אח"כ הש"ס הא במעי אמן וכו' יע"ש ודו"ק: ד' י' ע"א רש"י בד"ה ולו פתחים הרבה וז"ל כולם פתוחים או כולם סגורים עכ"ל. נ"ב לא ידעתי למה נקט כולם פתוחים מאחר דלא יוצדק לישנא דמתני' דתני בתר הכי נפתח אחד מהם הוא עמא וכו' משמע דבכולם סגורים עסקינן ואנה"נ דגם אם היו כולם פתוחים כולם טמאים כיון דאין אנו. יודעים באיזה פתח יוציאנו מ"מ לישנא דמתני' בתר הכי לא משמע הכי ודו"ק: ד' ט"ז ע"א אמר'י משום רשב"י כל מצות שנתן הקב"ה נתן להם בפרהסיא חוץ משבת שנתן להם בצנעא שנא' ביני ובין בני ישר' אות היא לעלם. וכתב מהרש"א בח"א וז"ל מדכתיב לעלם חסר וי"ו דרשו כן עכ"ל. נ"ב ק' מי הכריחו לפרש שמדכתיב לעלם חסר וי"ו דרשו שנתן לנו את השבת בצנעא ומפשט הגמרא משמע דמדכתיב במצות שבת ביני ובין בני ישר' מזה הוכיח שנתנה בצנעא בינו ובינינו מבלי שידעו שום אדם. ואולם לדידי חזי לי לפקע"ד לתרץ והוא דלעיל מזה איתא התם בש"ס לדעת כי אני ה' מקדישכם אמ"ל הקב"ה למשה מתנה טובה יש לי בבית גנזי ושבת שמה ואני מבקש ליתנה לישר' לך והודיע אותם מכאן אמר רשב"ג הנותן פת לתינוק צריך להודיעו לאמו. והנה בפסוק הזה שהביא הש"ס לדעת כי אני ה' מקדישכם רישיה דקרא כתיב ואתה דבר אל בנ"י לאמר אך את שבתותי תשמורו כי אות היא ביני וביניכם לדורותיכם לדעת כי אני ה' מקדישכם. אמור מעתה דזה הכריחו להרב ח"ה ז"ל לפרש דמדכתי' לעלם חסר וי"ו דרש רשב"י דנתן בצנעא השבת. ולא מדכתיב ביני ובין בנ"י שהרי לעיל מיניה כתיב ואתה דבר אל בנ"י וגו' כי אות היא ביני וביניכם ואי אפשר לומר דמ"ש הכתוב כי אות היא ביני וביניכם דהיינו בצנעא דהרי סיפיה דקרא כתיב לדעת וגו' דמינה מפיק דהנותן פת לתינוק צריך להודיע לאמו ואיך נוכל לפרש דמדכתיב ביני ובין בנ"י נפק"ל דנתנו להם בצנעא ולזה הוכרח לפרש דמדכתיב לעלם חסר נפקא ליה ודו"ק: ד' ך' ע"ב איבעיא להו לדברי האומר נדרים ונדבות אין קריבין ביו"ט עבר ושחט מאי רבא אמר זורק את הדם ע"מ להתיר בשר באכילה רבא בר רב הונא אמר זורק את הדם ע"מ להקטיר אימורין לערב וכו' מתיבי כבשי עצרת ששחטן שלא לשמן וכו' הדם יזרק והבשר יאכל ואם היתה שבת לא יזרוק ואם זרק הורצה ע"מ להקטיר אימו' לערב אם זרק דיעבד אין לכתחי' לא בשלמא לרבא ניחא אלא לרבה בר"ב הונא קשיא ואיבע"א שאני שבות שבת משבות יו"ט עכ"ל. נ"ב פליאה דעת ממני לא אדע שכול דלעיל בד' י"ז ע"א איבעיא להו עבר ואפה מאי ובי' רש"י עבר ואפה ביו"ט מי שלא הניח ע"ת מהו שיאכל בשבת ואיפשטא בגמרא מההיא דתנן בתרומות המעשר פירותיו בשבת בשוגג יאכל במזיד לא יאכל הרי דאחמור רבנן בעובר על השבות דאין מגביהין תרומות בשבת אפי' גבי עונג שבת ודחו בגמרא לא צריכא דאית ליה פירי אחריני. ושוב פשוט ליה מההיא דהטביל כליו בשבת ודחו לא צריכא דאית ליה מאני אחריני ושוב פשיט ליה מההיא דמבשל בשבת ודחו איסורא בשבת שאני ופי' רש"י בבישול בשבת היא אב מלאכה ואיסור סקילה הילכך קנסוהו רבנן למזיד וכו' יע"ש. והשתא קשה אמאי לא דחי הכא הש"ס להפושט שרצה לפשוט הבעיא דעבר ואפה מההיא דהמעשר בשבת והמטביל כלים בשבת דשאני שבות דשבת משבות דיו"ט ולא היה צריך לאוקמי ההיא דמעשר בשבת בדאית ליה פירי אחריני וכן היכא דאית ליה מאני אחריני הוא דאסור במזיד אבל אי אית ליה פירי אחריני או מאני אחריני מותר אפי' דעישר במזיד והטביל כלים במזיד. ונפקא מינה דנוכל לתרץ בזה קו' הלח"מ בפ"ו מה' יו"ט ה' יו"ד שהק' להרמז"ל שפסק בעבר ואפה ביו"ט לשבת דאין אוסרים עליו וא"כ מוכרח דס"ל כתירוצא שתי' בש"ס דבאית ליה פירי אחריני הוא דאסור וכו' וא"כ איך פסק בפ' כ"ג מה' שבת ה' ט"ו סתם המגביה תרומות ומעשרות בשוגג יאכל במזיד לא יאכל ולא חילק